הצלחה זמנית מול נצחיות: ביאור פרק ל"ז בתהילים

תקציר הפרק

יש לבטוח בה': המשורר פונה אל השומע ומשכנע אותו שלא לקנא ברשעים: "אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה", שהרי "כִּי כֶחָצִיר מְהֵרָה יִמָּלוּ וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא יִבּוֹלוּן". האלטרנטיבה שמציב המשורר היא ביטחון בה': "בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכׇן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה", ומי שיבטח בה', ה' יטיב עמו: "וְהִתְעַנַּג עַל ה' וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ". המשורר ממשיך לעודד את השומע, ומפציר בו להתפלל לה',ולא לדאוג מהצלחת הרשעים, כי לבסוף הצדק יצא לאור: "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ. וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם".

הצדיק יוושע והרשע ייענש: בפסקה המרכזית שבמזמור המשורר מציג כיצד הצדיק ייוושע, על אף התנכלויות הרשע: "חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ. חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה". הישועה של הצדיקים תבוא מכיוון שה' מכיר בצדיקים: "יוֹדֵעַ ה' יְמֵי תְמִימִם וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה. לֹא יֵבֹשׁוּ בְּעֵת רָעָה וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ", בניגוד לרשעים שיאבדו "כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ וְאֹיְבֵי ה' כִּיקַר כָּרִים כָּלוּ בֶעָשָׁן כָּלוּ". תוך כדי התיאור משלב המשורר את התנהגות הצדיק: "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב"; "פִּי צַדִּיק יֶהְגֶּה חׇכְמָה וּלְשׁוֹנוֹ תְּדַבֵּר מִשְׁפָּט. תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו".

אזהרה וזירוז לקיום המצוות: המזמור מסתיים בקריאה "קַוֵּה אֶל ה' וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ", שהרי אם כן אותו אדם יחזה בנפילת הרשעים: "וִירוֹמִמְךָ לָרֶשֶׁת אָרֶץ בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה". המשורר חותם בתקווה: "וַיַּעְזְרֵם ה' וַיְפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ".

הפרק המלא

(א) לְדָוִד אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה.

(ב) כִּי כֶחָצִיר מְהֵרָה יִמָּלוּ, וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא יִבּוֹלוּן.

(ג) בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב, שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה.

(ד) וְהִתְעַנַּג עַל ה', וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ.

(ה) גּוֹל עַל ה' דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה.

(ו) וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצָּהֳרָיִם.

(ז) דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ אַל תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ בְּאִישׁ עֹשֶׂה מְזִמּוֹת.

(ח) הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה אַל תִּתְחַר אַךְ לְהָרֵעַ.

(ט) כִּי מְרֵעִים יִכָּרֵתוּן וְקֹוֵי ה' הֵמָּה יִירְשׁוּ אָרֶץ.

(י) וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ.

(יא) וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם.

(יב) זֹמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו.

(יג) אֲדֹנָי יִשְׂחַק לוֹ כִּי רָאָה כִּי יָבֹא יוֹמוֹ.

(יד) חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם, לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ.

(טו) חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה.

(טז) טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים.

(יז) כִּי זְרוֹעוֹת רְשָׁעִים תִּשָּׁבַרְנָה וְסוֹמֵךְ צַדִּיקִים ה'.

(יח) יוֹדֵעַ ה' יְמֵי תְמִימִם וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה.

(יט) לֹא יֵבֹשׁוּ בְּעֵת רָעָה וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ.

(כ) כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ וְאֹיְבֵי ה' כִּיקַר כָּרִים כָּלוּ בֶעָשָׁן כָּלוּ.

(כא) לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן.

(כב) כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָיו יִכָּרֵתוּ.

(כג) מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ.

(כד) כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל כִּי ה' סוֹמֵךְ יָדוֹ.

(כה) נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם.

(כו) כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה.

(כז) סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב וּשְׁכֹן לְעוֹלָם.

(כח) כִּי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט וְלֹא יַעֲזֹב אֶת חֲסִידָיו לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ וְזֶרַע רְשָׁעִים נִכְרָת.

(כט) צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ.

(ל) פִּי צַדִּיק יֶהְגֶּה חָכְמָה וּלְשׁוֹנוֹ תְּדַבֵּר מִשְׁפָּט.

(לא) תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו.

(לב) צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ.

(לג) ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ.

(לד) קַוֵּה אֶל ה' וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ וִירוֹמִמְךָ לָרֶשֶׁת אָרֶץ בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה.

(לה) רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן.

(לו) וַיַּעֲבֹר וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ וָאֲבַקְשֵׁהוּ וְלֹא נִמְצָא.

(לז) שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם.

(לח) וּפֹשְׁעִים נִשְׁמְדוּ יַחְדָּו אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה.

(לט) וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵה' מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה.

(מ) וַיַּעְזְרֵם ה' וַיְפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ.

5 דברים מעניינים שלא ידעתם על הפרק

1. פסוק כ"ה, "נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם", ובנוסח הספרדים גם הפסוק שאחריו, "כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה", נאמרים לאחר ברכת המזון יחד עם עוד פסוקים העוסקים בהודאה על המזון.

2. המילים "מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ" שבפסוק כ"ג משמשות יסוד לברכת "המכין מצעדי גבר", אחת מברכות השחר, העוסקת בהודאה לה' על היכולת להלך.

3. שני הפסוקים שבסוף המזמור - "וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵה' מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה", ו"וַיַּעְזְרֵם ה' וַיְפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ" - נאמרים עם פסוקים אחרים בקהילות רבות לפני תפילת ערבית, כבקשת ישועה בלילה שנמשל לצרה (ערוך השולחן אורח חיים רלז ב).

4. פסוק כ"א נלמד להלכות מלווה ולווה. מהנאמר "לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם" לומדים חז"ל שעל הלווה יש חובה מוסרית להחזיר את חובותיו (בבא בתרא דף מה).

5. מובא במדרש שוחר טוב ביאור נפלא על הפסוק: "בטח בה' ועשה טוב". כה דברי המדרש:

"אמר לו הקב"ה לדוד, אם תראה שאני עושה טובה לרשעים אל ירע לך כל כך, תוסיף ועשה טוב, ואין טוב אלא תשובה, שנאמר (הושע יד, ג): 'כל תישא עוון וקח טוב'. ומה אם הרשעים שהן מכעיסין לפני ואין לי מהם תועלת - עשיתי עימהם טובה, עמך - שאתה בוטח בי, ואתה עוסק בתורה, ואתה עושה משפט וצדקה, ומקרא מעיד עליך שנאמר (שמואל ב ח, טו): 'ויהי דוד עושה משפט וצדקה' - על אחת כמה וכמה. לכך 'בטח בה' ועשה טוב'.

עוד ממשיך המדרש: "ולמה היה דוד דומה, לפועל שהיה עושה כל ימיו אצל המלך, ולא נתן לו שכרו. והיה אותו הפועל מיצר ואומר שמא לא אוציא בידי כלום. אחר זמן שכר המלך פועל אחר ולא עשה עמו אלא יום אחד - האכילהו והשקהו ונתן לו שכרו משלם. אמר אותו הפועל 'ומה זה שלא עשה אלא יום אחד כך, אני, שעשיתי עימו כל ימי - על אחת כמה וכמה'. התחיל שמח בליבו. כך אמר דוד (תהלים ד ח) 'נתתה שמחה בליבי מעת דגנם ותירושם רבו'. אימתי שמחה בליבי? כשראיתי אותך מה עשית לרשעים מעת דגנם ותירושם רבו. רבי אלעזר אומר 'מתוך שלוותן של רשעים בעולם הזה תדע מהו מתן שכרם של צדיקים בעולם הבא. מה אם הרשעים כך, הצדיקים על אחת כמה וכמה. על כך נאמר 'נתת שמחה בליבי'. (תהלים לא כ) 'מה רב טובך אשר צפנת ליראיך'".