"הייתי בפסגת העשייה בכנסת, והפכתי לאברך כולל"

חדר ישיבות מצומצם במשכן הכנסת, באחד הלילות הארוכים והמתוחים ביותר שעברו על המקום. סביב השולחן יושבים חבר כנסת בכיר, שר לשעבר בממשלה, לצידם של הורי החייל החטוף גלעד שליט. האווירה כבדה, גורלית, ועוסקת בשאלה איך להחזיר את גלעד הביתה - דיני נפשות ממש.

בפינת החדר יושב אשר דהן, אז בן 28 בלבד, המשמש כדובר ועוזרו הפרלמנטרי של חבר הכנסת. לכאורה הוא נמצא בפסגת השאיפות של כל צעיר ישראלי: כוח, השפעה, דרמה פוליטית ויוקרה. אך בפועל, באותן דקות ממש, התחוללה בתוכו דרמה מסוג אחר לגמרי.

"במצבים כאלו אדם אמור להרגיש תחושת חשיבות עצמית עצומה", משחזר דהן כיום. "הרי אתה שותף למהלכים היסטוריים כל כך דרמטיים וחשובים. אבל משום מה, ישבתי שם ולא הייתי מרוצה. בשלב הזה כבר התחלתי לנזוף בעצמי: 'די כבר! מה חסר לך? תראה איזה דברים חשובים אתה עושה! תהיה שמח כבר!'. אבל הלב שלי פשוט סירב להקשיב. הוא המשיך ללחוש לי פעם אחר פעם: 'לא בשביל זה באת לעולם'".

הסיפור של דהן הוא לא סיפור שגרתי נוסף של חזרה בתשובה. זהו סיפור על נשמה שטעמה את הרוחניות בילדותה וניהלה מרוץ להשגת כבוד וכסף – רק כדי לגלות שבקצה הפסגה מחכה לה ריקנות. דהן, כיום אברך כולל, לא מתחרט לרגע על שהחליף את מסדרונות הכנסת הדינמיים בעולם של נצח.

יחד עם הרב יוסף בן פורת שליט''א במעונו של הרב גרשון אדלשטיין זצ"ל

תחושת ריקנות

"אולי זה מפתיע, אך הקשר שלי ליהדות החל כבר בגיל צעיר", הוא פותח בסיפורו. "ההורים שלחו אותי לבית ספר דתי, וממילא רכשתי לא מעט מושגים. התחברתי באופן מיוחד לעולם התפילה והרגשתי בזה מתיקות מיוחדת. אני זוכר את עצמי ממש מחכה מדי יום לרגע בו אוכל להתפלל. אלא שכאשר חלפו השנים והתבגרתי, הלכתי והתרחקתי מן היהדות, עד שעברתי לחלוטין לעולם החילוני".

הוא חשב שהיהדות נשארה מאחוריו, אך לא לקח בחשבון דבר קריטי אחד – את הנשמה שלו. "מסתבר שאחרי שהיא חוותה את העונג הרוחני שיש בקרבת ה', מפה והלאה היא לא הייתה מוכנה להסתפק בשום דבר אחר", הוא מסביר. "כשהריקנות הגיעה, ניסיתי למלא אותה על ידי הנאות פשוטות, ולאחר שראיתי שזה לא עובד, כיוונתי לעבר קריירה מצליחה ומכובדת. קיוויתי שאם אזכה להצלחה ולכבוד – ארגיש מלא ומסופק.

"כך החל המרוץ לפסגה, כאשר החלטתי שאני הולך להצליח בחיים בצורה יוצאת מן הכלל. השקעתי במימוש השאיפות הללו את כל כוחותיי: את התיכון סיימתי באחוזון העליון, בצבא זכיתי להיות מצטיין ראש אכ"א, אחרי האוניברסיטה התחלתי קריירה בתחום הייעוץ התקשורתי, והוענק לי פרס 'האריה השואג' מטעם האיגוד לפרסום ויחסי ציבור".

בגיל 28 הוא כבר הפך לדובר ועוזר פרלמנטרי של אחד מחברי הכנסת הבכירים במערכת הפוליטית, שר לשעבר בממשלת ישראל. "בהתחלה נהניתי מכל רגע", הוא מודה. "החיים בכנסת היו מסעירים ומלאי דרמה ועניין. אבל אחרי שעברה ההתלהבות הראשונית, שוב חזרה תחושת הריקנות ולא הבנתי מדוע. הרי 'עשיתי את זה', ואני כבר אמור להיות אדם מאושר".

עם הרב יוסף בן פורת שליט"א

מיליונרים עם עיניים כבויות

התחנה הבאה של דהן הייתה בשוק הפרטי. "החלטתי לעזוב את הכנסת, כי אמנם מקבלים שם כבוד אך לא יותר מדי כסף. שכנעתי את עצמי, שכאשר אהיה עשיר בוודאי ארגיש טוב יותר עם עצמי. הניסיון והקשרים שרכשתי בכנסת עשו את שלהם, ובתוך זמן קצר כבר הייתי הבעלים של משרד ליחסי ציבור. המשרד ייצג אנשי עסקים מישראל ומחו"ל, פוליטיקאים, חברות עסקיות ומותגי יוקרה. אבל משום מה, כל מה שעשיתי לא נתן לי סיפוק אמיתי.

"ככל שעבר הזמן, הבנתי שאני לא היחיד. הכרתי באותם ימים אנשים מפורסמים ועשירים ברמה של מאות מיליוני דולרים. בתקשורת הראו אותם זוהרים, אבל במציאות העיניים שלהם היו כבויות לחלוטין. חסרות חיים. התחלתי להפנים שכולם חיים בשקר, אבל מצד שני – מהי האמת?".

מתוך תחושת מצוקה גדולה, הוא החליט להירשם למדיטציה של עשרה ימים רצופים בשתיקה בהם התבונן בחייו ללא הסחות דעת. "בכל יום צללתי לתוך מעמקי הנפש וגיליתי עוד ועוד רבדים החבויים בתת המודע שלי", הוא משחזר. "ביום העשירי זה קרה: לפתע עלה בעוצמה זיכרון רחוק מגיל הילדות. ראיתי את עצמי בבית הכנסת הישן במעברה של עולי מרוקו, יושב ליד סבא ז"ל. כל אנשי הקהל לבושים בבגדי חג, עטופים בטליתות לבנות על ראשיהם, נראים כמו מלאכים. זה היה שיאה של תפילת יום הכיפורים. ואז הקהל החל בשירה אדירה: 'אל נורא עלילה, אל נורא עלילה, המציא לנו מחילה בשעת הנעילה'".

מה עשה לך הזיכרון הזה?

"הוא ייצר אצלי חוויה מצמררת. התחלתי לבכות, כי הרגשתי חיבור מיוחד למילות התפילה הללו, על אף שלא הבנתי את משמעותן העמוקה, וחזרתי עליהן שוב ושוב. באותו רגע היה לי ברור שקיבלתי את התשובה שחיפשתי. אותה פעולה שכיניתי 'מדיטציה' הפכה לתפילה חרישית, ממש כמו שהתפללתי פעם, כילד. באותם רגעים הרגשתי רצון אדיר לחזור לאותה מעברה, להיות לצידם של היהודים הפשוטים של פעם, להתפלל עוד קצת ולבקש 'אל נורא עלילה, המצא לי מחילה', אפילו אם עברה שעת הנעילה".

אשר דהן

רמז משמיים

החוויה הרוחנית המכוננת הזו לא נעלמה ולא נשכחה. דהן מציין כי הוא חזר לשגרה ולעבודתו הקבועה, אך הימים כבר לא נראו אותו הדבר. הוא החל להרבות במתן צדקה לעניים ובמעשי חסד רבים בסתר, והרגיש שבכך הוא מוסיף טוב לחייו ומתמקד בדבר האמיתי.

"אני חושב שמשמיים ראו כמה אני משתדל ושלחו לי עזרה", הוא אומר. "באחד הלילות התגלה סבא ז"ל בחלום לאבי ואמר לו: 'תבדוק את התפילין של אשר'. אבא התייחס לחלום ברצינות וביקש ממני להעביר לו את התפילין לצורך בדיקה. כפי ששיערתי – הן נמצאו פסולות, וכמובן שמיהרתי לתקן אותן".

מאותו רגע קרה לדבריו דבר מדהים. "התחלתי להניח את התפילין בקביעות, והכוח של המצווה כנראה נתן בי את אותותיו: העיניים שלי החלו להיפתח, והכיוון הנכון נעשה יותר ברור. התחלתי לשמור שבת, ואחרי כמה חודשים כבר הייתה לי קביעות יומית ללימוד גמרא עם אחד האברכים בבית הכנסת".

בשלב זה הוא כבר הרגיש שזה מספיק, ושהוא עבר כברת דרך יפה, אלא שאז החל האברך לשוחח איתו על כניסה לישיבה. "לימוד הגמרא היה דבר מדהים. ממש הרגשתי איך אני מתמלא באור. ידעתי שזה מה שחיפשתי כל החיים. אבל להיכנס לישיבה? הרגשתי שזה כבד וגדול עליי מדי. הרי אני כבר אדם בוגר, בעל עסק עם עובדים ולקוחות. מילא לשמור שבת, אבל להיכנס לישיבה? זה אומר לוותר על כל מה שהשגתי! ניסיתי להדחיק את העניין, אבל משמיים לא הניחו לי. יום אחד הלכתי לקנות ציצית בבני ברק, ובעודי מתלבט לגבי כניסה לישיבה, פגשתי לפתע קרובת משפחה שלא ראיתי שנים. החלפנו שלום, ולפני שנפרדנו היא ירתה: 'דרך אגב, אתה צריך ללכת לישיבה, זה הדבר הנכון עבורך. להתראות'.

"לא הבנתי מאיפה היא נפלה עליי", הוא מודה. "המילים שלה הגיעו בדיוק כשהייתי בשיא ההתלבטות, ומבחינתי זה היה כמו רמז עבה שנשלח לי מלמעלה. ה' הראה לי מה רצונו ממני. עכשיו תורי לבחור: או שאני אומר 'מקרה', או שאני עושה את הדבר הנכון. הרמתי את הראש לשמיים ואמרתי: 'ריבונו של עולם, אם זה מה שאתה רוצה ממני, אני מוכן. רק אנא ממך, יש כל כך הרבה זרמים ביהדות וכל אחד טוען שהאמת אצלו. אני לא מבין בזה, תיקח אותי למקום הנכון'".

אשר דהן

אל הישיבה

המענה לבקשתו הגיע במהירות מפתיעה, כבר למחרת בבוקר. "עם סיום תפילת שחרית, כשאני בדיוק מקפל את התפילין, אני שומע לתומי שיחה שמתנהלת 'במקרה' בשולחן הצמוד בבית הכנסת, הוא נזכר. "באותה שיחה היה אברך יקר בשם שראל, שסיפר לאחד המתפללים על החוויה שלו בישיבה לבעלי תשובה. הוא סיים במילים: 'אלו היו השנים הטובות בחיי'. הרגשתי שהנה, אני מקבל מענה לשאלתי. לאחר שיצאתי מבית הכנסת, פניתי אליו וביקשתי ממנו לסדר לי אירוח באותה ישיבה. אפילו לא ניסיתי לבדוק מהם התנאים במקום, זה לא עניין אותי. רק שיגיד לי לאיפה ללכת ומתי.

"כך הגעתי לישיבת 'אשרי האיש' בירושלים, בראשות הרב יוסף בן פורת שליט"א, שם למדתי במשך כחמש שנים גמרא, מוסר והשקפה ישרה. אגב, תמיד הערכתי את ראש הישיבה, אבל כיום בתור אברך ובעל משפחה אני מבין עוד יותר איזו זכות נפלה בחלקי להיות בקרבת אדם גדול וללמוד מדרכיו. לא דומה בעל תשובה שמתקרב לה' על פי נטיות ליבו למי שזוכה להיבנות בישיבה. זה פשוט עולם אחר, ואת התוצאות רואים בעיקר אחרי החתונה".

מתברר שהחיבור המקרי עם אותו אברך, שראל, לא היה מקרי כלל. "זה הסיפור הכי מדהים כאן", מתרגש דהן. "כי לא מדובר באדם שמתפלל קבוע בבית הכנסת שלי, אלא במישהו שהגיע לשם באופן מקרי מאוד. הוא בכלל גר בצד השני של העיר, אך בית הכנסת מצא חן בעיניו, לכן החליט להגיע אליו. אחרי שהוא סיים לעזור לי להתקבל לישיבה, הוא פשוט הפסיק להגיע. כשפגשתי אותו שוב, הוא התנצל: 'הבנתי שיותר נוח להתפלל על יד הבית'. ואז חשב לרגע, והוסיף את הדבר המדהים ששנינו הבנו: 'כנראה ששלחו אותי בשבילך'".