מפיבושת עולה על שולחן המלך: ביאור פרק ט' בספר שמואל ב'

פרק ט' בספר שמואל ב' מספר על מעשה החסד של דוד עם מפיבושת, בנו של יונתן, והיחסים עם ציבא, עבד שאול.

דוד ויונתן כרתו ברית, וכאשר נפרדו דרכיהם הם אמרו זה לזה שהברית תישמר לעד: "וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵךְ לְשָׁלוֹם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' לֵאמֹר ה' יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ עַד עוֹלָם" (שמואל א כ', מב). כעת דוד מעוניין לעשות חסד עם צאצאי יונתן ומברר האם נותר עוד צאצא לבית שאול. דוד מדגיש שהחסד שהוא מעוניין לעשות הוא "בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן".

שיחה בין דוד לציבא: ציבא היה עבד בבית שאול, והוא נקרא אל דוד. דוד מנסה לברר אתו האם נשאר עוד צאצא לבית שאול. ציבא עונה שאכן נשאר בן ליונתן ושמו מפיבושת. ציבא גם יודע היכן נמצא מפיבושת.

שיחה בין דוד למפיבושת: דוד שולח שליחים להביא את מפיבושת אליו. מפיבושת כנראה מגיע מפוחד אל דוד, ודוד מיד מרגיע אותו: "וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד אַל תִּירָא כִּי עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ חֶסֶד בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן אָבִיךָ". מפיבושת מקבל בברכה את חסדו של דוד שכולל אכילה קבועה על שולחן המלך והחזרת "שדה שאול" אליו.

שיחה בין דוד לציבא: דוד שוב מזמן את ציבא ומצווה עליו מעתה להיות עבד למפיבושת: "וְעָבַדְתָּ לּוֹ אֶת הָאֲדָמָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וַעֲבָדֶיךָ וְהֵבֵאתָ וְהָיָה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ לֶּחֶם וַאֲכָלוֹ וּמפיבושת בֶּן אֲדֹנֶיךָ יֹאכַל תָּמִיד לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנִי". ציבא מקבל את דברי דוד בכניעה, אך אנחנו עוד נפגוש בהמשך הספר את ציבא ואת התנהגותו הערמומית.

סיום: מפיבושת בן יונתן אכן יושב בבית דוד ואוכל על שולחנו: "וּמפיבושת יֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם כִּי עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד הוּא אֹכֵל וְהוּא פִסֵּחַ שְׁתֵּי רַגְלָיו".

הפרק המלא

(א) וַיֹּאמֶר דָּוִד הֲכִי יֶשׁ עוֹד אֲשֶׁר נוֹתַר לְבֵית שָׁאוּל וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן.

(ב) וּלְבֵית שָׁאוּל עֶבֶד וּשְׁמוֹ צִיבָא וַיִּקְרְאוּ לוֹ אֶל דָּוִד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו הַאַתָּה צִיבָא וַיֹּאמֶר עַבְדֶּךָ.

(ג) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הַאֶפֶס עוֹד אִישׁ לְבֵית שָׁאוּל וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ עוֹד בֵּן לִיהוֹנָתָן נְכֵה רַגְלָיִם.

(ד) וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ אֵיפֹה הוּא וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ הִנֵּה הוּא בֵּית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל בְּלוֹ דְבָר.

(ה) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיִּקָּחֵהוּ מִבֵּית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל מִלּוֹ דְבָר.

(ו) וַיָּבֹא מפיבושת בֶּן יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֶל דָּוִד וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר דָּוִד מפיבושת וַיֹּאמֶר הִנֵּה עַבְדֶּךָ.

(ז) וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד אַל תִּירָא כִּי עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ חֶסֶד בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן אָבִיךָ וַהֲשִׁבֹתִי לְךָ אֶת כׇּל שְׂדֵה שָׁאוּל אָבִיךָ וְאַתָּה תֹּאכַל לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנִי תָּמִיד.

(ח) וַיִּשְׁתַּחוּ וַיֹּאמֶר מֶה עַבְדֶּךָ כִּי פָנִיתָ אֶל הַכֶּלֶב הַמֵּת אֲשֶׁר כָּמוֹנִי.

(ט) וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ אֶל צִיבָא נַעַר שָׁאוּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּל אֲשֶׁר הָיָה לְשָׁאוּל וּלְכׇל בֵּיתוֹ נָתַתִּי לְבֶן אֲדֹנֶיךָ.

(י) וְעָבַדְתָּ לּוֹ אֶת הָאֲדָמָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וַעֲבָדֶיךָ וְהֵבֵאתָ וְהָיָה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ לֶּחֶם וַאֲכָלוֹ וּמפיבושת בֶּן אֲדֹנֶיךָ יֹאכַל תָּמִיד לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנִי וּלְצִיבָא חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּנִים וְעֶשְׂרִים עֲבָדִים.

(יא) וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ כְּכֹל אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת עַבְדּוֹ כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ וּמפיבושת אֹכֵל עַל שֻׁלְחָנִי כְּאַחַד מִבְּנֵי הַמֶּלֶךְ.

(יב) וְלִמפיבושת בֵּן קָטָן וּשְׁמוֹ מִיכָא וְכֹל מוֹשַׁב בֵּית צִיבָא עֲבָדִים לִמפיבושת.

(יג) וּמפיבושת יֹשֵׁב בִּירוּשָׁלַ͏ִם כִּי עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד הוּא אֹכֵל וְהוּא פִסֵּחַ שְׁתֵּי רַגְלָיו.

ביאור מילים קשות בפרק

"בְּלוֹ דְבָר" - ביתו של מכיר בן עמיאל נמצא במקום שנקרא "לו דבר".

"וְכֹל מוֹשַׁב בֵּית צִיבָא עֲבָדִים לִמפיבושת" - וכל מי שישב בביתו של ציבא היה עבד למפיבושת.

"כִּי פָנִיתָ אֶל הַכֶּלֶב הַמֵּת אֲשֶׁר כָּמוֹנִי" - מדוע אני נחשב לאדם חשוב שפנית אליי, למרות שאני נחשב ככלב מת.

פירושים מעניינים של פרשנים

"הֲכִי יֶשׁ עוֹד אֲשֶׁר נוֹתַר לְבֵית שָׁאוּל" - מלבי"ם: דוד שאל זאת משום ששאר צאצאיו התחבאו ממנו, היות והם פחדו שדוד יהרוג אותם כדי להשמיד את כל זרע המלוכה. לאחר שאף אחד מצאצאי שאול לא יצא ממחבואו, פנה דוד לציבא.

"וְהֵבֵאתָ" - רד"ק התלבט אם פירוש המילה "והבאת" פירושו להכניס את התבואה או לעבוד את עבודת האדמה עד שתצמח התבואה.

לפרקים קודמים, הקליקו כאן