מתהום רבה ועד אור נצחי: ביאור מזמור ל"ו בתהילים

תקציר הפרק

תיאור דרכי הרשע: בפתח המזמור המשורר מגדיר את נושאו: "נְאֻם פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי". המשורר מפרט את התנהגות הרשע: "כִּי הֶחֱלִיק אֵלָיו בְּעֵינָיו לִמְצֹא עֲוֺנוֹ לִשְׂנֹא. דִּבְרֵי פִיו אָוֶן וּמִרְמָה חָדַל לְהַשְׂכִּיל לְהֵיטִיב. אָוֶן יַחְשֹׁב עַל מִשְׁכָּבוֹ יִתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב רָע לֹא יִמְאָס".

שבח לה': בפסקה זו המשורר מתאר את גדולת ה', אשר מתנהג אל בני האדם במידת החסד, ובצדק: "צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה'. מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן. יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם".

בקשת המשורר להושעה: המזמור מסתיים בבקשת המשורר להושעה ולהגנה מפני הרשעים. בתחילה בבקשה כללית - "מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב" - ולאחר מכן בבקשה קונקרטית, בה המשורר מבקש שלא יגיע בעצמו לידי גאווה ונפילה רוחנית: "אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי. שָׁם נָפְלוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן דֹּחוּ וְלֹא יָכְלוּ קוּם".

הפרק המלא + ביאור

(א) לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד ה' לְדָוִד.

(ב) נְאֻם פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי אֵין פַּחַד אֱלֹוקים לְנֶגֶד עֵינָיו.

יצר הרע (פשע) שנמצא בלב האדם, מנסה לומר לאדם, לא ראוי שיהיה פחד מאלוקים מול עיניך, כי הוא לא יעשה לך דבר אם תחטא.

(ג) כִּי הֶחֱלִיק אֵלָיו בְּעֵינָיו לִמְצֹא עֲוֺנוֹ לִשְׂנֹא.

יצר הרע מחליק את החטא בעיני החוטא, הוא מייפה את המציאות של החטא וכך הוא גורם לאדם לעבור על חטאים. יצר הרע גורם לאדם לחפש את המעשה הרע עד שהוא ימצא אותו, וכאשר האדם חוטא, הוא שונא את הטוב.

(ד) דִּבְרֵי פִיו אָוֶן וּמִרְמָה חָדַל לְהַשְׂכִּיל לְהֵיטִיב.

הדברים שהוא מוציא מפיו הם דברי רשע ומרמה. אין בו שום רצון לקחת מוסר, ועל ידי זה להחכים ולהיטיב את דרכיו.

(ה) אָוֶן יַחְשֹׁב עַל מִשְׁכָּבוֹ יִתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב רָע לֹא יִמְאָס.

כאשר הוא שוכב על מיטתו ועולות לו מחשבות, הוא חושב דברים רעים, וביום הוא קם ומוציא את מחשבותיו הרעות אל הפועל. הוא הולך בדרך לא טובה, ואף פעם לא מואס בעשיית דברים רעים.

(ו) ה' בְּהַשָּׁמַיִם חַסְדֶּךָ אֱמוּנָתְךָ עַד שְׁחָקִים.

ה', החסד והטוב שלך כל כך טובים ורבים, עד שהם כביכול מגיעים עד השמים. והאמונה שלך כל כך גדולה, עד שהיא כביכול מגיע עד לשמים.

(ז) צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְהֹוָה.

הצדק שאתה עושה לצדיקים כל כך חזק, שהוא דומה להרים חזקים וגבוהים. והמשפטים שאתה עושה ברשעים מוריד אותם עד לתהומות עמוקים, והרשעים לא ייצאו מתהומות אלו לעולם. ה'! אתה שופט את כל בעלי החיים: את בני האדם והבהמות.

(ח) מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹוקים וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן.

ה'! החסד שלך בעולם הבא הוא כל כך גדול, והצדיקים ימצאו מחסה תחת כנפיך בעולם הבא.

(ט) יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם.

כאשר הם יהיו בביתך, בעולם הבא, הם ישבעו מהתענוג שבביתך ואתה תשקה אותם מהטוב שלך.

(י) כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר.

שהרי אתה המקור לחיים הנצחיים של העולם הבא, ואתה יכול לתת אותם לצדיקים, ועל ידי האור שיגיע ממך, נזכה לראות את האור שבעולם הבא, שהוא אור נצחי שאין אחריו חושך.

(יא) מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב.

אני מבקש ממך ה' שתשפיע מהחסד שלך על כל מי שמתאמץ לדעת אותך, וכן תשפיע מהצדקה שלך לכל מי עוסק בתורה ובמצוות בישרות הלב.

(יב) אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי.

אני מבקש ממך שלא יבואו עליי רגליהם של האויבים שלי שמתגאים בעצמם, משום שאיאלץ להילחם נגדם במקום שיהיה לי פנאי לעסוק בענייני עבודת ה', והידיים של הרשעים לא תזיז אותי מהמקום שבו אני נמצא, שבו אני עובד את ה'.

(יג) שָׁם נָפְלוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן דֹּחוּ וְלֹא יָכְלוּ קוּם.

אני מבקש ממך שהרשעים ייפלו במקומם ולא יבואו אליי, ותהיה להם דחייה ונפילה באופן שהם לא יוכלו לקום יותר.

נקודות מעניינות על הפרק

"אדם ובהמה תושיע ה'" - מובא במדרש תנחומא: "אמרו ישראל: ריבונו של עולם, כאדם אנחנו, כבהמה תושיענו, לפי שאנחנו נמשכין אחריך כבהמה". מבאר ה"בית הלוי" את המדרש: "האדם צריך לחיות מצד אחד עם הידיעה שהקב"ה נתן לו את הדעת, ומצד שני עליו לשנן לעצמו את ההכרה שלעולם לא יבין עד הסוף. הקב"ה נתן לנו דעת. אך הדעת הזאת צריכה לכלול את ההכרה בקטנות ובכפיפות האדם. בכך שהאדם לא יודע עד הסוף את הכל".

הפסוק "צדקתך כהררי א-ל משפטיך תהום רבה, אדם ובהמה תושיע ה'" נאמר במנחה של שבת, יחד עם 2 פסוקים נוספים, שנקראים "צדקתך צדק". פסוקים אלו מהווים צידוק הדין וקבלת דין שמיים באהבה. אחת הסיבות לאמירתם בזמן זה היא כי על פי המסורת בשעה זו נפטרו יוסף, משה ודוד, וכנגד פטירתם אומרים 3 פסוקים של צידוק הדין.