חיזוק לנשמה: איך מתמודדים עם פחדים? יש רק דרך אחת

"גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי" (תהילים כ"ג, ד')

דוד המלך מתאר הליכה בתוך "גיא צלמוות" - עמק אפל וחשוך, המסמל משבר, כאב, פחד מהבלתי נודע. ולמרות זאת הוא מכריז בביטחון מלא: "לא אירא רע". לא מפני שאין שם סכנה אמיתית, אלא מפני שיש דבר אחד שמבטל את הפחד - "כי אתה עמדי".

וכך מפרש המלבי"ם:

"גם כי אלך בגיא צלמות", מ"מ "לא אירא רע, כי אתה עמדי", יען שרואה שהרועה הולך אתו לשמרו, ונשא משלו כאלו הרועה ההולך אתו מחזיק בידו האחת שבט קטן בו יכה את השה להטותו אל דרך הנכונה, ובידו האחרת מחזיק את משענתו שהוא מטה עז שבו יבריח כל טורף ומשחית, ועז"א עת אראה "שבטך ומשענתך", שני אלה "המה ינחמוני", כי ידעתי שכל רע לא יקרב אלי.

והמליצה שהיסורים המה לטובתו לנחותו ע"י בדרך הטוב, וה' משענתו בידו להציל אותו מכף כל אויביו ולכן בטח בה' תמיד".

הפסוק בנוי בשני חלקים, וכל חלק מוסיף שכבה. בחלק הראשון, דוד המלך מתאר ביטחון מוחלט למרות הפחד "לא אירא רע כי אתה עמדי". החלק השני הולך צעד קדימה: השבט - שיכול היה להיראות ככלי של מכה וייסורים - הוא בעצם ההכוונה שמטה אותנו לדרך הנכונה. והמשענת היא מה שמבריחה מאיתנו כל מזיק. שני הכלים האלה, שלכאורה שייכים רק להגנה, הופכים כאן למקור נחמה ממש: "המה ינחמוני".

אין פה הבטחה ש"הכל יהיה בסדר". זו הבנה עמוקה יותר: כשיודעים שמישהו הולך איתנו, גם העמק האפל ביותר הופך למקום שאפשר לעבור בו בביטחון. וכשמבינים שגם ההכוונה הקשה, גם הרגעים שדורשים מאיתנו לזוז ולהשתנות - הם חלק מאותה נוכחות אוהבת, גם הם הופכים לנחמה ולא לאיום.

צידה לדרך

תזכירו למי שנמצא ב"גיא צלמות" שהוא לא לבד: הקב"ה בעצמו מלווה כל יהודי בכל צעד ובכל מסלול חייו, גם כשהדרך חשוכה ואיננו מבינים את דרכו. כשמישהו קרוב אליכם עובר משבר, הדבר הכי חשוב הוא להזכיר לו את זה (וגם לעצמנו).

זכרו שגם הקושי עצמו יכול להיות מקור לנחמה: כשאתם עוברים תקופה מאתגרת, נסו לראות בה לא רק איום, אלא גם הכוונה מן השמים. "שבט" שמנחה אתכם בדרך הישרה, כדי לקרב אתכם לעבודת ה' ולתקן את המידות.

איזה משפט חשוב לזכור בזמנים של פחד, ומתי הקב"ה לא מסרב לבקשות שלנו? הרב זמיר כהן בקטע קצר ומחזק