הרב ירון אשכנזי במקבץ שו"תים בנושא ברכות התורה

אמירת פסוקים קודם ברכות התורה (סימן מ"ו סעיף ט')

האם מותר לקרוא פסוקים קודם ברכות התורה, כאשר הוא קורא אותם בדרך תפילה ואינו מתכוון ללמוד? ומה הדין אם רוצה לומר "ותתפלל חנה" או פסוק "ויהי נועם" לפני עיטוף בטלית והנחת תפילין?

תשובה

נכון שלא לקרוא שום פסוק קודם ברכות התורה, אף על פי שאומרם דרך תחנונים (כן דעת הראב"ד, האורחות חיים, הטור, המהרי"ל והרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סימן ק"ד), וכ"פ מרן השו"ע (סימן מ"ו סעיף ט'), וכ"כ הכה"ח (ס"ק נ"ה) בשם הברכ"י (ס"ק י"ד) וקשר גודל (סימן ה', כ"ט), שאף אם קורא דרך תחינה ובקשה, לעולם צריך לברך לכתחילה). ואף אם מנהגו לומר קודם כל ברכה את הפסוק "ויהי נועם", או פסוקי "ותתפלל חנה" לא יאמר קודם ברכות התורה. וכל זה לכתחילה, אבל בדיעבד המיקל לומר פסוקים אלו קודם ברכות התורה יש לו על מי שיסמוך (כ"כ הברכ"י (שם ס"ק ט"ז). והמיקל בזה יש לו על מי שיסמוך, שכן משמע מלשון מרן (שם סעיף ט') שכתב וז"ל: "לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה, אע"פ שהוא אומרה דרך תחנונים, ויש אומרים שאין לחוש, כיוון שאינו אומרם אלא דרך תחנונים, ונכון לחוש לסברא ראשונה". משמע שרק ראוי לחוש לכך, אך מרן לא הכריע לאסור לגמרי, וכ"פ מרן הגרע"י בשו"ת יביע אומר (ח"ד, או"ח סימן ז', ג'), וכ"כ עוד (ח"ט, או"ח סימן ק"ח, כ"ט) על כיוצא בזה, והביאו בספר הלכה ברורה (ח"ג, בשו"ת אוצרות יוסף סימן י"ג) ובספר ילקוט יוסף (סימן מ"ז סעיף י').

ועיין להגרב"צ מוצפי שליט"א בספר אורחות ציון (ברכות השחר ומנהגיו, סעיף מ"ג, עמ' קס"ג) בשם אביו שהיה נזהר בזה מאוד, ופעם אחת היו הציבור באמצע אמירת סליחות, וכשהגיע עמוד השחר הפסיק הרב סלמאן מוצפי זצ"ל את הציבור ואמרו ברכות התורה ורק לאחמ"כ המשיכו באמירת הסליחות).

הוראה למרצים לברך עם הקהל ברכות התורה (סימן מ"ז סעיף א')

אדם שמוסר הרצאה בפני ציבור שאינו שומר תורה ומצוות, ויודע שיש בקהל אנשים שלא ברכו ברכות התורה, האם יברך לפני ההרצאה ברכות התורה כדי להוציא את הציבור ידי חובה?

תשובה

אדם שמוסר הרצאה בפני ציבור שאינו שומר תורה ומצוות, עליו לברך יחד עם הציבור ברכות התורה לפני שמתחיל את ההרצאה, ואין צריך לברך את כל ברכות התורה, אלא רק את הברכה האחרונה. ואף שהמרצה עצמו כבר בירך ברכות התורה בתחילת היום, יכול לברך שוב, כדי ללמד אותם את הברכה (חומר עוון "שלא ברכו בתורה תחילה":בגמרא במסכת נדרים (פא ע"א) איתא: "אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב 'מי האיש החכם ויבן את זאת', דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו, דכתיב: 'ויאמר ה' על עזבם את תורתי' וגו'. היינו 'לא שמעו בקולי' היינו 'לא הלכו בה', אמר רב יהודה אמר רב: שאין מברכין בתורה תחלה".

ודקדק הר"ן (שם ד"ה דבר) בשם רבנו יונה שחז"ל למדו מהתיבות 'על עוזבם את תורתי' שבהכרח שאבדה הארץ על כך שלא ברכו בתורה תחילה, שאילו נאמר שעזבו את התורה כפשוטו, ועל זה אבדה הארץ, מדוע כשנשאל דבר זה לחכמים ולנביאים לא ידעו, והלא דבר גלוי היה וקל לפרש. אלא ודאי שהיו ישראל עוסקים בתורה תמיד, ועל כן היו החכמים והנביאים תמהים על מה אבדה הארץ, עד שפרשוֹ הקדוש ברוך הוא בעצמו, שהוא יודע מעמקי הלב, וידע שלא בירכו בתורה תחלה, כלומר שלא הייתה התורה חשובה בעיניהם כל כך שיהיה ראוי לברך עליה, שלא היו עוסקים בה לשמה, ומתוך כך היו מזלזלים בברכתה, וזה הפירוש 'לא הלכו בה', כלומר לא הלכו בכוונתה ולשמה. עכת"ד.

וכן הזהיר השולחן ערוך (סימן מ"ז סעיף א') בחומר ברכות התורה, וכתב שצריך להיזהר מאוד בברכה זו.

והנה, בנוגע לשאלתנו, שמעתי שהגרי"ש אלישיב הורה לארגון 'ערכים' שמרצה ההולך לדרוש בפני ציבור שאינו שומר תורה ומצוות, יברך יחד עם הציבור ברכת התורה לפני שמתחיל לומר דברי תורה, ואינו צריך לברך את כל הברכות, אלא די שיברך עמהם את הברכה האחרונה של ברכות התורה.

וכעת מצאתי בספר וישמע משה (פריד; תשובות מהגריש"א זצ"ל, ח"ב עמ' כ') שהביא שם כמה הוראות שונות, וכתב לחלק שבאופן שבאו לשמוע הרצאה – אינם חייבים לברך, שהרי הם לא באו לשמוע ד"ת לשם לימוד תורה, ודומה הדבר למה שכתב הרמ"א (סימן מ"ו סעיף ט') שמותר לומר פסוקים דרך תפילה אפילו קודם ברכות התורה. ורק היכא שלומדים עם חברותא גמרא, כמו ב'לב לאחים' וכדו', אז ההוראה לברך ברכות התורה קודם הלימוד. ולענ"ד החילוק אינו ברור דיו, ולא ימלט שיהיו אנשים בציבור שכוונתם היא לשמוע דברי תורה וחיזוק, ומניין אותו חכם שואב את המידע מהי כוונת הציבור הנמצא לפניו בכדי לפוטרו מברכות התורה?

ואף שהמרצה עצמו כבר בירך ברכות התורה בתחילת היום, יכול לברך שוב יחד עמהם, כדי ללמדם את הברכה, וכמו שכתב בשו"ת אגרות משה (ח"ב או"ח סימן נ"ו) שהמלמד את חברו ברכה רשאי להזכיר שם ה' כדי שהלה לא יאמר בצורה שגויה.

ובעניין כוונת ברכות התורה, יש להביא מה שכתב בספר ליקוטי הלכות (לרבי נתן מברסלב; או"ח, עניין ברכות התורה, א'), על פי הנאמר בגמרא במסכת יומא (עב ע"ב): "אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב 'וזאת התורה אשר שם משה', זכה – נעשית לו סם חיים, לא זכה – נעשית לו סם מיתה". וביאר שצריך האדם לכוון בברכה זו שיזכה לקבל את התורה בבחינת ברכה, שתעשה לו סם חיים, ועל ידי שמשבר את תאוותיו ומתנהג בקדושה זוכה להתגלות התורה, וזהו שאנו מברכים: "אשר בחר בנו מכל העמים", דהיינו שבחר בנו והוציא אותנו מהם, כלומר ממידותיהם ומתאוותיהם הרעות של הגויים. ועל ידי זה שבחר בנו וקידש אותנו מכל תאוות הפריצות והטומאה, על ידי זה נתן לנו את התורה. ואחר כך מוסיפים לבקש: "והערב נא ה' אלוקינו", שתהיה התורה מתוקה וערבה בפינו, ונזכה לקבל את אור התורה בבחינת ברכה וסם חיים. וכל מרצה או רב שרוצה שדבריו ישפיעו על אחרים, יקפיד בזה).

סגולה לבנים תלמידי חכמים (סימן מ"ז סעיף א')

איזו סגולה אמיתית יש לזכות לבנים תלמידי חכמים?

תשובה

מצינו בדברי רבותינו כמה וכמה סגולות, ומהן שיש להיזהר לברך ברכת התורה בכוונה ובשמחה, וכשלומד תורה יכוון שרוצה לקבל את קדושת התורה, ולא ילמד רק במטרה לדעת את התורה, אלא בכדי להתחבר ולהתקדש על ידי הלימוד, ויכבד תלמידי חכמים בכל מה שיוכל, ובזכות זה יזכה לבנים תלמידי חכמים גדולים (מצינו בגמרא במסכת נדרים (פא ע"א) ששאלה מפני מה אין מצויין לצאת מתלמידי חכמים בנים תלמידי חכמים, וענה רבינא: "מפני שאין מברכין בתורה תחילה".

ונאמרו ד' פירושים בזה: א. המפרש (המיוחס לרש"י; שם ד"ה שאין מברכין) פירש שתלמידי חכמים, מתוך שזהירים לעסוק בתורה תדיר ורגילים בה, אינם זהירים לברך כשפותחים בלימוד, ולכן לא מתקיימת בהם הברכה שיצאו מהם בנים תלמידי חכמים. ב. מהר"י אבוהב (מובא בב"י סימן מ"ז) כתב שהטעם שאינם זוכים לבנים ת"ח משום שבזה שאינם מברכים על התורה, מוכיחים שאינם לומדים את התורה אלא כאומנות בעלמא ואין הלימוד לשמה, ולכן אינם זוכים שיתקיים בהם הפסוק "לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וכו'". ג. הר"ן (שם ד"ה דבר) בשם רבינו יונה פירש שלא הייתה התורה חשובה בעיניהם כל כך שיהא ראוי לברך עליה, שלא היו עוסקים בה לשמה, ומתוך כך מזלזלים בברכתה, והיינו לא הלכו בה – כלומר בכוונתה ולשמה. ד. הרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סימן מ"ב) פירש בעניין אחר, דהיינו שלא נהגו כבוד בתלמידי חכמים העוסקים בתורה לברך ראשונים בסדר העולים לתורה, (הביאו הלכה ברורה סימן מ"ז ס"ק א' בבירור הלכה). ולפי פירוש זה, אין זה עניין כלל לדין ברכות התורה בשחרית קודם שיעסוק בתורה. ומכל הנ"ל למדנו דרך חיובית, שהזהיר בכולם יזכה בע"ה לבנים תלמידי חכמים).

לרכישת הספר "הלכה למעשה" מאת הרה"ג ירון אשכנזי, לחצו כאן.