פיטום הקטורת - נוסח, פירוש המילים והסגולות החבויות

פיטום הקטורת הם קטעי הלכה תנאיים העוסקים בקטורת הסמים, הנאמרים לפני או אחרי התפילה בצירוף מזמורים וקטעים אחרים. מקור הקטעים בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי.

אמירת הקטרת הקטורת שקולה כביכול להקטרת הקטורת בבית המקדש, כדרשת חז"ל (יומא פ"ו) על הפסוק: ”ונשלמה פרים שפתינו” (הושע, י"ד, ג'). כיוון שאיננו יכולים בעת הזאת לקיים את מצוות עבודת הקורבנות, מפני שאין לנו כיום בית מקדש, אנו מקיימים אותן על ידי הזכרתן בזמנן בתפילה.

נוסח התפילה + ביאור

"וַיּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה קַח-לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה".

ארבעה סממנים מוזכרים בתורה במפורש, והם:

נטף – שהוא הצרי, והוא שמן אפרסמון שנוטף מעץ הקטף.

שחלת – הוא הציפורן שיוצאת מן הים ונותנת ריח.

וחלבנה - יש אומרים שזהו שרף עץ שמצוי בקפריסין, והריח שלו רע, אבל בצרוף שאר הסימנים הוא נותן ריח טוב.

ולבנה זכה – צמח בושם.

מארבעת הסימנים האלה היו מביאים שבעים מנה מכל סממן.

"וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ, מְמֻלָּח טָהוֹר קדֶשׁ".

מעשה רוקח - הכתישה של הסממנים צריכה הייתה להיעשות באומנות גדולה, כמו הרוקחים שרוקחים יפה יפה ודק.

ממולח – מעורבב. שיהיו הסממנים מעורבבים היטב אלו באלו.

טהור קודש – יש לעשות את הקטורת בקדושה ובטהרה ובממון הקודש.

"וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם".

את הקטורת היו מקריבים על מזבח הזהב שהוא מזבח הקטורת שהיה עומד מול קודש הקודשים ששם היה ארון העדות ולמה נקרא שמו אוהל מועד? שהוא מקום המיועד לגילוי השכינה.

"וְנֶאֱמַר וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, בְּהֵיטִיבוֹ אֶת-הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה: וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת-הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה' לְדֹרֹתֵיכֶם".

מצוות הקטרת הקטורת היא מצוות עשה מן התורה, ובכל יום היו מקטירים פעמיים באופן תמידי, פעם אחת בבוקר בזמן שהיו מיטיבים את הנרות (מכינים אותם להדלקה), ופעם שניה: בשעת בין הערביים בזמן שהיו מדליקים את הנרות.

תָּנוּ רַבָּנָן: למדו רבותינו.

פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת כֵּיצַד? פיטום – הרכבת הסימנים, איך נעשית?

שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ: בקטורת היו סה"כ 368 מנים, מנה זה משקל. כל מנה משקלו – 425 גרם, בסך הכל – 156 ק"ג ו – 400 גרם.

שְׁלֹש מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, מָנֶה בְּכָל-יוֹם, מַחֲצִיתוֹ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתוֹ בָּעֶרֶב - שלוש מאות ששים וחמישה מנים כמספר ימות השנה בכל יום היו מקטירים כמות של מנה, חצי מהכמות בבוקר וחצי מהכמות בערב.

וּשְׁלֹשָׁה מָנִים יְתֵרִים, שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל, וְנוֹטֵל מֵהֶם מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וּמַחֲזִירָן לַמַּכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת דַּקָּה מִן הַדַּקָּה - בכל שנה היו נשארים שלושה מנים מיותרים שאותם היה הכהן הגדול כותש שוב בערב יום הכיפורים מפני שהקטורת של יום הכיפורים הייתה צריכה להיכתש דק יותר מהקטורת של ימות השנה. את שלושת המנים הללו היה הכהן מקטיר ביום הכיפורים.

וְאַחַד עָשָׂר סַמֲמָנִים הָיוּ בָהּ, וְאֵלּו הֵן: בקטורת היו אחד עשר סממנים עיקריים.

הַצֳּרִי וְהַצִּפּוֹרֶן. וְהַחֶלְבְּנָה. וְהַלְּבוֹנָה. מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה: כל אחד מהם במשקל של שבעים מנה. ובסה"כ: 280 מנה.

מוֹר. וּקְצִיעָה. וְשִׁבּוֹלֶת נֵרְדְּ. וְכַרְכּוֹם. מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר, שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה: כל אחד מהם במשקל של ששה עשר מנה ובסה"כ : 64 מנה.

קוֹשְׂטְ שְׁנֵים עָשָׂר: מן הקושט (אגוז מוסקט) שנים עשר מנה.

קִלּוּפָה שְׁלֹשָׁה: מן הקילופה שלושה מנה.

קִנָּמוֹן תִּשְׁעָה: ומן הקינמון תשעה מנה. ובסה"כ: 24 מנה.

ביחד: 368 מנה.

לאחר שהיו כותשים כל סממן בנפרד היו מערבבים היטב ואז היו מחלקים ל-368 מנים

בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא תִּשְׁעָה קַבִּין - בורית כרשינא היא סוג של סבון שהיו מביאים מהעיר כרשינא וממנה היו מביאים תשעה קבין שזה בערך 11.7 ליטר.

יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא, וְאִם לֹא מָצָא יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִיוָר עַתִּיק - יין קפריסין הוא יין חזק מאוד שמביאים מקפריסין, וצריך היה להביא ממנו שלושה סאין ושלושה קבין שזה בערך 27.2 ליטר. ואם לא מצא יין קפריסין אז היה צריך להביא יין חיוור מעט שלא יהיה לבן מידי ולא אדום מידי.

מֶלַח סְדוֹמִית רוֹבַע - יש להוסיף מלח סדומית במשקל רבע קב להמלחת הקטורת כמו שהיו מולחים את שאר הקורבנות.

מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא - מעלה עשן הוא עשב מיוחד שהיה גורם לעשן לעלות למעלה בלי לנטות לצדדים כל שהוא – הכוונה כמות כל שהיא – מועטת.

רִבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר: אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל-שֶׁהִיא - כיפת הירדן הוא עשב שגדל באזור הירדן וריחו נפלא וגם ממנו מביאים כמות מועטת.

אִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ - אין להוסיף דבש לקטורת, אף על פי שהדבש יכול לחזק מאוד את ריח הקטורת.

וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל-סַמֲמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה - ‎בידי שמיים.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׁרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף - הצרי הוא טיפות שנוטפות מעץ הקטף, והוא שמן אפרסמון.

בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא לְמָה הִיא בָאָה? כְּדֵי לְשַׁפּוֹת בָּהּ אֶת הַצִּפּוֹרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה - בעזרת הבורית שהוא סבון היו מנקים את הציפורן שהייתה באה מן הים והיו נדבקים אליה חתיכות של דגים ולכלוך והיו מקלקלים את ריחה.

יֵין קַפְרִיסִין לְמָה הוּא בָא? כְּדֵי לִשְׁרוֹת בּוֹ אֶת הַצִּפּוֹרֶן, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ? אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד - על ידי שהיו משרים את הציפורן ביין קפריסין, היה ריח הציפורן מתחזק ומתפשט. וכעת שואלים: הרי מים ממעיין שקוראים לו מי רגליים (מפני שהריח שלהם חריף) היו יכולים לחזק את הציפורן מאוד, ומדוע לא משתמשים בהם? מפני שהשם שלהם: "מי רגליים" אינו מכובד למקדש.

תַּנְיָא, רִבִּי נָתָן אוֹמֵר: כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר: הָדֵק הֵיטֵב, הֵיטֵב הָדֵק, מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָׂמִים - בשעה שהיו שוחקים את סממני הקטורת היה אדם עומד על ידם והיה אומר כל זמן הכתישה: "הדק היטב, היטב הדק...", ומדוע? מפני שהקול סגולתו יפה ומועילה להצלחת הבושם.

פִּטְּמָהּ לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה. לְשָׁלִישׁ וּלְרָבִיעַ לֹא שָׁמַעְנוּ - אם שמו בקטורת חצי כמות מכל סממן, הייתה הקטורת כשרה, ואם שמו שליש או רבע אין ההלכה ידועה.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה: זֶה הַכְּלָל: אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל-סַמֲמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה - רבי יהודה אמר שאם שמו מחצית או שליש או רבע מהכמות, כל זמן שהיה שומר על המידות באופן יחסי הקטורת כשרה, אבל אם היה המכין מחסיר מאחד הסממנים הרי הוא חייב מיתה בידי שמיים.

תָּנֵי בַר קַפָּרָא: אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין - בר קפרא מסביר כי בכל שנה לאחר יום הכיפורים הייתה נותרת שארית מן השלושה מנים, ואת השארית היו מוסיפים לקטורת החדשה שהיו מכינים בכל שנה, ולכן אחת לששים או שבעים שנה הייתה מצטברת כמות שהייתה מספיקה לחצי מהכמות השנתית, ולכן היו צריכים להכין רק מחצית מן הכמות.

וְעוֹד תָּנֵי בַר קַפָּרָא: אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קָרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ, אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמוֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ. וְלָמָּה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ? מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה: כִּי כָל-שְׂאֹר וְכָל-דְּבַשׁ לֹא-תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה' - ועוד אמר בר קפרא שאם היו שמים בקטורת אפילו מעט דבש, הריח שלה היה כל כך מתחזק עד שאי אפשר היה לעמוד מפני ריחה, ומדוע לא מוסיפים דבש? מפני שהתורה אסרה: "כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה...", מפני שהדבש והשאור הם רמז לגאווה.

5 עובדות מעניינות על פיטום הקטורת

1. אמירת פיטום הקטורת טומנת בחובה סגולות נפלאות. כך מובא בספר "סגולות לישראל":

א. מבטלת מגפה וחלאים רעים.

ב. יינצל משעבוד מלכויות.

ג. הברכה מצויה במעשה ידיו.

ד. יינצל מדינה של גיהנום.

ה. מבטלת הקליפות והחיצונים וסטרא אחרא.

ו. מבטלת הכישופים

ז. מבטלת הרהורים רעים.

ח. נוחל שני עולמות עולם הזה והעולם הבא.

ט. מסלק הדינים מעליו.

י. ימצא חן וחסד בעיני כל רואיו.

יא. מסוגלת לעושר.

2. נאמר במדרש תנחומא (שמות ל'): "אמר הקדוש ברוך הוא: מכל הקורבנות שאתם מקריבים, אין חביבה עלי כמו הקטורת".

3. לפי ספר הזוהר, אמירת פיטום הקטורת היא סגולה לעצירת מגפה, אין דבר ששובר את כל הטומאה והסטרא אחרא, כמו הקטורת. בכוח הקטורת לבטל כל דבר רע, כשפים, מרעין בישין, דינים וכוחות הטומאה, הכל מתבטל לפני הקטורת. כך מובא (דף רי"ח): "ברית כרותה לפני הקב"ה שכל מי שקורא ומתבונן במעשה הקטורת ינצל מכל דברים רעים שבעולם, והאדם הקורא את פרשת הקטורת לא יינזק כל היום, ואף אחד לא יוכל לשלוט עליו". מוסיף הזוהר הקדוש שאם אנשים היו יודעים כמה פרשת הקטורת חשובה לפני ה', הם היו לוקחים כל מילה מפרשה זו ועושים ממנה עטרה לראשם כמו כתר של זהב.

4. לאור זאת, כתב רבי חיים פלאג'י בספר כף החיים (סימן י"ז אות י"ח): "יכתוב פרשת הקטורת על קלף או גוויל בכתב אשורית כספר תורה ויקרא בו ויעשה לו סגולה, דהקטורת מעשיר ומובטח לו דלא יופסק פרנסתו ותמיד יהיה לו פרנסה טובה וכלכלה ברווח ולא בצמצום".

5. עצם אמירת הקטורת, גם מתוך הסידור יש לה את כל המעלות האמורות, וכדאי מאוד לדקדק בה. יש להיזהר באמירתה - לומר מתחילתה ועד סופה, את הפסוקים ואת הברייתא שמפרטת את סממני הקטורת ואת הלכות הקטורת העיקריות. וצריך לומר הכל מילה במילה.