חיזוק לנשמה: לכל אחד יש מצווה אחת ששווה פי כמה. מה שלך?

בבית הכנסת יושב לידך מישהו שהגיע רענן, בזמן, בלי מאבק. אתה נאבק עם עצמך עשרים דקות מתחת לשמיכה כדי להגיע בדיוק לאותו מקום. השאלה נדלקת מעצמה: אם לו זה כל כך קל, אולי הוא פשוט עובד ה' טוב ממני?

רוב האנשים מניחים שהתשובה ברורה. הקושי הוא המחיר - מה שאתה משלם בדרך. ואם שילמת יותר, סימן שקנית בדיוק את אותו מוצר, רק ביוקר.

המשנה אומרת את ההיפך הגמור.

הברטנורא מסביר: "כפי רוב הצער שאתה סובל בלימוד התורה ועשיית המצווה, יהיה שכרך מרובה".

התוספות יום טוב מוסיף: "וזה בשכר הצער והטורח עצמו... אבל שכר מצוות עצמן, אי אתה יודע שכרן".

כלומר, יש כאן שני תשלומים נפרדים. יש את שכר המצווה - וזה שכר שאי אפשר למדוד, אי אפשר לשער. ויש בנוסף תשלום שני לגמרי: על הטורח.

המשמעות מהפכנית. הקושי שלך הוא לא המחיר שאתה משלם עבור המצווה. הוא לא "דמי כניסה". הוא פריט נפרד בחשבון, שנרשם במלואו.

תאר לעצמך שני מתפללים שהגיעו לבית הכנסת באותה שעה וישבו זה לצד זה. האחד גר בבניין הסמוך וירד שלוש קומות, השני הלך ארבעים קילומטר ברגל. שניהם הגיעו, שניהם מתפללים, אבל רק אחד מהם הלך ארבעים קילומטר - וההליכה הזו היא דבר בפני עצמו. היא לא נמחקה ברגע שהוא התיישב. היא לא הייתה "בזבוז זמן" שנגמר. היא נספרה.

דוגמאות מהחיים

✓ מי שצריך לחזור על סוגיה חמש פעמים כדי להבין מה שחברו הבין בפעם אחת - אינו תלמיד גרוע. הוא הרוויח פי חמישה על אותו דף.

✓ מי שנתן צדקה כשהחשבון בבנק מדאיג אותו. אותם חמישים שקלים - אבל לא אותו מעשה.

✓ מי שבא לשיעור אחרי יום עבודה מפרך, ונאבק בעפעפיים כל השיעור. הוא לא "פחות מהשיעור", הוא קיבל את השיעור ועוד משהו.

✓ מי שנולד עם טבע חם ועובד על הכעס שלו שנים, בעוד חבר שלו רגוע מטבעו ולא כועס אף פעם. שניהם לא כועסים היום. רק אחד מהם בנה את זה.

צידה לדרך

✓ המדד הוא המרחק, לא המיקום. אל תמדוד את עצמך מול מי שהמסלול שלו קל יותר. מדוד את המרחק שאתה עברת. זה מה שנרשם.

✓ הקושי הוא לא סימן לכישלון - הוא סימן לתנועה. אם קשה לך, זה אומר שאתה עולה. אף אחד לא מתעייף מירידה.

✓ כשקשה לך, עשה את הדבר הקטן ביותר. פסוק אחד כשאתה מרוסק שווה יותר מאשר כשאתה במיטבך.

✓ וכשאתה שואל "למה דווקא אצלי זה כל כך קשה?" - יש תשובה. לא בגלל שאתה פחות. בגלל שאצלך זה שווה יותר.