הרב ירון אשכנזי במקבץ שו"תים בנושא מינוי חזן קבוע

האם יש לציבור לדאוג תחילה שיהיה להם רב או חזן (סימן נ"ג סעיף כ"ד)

בית כנסת שאין לו רב ולא חזן, ולבית הכנסת ישנה אפשרות להחזיק בתשלום אחד משניהם, איזה מהם יקדימו?

תשובה

אם הוא רב גדול בתורה ובקי בהוראה, הוא קודם, ואם לאו, שליח ציבור קודם (כן פסק השו"ע (סימן נ"ג סעיף כ"ד), ומקורו טהור מתשובת הרא"ש (כלל ו' סימן א')). ובזמנינו שכמעט כל אחד יודע להתפלל, וחזן אינו אלא לשם הפיוטים, בוודאי שעדיף לשכור רב מלשכור חזן (כ"כ המג"א (שם ס"ק כ') לגבי יחיד שאינו יכול למחות על שליח ציבור אחר שהסכים עליו, שבזמנינו שכולם יודעים להתפלל, ושליח ציבור אינו אלא לשם הפיוטים, יכול היחיד למחות בידו אף אם בתחילה הסכים עליו, וה"ה לעניינינו. וכבר רמז לזה בכה"ח (שם ס"ק צ"ח). ובטעם הדבר שיש להקדים רב לחזן, כתב הרא"ש שהוא בכדי שיהיה להם רב ומו"ץ שיודיעם תורת ה' ומשפטיה, והוא עדיף מן התפילה. ומכל הנ"ל יש ללמוד גודל החיוב שיש על הציבור בכל עיר ועיר לשכור להם רב ומורה הוראה מובהק הבקי בהלכה, כדי שיורה להם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה, וילכו חלילה כעיוורים באפלה, מבלי לדעת המותר והאסור בתורה ובמצוות, כי בלא רב מורה הוראה אי אפשר שלא יכשלו באיסורי תורה חמורים). ובוודאי שיש למחות ביד ראשי הקהילות המחפשים להם חזן בעל קול ערב, ומשלמים שכרו בעין יפה, ואינם נותנים אל ליבם לקחת להם רב רועה רוחני, שינהיגם וילמדם דרך תורתנו הקדושה ומצוותיה (עי' בבאור הלכה (שם ד"ה שליח ציבור) שהאריך בתוקף עניין זה. ובשו"ת מהרי"ט צהלון החדשות (ח"ב סימן קל"ג) כתב: "וכל קהל ועדה מישראל שאין ממנים עליהם חכם גדול בתורה אשר ינהיגם בדרך ישרה, קרוב בעיני לומר שהם עוברים בלאו, דכתיב: 'ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה'". וע"ע בזה בשו"ת יבי"א (ח"ז יו"ד סימן י"ח)).

מתי מעבירים חזן קבוע ממשרתו (סימן נ"ג סעיף כ"ה)

האם ניתן להעביר חזן קבוע ממשרתו משום שאין בו אחד מן התנאים הכתובים בשולחן ערוך לגבי שליח ציבור?

תשובה

כדי למנות לכתחילה שליח ציבור לעבור לפני התיבה, צריך שיתמלאו בו התנאים הבאים: ירא שמים, ירא חטא, שלא יצא עליו שם רע אפילו בבחרותו, עניו, נוח לבריות, יש לו קול נעים המושך את הלב, ויודע לבטא את נוסח התפילה כראוי (כמובא בגמ' במסכת תענית (טז ע"ב) על הפסוק "נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה": "אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב ואיתימא רבי אלעזר: זה שליח ציבור שאינו הגון ויורד לפני התיבה. ואיזהו הגון? זה שהוא ריקן מעבירות, ופרקו נאה (שלא יצא עליו שם רע בבחרותו)". וכ"פ השולחן ערוך בסימן נ"ג). אמנם, כל זה דווקא כשבאים למנותו לכתחילה, אבל להעבירו ולסלקו מתפקידו אחר שהוחזק לשליח ציבור, אין לעשות מחמת כן, כיוון שכעת לא נשמע עליו שעשה איסור (כן כתב המשנה ברורה (שם ס"ק ט"ו)).

האם מותר להעביר שליח ציבור שמאריך בתפילתו (סימן נ"ג סעיף כ"ה)

האם מותר להעמיד שליח ציבור אחר שיתחיל את החזרה, כאשר שליח הציבור שעלה להתפלל מאריך מאוד בתפילתו? ומה הדין כאשר העמידו שליח ציבור אחר, ואחר כך כאשר שליח הציבור הראשון סיים את תפילתו, התחיל אף הוא בחזרת הש"ץ בקול רם, וכעת ישנם שני אנשים האומרים חזרת הש"ץ, האם צריך לענות אחר ברכותיו?

תשובה

לכתחילה אין להחליף שליח ציבור באמצע התפילה, והטעם העיקרי הוא משום כבוד הבריות ובזיונו של הש"ץ. ומכל מקום, אם שליח הציבור מאריך הרבה מאוד, באופן שישנו טורח ממשי להמתין לו, וכבר התריעו בו הקהל פעם ופעמיים שלא יאריך בתפילתו – אין הציבור צריך להמתין לו, וניתן להעמיד שליח ציבור אחר שיאמר את החזרה.

ועל כן, אם לאחר שהתחיל השני את החזרה החל שוב הראשון לאומרה, וכל אחד צועק במקומו, מלבד החילול ה' שעושה, אסור לענות על ברכותיו, שהמתפלל בחוזקה אין עונים אחריו אמן (רמ"א סי' תקפא סע' א) (נאמר בגמרא במסכת ברכות (לא ע"א): "תניא אמר רבי יהודה: כך היה מנהגו של רבי עקיבא, כשהיה מתפלל עם הצבור – היה מקצר ועולה, מפני טורח צבור, וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו – אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת, וכל כך למה, מפני כריעות והשתחויות". ועפ"ז כתב הרמב"ם (הלכות תפילה פ"ו ה"ב): "המתפלל עם הציבור לא יאריך את תפלתו יותר מדאי, אבל בינו לבין עצמו הרשות בידו". וכ"ה בשו"ת הר"י מיגאש (סי' קפ), שאין לשליח ציבור לעשות טירחא דציבורא. וכ"כ השולחן ערוך (סי' נג סע' יא), שכל המאריך בתפילתו – לא טוב הוא עושה, מפני טורח ציבור. ולכך כתב הרמ"א בהגהותיו (סי' קכד סע' ג): "ואם יש יחידים בקהל מאריכין בתפלתן, אין לש"ץ להמתין עליהם, אפילו היו חשובי העיר". וכתב המגן אברהם (שם ס"ק ז') שהיום נוהגים להמתין לאב"ד של העיר, משום שרוב האנשים מתפללין במרוצה, ואינם מתפללים מילה במילה. ולכך כתב שאף אם אין אב"ד בעיר, יש להמתין לאותם המתפללים מילה במילה.

ולפ"ז אם המתינו הקהל פרק זמן המספיק לתפילת העמידה מילה במילה, אין לחזן להאריך בתחנונים וכדו', ויש לו להתחיל מיד בחזרת הש"ץ.

אך אם התאחר הש"ץ, ולא שת ליבו לרצונו של הקהל, יש להבליג בפעם הראשונה, כדי לא לביישו, ושמא מקרה קרה ושופך שיחו לפני קונהו, ולא שם לב לזמן החולף. ומוטב ויפיל אדם עצמו לכבשן האש ואל יבייש פני חברו. אך אם דרכו כסל למו, ובאופן קבוע הוא עושה כך, לכאורה יהיה ניתן להחליפו בחזן אחר תחתיו שיתחיל את חזרת הש"ץ, על פי דברי הרמא הנ"ל שהש"ץ אינו צריך להמתין למי שמאריך בתפילתו, וק"ו שציבור שלם אינו צריך להמתין לש"ץ עד שיסיים את תפילתו.

אמנם כתב בתשובות רעק"א (תנינא סימן י"ב) דלאו מילתא דפשיטא לבטל מי שמחזיק במצווה, ולכן אין ראוי לבטל ולהכניס חזן אחר תחת מי שהתחיל כבר להתפלל. אולם בשערי תשובה (סימן נ"ג ס"ק ט"ז) הביא מש"כ בשו"ת אמונת שמואל (סימן ט"ז) בזקן שקולו נמוך וחלש ומאריך בתפלה, שיכולים לדחותו. וא"כ ק"ו בנידון זה, שהתרו בו הקהל כמה פעמים, והוא אינו חש לכבוד הציבור, אזי אין צריך הציבור לחוש לכבודו, וניתן למנות אחר תחתיו. וע"ע בערוך השולחן (סימן נ"ה סעיף י"ג) שכתב: "על אף שרבינו הב"י בסעיף ז' כתב וז"ל: כשאחד מתפלל לבדו נכון שהאחרים ימתינו מלומר קדיש עד שיגמור כדי שיזכה גם הוא, עכ"ל. אך אם מאריך הרבה, לא ימתינו עליו". ודון מינה ואוקי באתרה.

וכבר כתב הרמ"א (סימן תקפ"א סעיף א') בנוגע לתפקיד הש"ץ: "כל ישראל כשרים הם, רק שיהיה מרוצה לקהל. אבל אם מתפלל בחזקה, אין עונין אחריו אמן". וחזן זה שעולה להיות ש"ץ ומאריך בתפילתו למרות שיודע שאין זה רצון הקהל, הרי הוא בכלל המתפלל בחוזקה).

לרכישת הספר "הלכה למעשה" מאת הרה"ג ירון אשכנזי, לחצו כאן.