השקר הגדול שכולנו מאמינים בו: למה המולטי-טסקינג שלכם פוגע בכם?

אם יש משהו שהחיים לימדו אותי, זה שאפשר (וצריך) לעשות הכל בבת אחת. לענות לווטסאפים תוך כדי שיחה? ברור. להקשיב לפודקאסט תוך כדי שטיפת כלים? הרגל קבוע. לשבת לארוחת ערב עם המשפחה ובו-זמנית לסדר בראש את רשימת המטלות למחר? לצערי, גם זה קורה. איפשהו בין הילדים, הבית, העבודה והחיים עצמם, המוח שלי התרגל לתפקד עם 47 טאבים פתוחים במקביל.

בהתחלה שכנעתי את עצמי שזו מיומנות, הוכחה לכך שאני יעילה, שאפתנית ופרודוקטיבית. חשבתי שאם אני מצליחה לקפל כביסה תוך כדי זום או להשיב להודעות בזמן שאני ממתינה לרופא, אני חוסכת זמן. אבל במקום להרגיש מסופקת מההספק, בעיקר הרגשתי מפוזרת. לא הצלחתי להתרכז באף משימה מספיק זמן כדי באמת ליהנות ממנה, ואפילו ברגעים שאמורים היו להטעין אותי, כמו קפה עם חברה או שיעור מעניין, הראש שלי תמיד היה במקום אחר. בדיוק בנקודה הזו הבנתי שפיצול הקשב המתמיד לא עוזר לי לעמוד בקצב החיים, הוא פשוט גורם לי להרגיש מנותקת מהם.

למה כדאי להימנע מריבוי משימות?

הבעיה המרכזית עם ריבוי משימות (מולטי-טאסקינג) היא לא רק ירידה באיכות העבודה, אלא ההונאה העצמית שהמוח שלנו עובר. בכל פעם שאנחנו עוברים בין משימות, כמו ממסמך אקסל להודעת ווטסאפ, המוח מקבל זריקת דופמין קטנה. הצליל הזה של ההתראה מהטלפון גורם לנו להרגיש שאנחנו מתקדמים, שאנחנו יעילים, שאנחנו עושים. בפועל, זו אשליה. אנחנו רק מגיבים לגירויים חיצוניים במקום לקדם את המשימות החשובות שלנו.

המוח שלנו לא מתוכנן לעשות שני דברים במקביל

המוח האנושי אינו מתוכנן לבצע שתי פעולות במקביל. בכל פעם שאנחנו עוברים ממטלה אחת לאחרת, המוח צריך להשקיע אנרגיה כדי להיטען מחדש – להיזכר איפה עצרנו, מה היה ההקשר ומה הצעד הבא. המעברים התכופים הללו מרוקנים את המאגרים המנטליים שלנו.

המצב האידיאלי שבו אנחנו יצירתיים, ממוקדים והביצועים שלנו בשיאם דורש זמן ורצף. כשאנחנו קוטעים את עצמנו כל כמה דקות, אנחנו לעולם לא מגיעים לרמת העומק הדרושה. התוצאה היא שאנחנו נוגעים בהרבה דברים, אבל לא מגיעים לקו הסיום של אף אחד מהם. אנחנו נשארים בתחושה של עשייה אינסופית, אך ללא הישגים של ממש.

דרכים מציאותיות להפסיק ריבוי משימות

להפסיק לעשות מולטי-טסקינג זה לא עניין של כוח רצון, אלא עניין של תכנון סביבתי. הנה כמה דרכים להפוך את המעבר לעבודה ממוקדת לאפשרי ואפילו מציאותי:

• יצירת לו"ז קבוע לעבודה: הגדירו ביומן פרקי זמן מוגדרים למשימה אחת בלבד. התייחסו לזה כאל פגישה שאי אפשר לבטל. בזמן הזה, אין מיילים, אין הודעות ואין הסחות דעת. עצם ההתחייבות לזמן מוגדר מקלה על המוח להתמסר למשימה.
• מניעת הסחות דעת: הטלפון הוא האויב הגדול ביותר של המיקוד. השתיקו אותו, העבירו אותו לחדר אחר או השתמשו במצב של "נא לא להפריע". אם לא תהיה לכם את האופציה הטכנית לעבור למשימה אחרת, תגלו שהמוח שלכם יודע להתמודד עם משימה בודדת בצורה מופתית.
• בקרים פשוטים: התחילו את היום עם משימה אחת חשובה לפני שאתם פותחים את ההודעות במייל או בווטסאפ. הפחיתו את מספר ההחלטות הזעירות שאתם מקבלים בבוקר (למשל, הכינו תיק או בגדים ערב לפני) כדי למנוע עומס קוגניטיבי שעלול להוביל אתכם למסלול של מולטי-טסקינג מהרגע שהתעוררתם.

השאירו את הטלפון בחדר אחר או שימו על מצב "נא לא להפריע"

עוד טיפים מועילים

כשמתחילים לעבור לקצב עבודה רגוע וממוקד יותר, זה טבעי לחלוטין להרגיש פתאום תחושה של חוסר שקט או אפילו חרדה קלה. אל תיבהלו, המוח שלכם פשוט מגיב לשינוי ומתרגל למציאות חדשה.

במשך שנים אמרנו למוח שלנו ש"עסוק" שווה ל"יעיל". כשהמוח מתוכנת ללחץ ודחיפות, קצב איטי יותר יכול להרגיש בהתחלה מוזר, ואפילו שגוי. היו סבלניים עם עצמכם. פוקוס הוא שריר. אל תנסו לשנות את כל החיים ביום אחד, התחילו בדבר אחד – הליכה ממוקדת בלי טלפון, זמן עבודה קבוע ללא התראות או ארוחה אחת שבה אתם רק אוכלים. המטרה היא לא להפסיק לעבוד, אלא לתת למוח שלכם רשות לא לעשות הכל בבת אחת.