הברכה שלא תתבטל לעולם: כוחם של בתי הכנסת ובתי המדרש

"ולא אבה ה' אלוקיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ה' אלוקיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלוקיך" (דברים כג, ו).

בגמרא (סנהדרין ק"ה ע"ב) אמר רבי אבא בר כהנא, שכל ברכותיו של בלעם חזרו לקללה, מלבד הברכה על בתי כנסיות ובתי מדרשות, שנאמר: "ויהפוך ה' אלוקיך לך את הקללה לברכה" - קללה אחת ולא קללות.

שואל ה"זרע שמשון": מדוע דווקא ברכה זו נותרה בעינה? הוא משיב כי כאשר חטאו ישראל, מצאה מידת הדין מקום לחול, ולכן חזרו הברכות לקללות. אולם ברכת בתי הכנסיות ובתי המדרשות יסודה בברכתו הקדומה של יצחק ליעקב: "הקול קול יעקב" - שכל זמן שקולו של יעקב נשמע בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אין ידי עשו יכולות לשלוט בו. ברכה קדומה זו אינה מתבטלת, ולכן לא נהפכה לקללה.

על כך נאמר בפסוק: "ויהפוך ה' אלוקיך את הקללה לברכה" - אותה ברכה של בתי כנסיות ובתי מדרשות; והטעם: "כי אהבך ה' אלוקיך", שכן הקב"ה אוהב את קולו של יעקב, ככתוב: "השמיעני את קולך כי קולך ערב" (שיר השירים ב, יד).