הנשק החזק ביותר נגד אויבים: ביאור פרק ל"ה בתהילים

תקציר הפרק

המזמור נפתח בבקשת דוד המלך מה' שיילחם באויביו במקומו ובשבילו: "רִיבָה ה' אֶת יְרִיבַי לְחַם אֶת לֹחֲמָי". הוא מפרט איך בדיוק יילחם בשבילו ה': "הַחֲזֵק מָגֵן וְצִנָּה וְקוּמָה בְּעֶזְרָתִי. וְהָרֵק חֲנִית וּסְגֹר לִקְרַאת רֹדְפָי אֱמֹר לְנַפְשִׁי יְשֻׁעָתֵךְ אָנִי".

דוד מסביר את בקשתו לפני ה': "כִּי חִנָּם טָמְנוּ לִי שַׁחַת רִשְׁתָּם חִנָּם חָפְרוּ לְנַפְשִׁי". הוא מתחייב כי לאחר קיום בקשתו ישמח בה' ויברכו: "וְנַפְשִׁי תָּגִיל בַּה' תָּשִׂישׂ בִּישׁוּעָתוֹ", "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ".

בחלקו השני של המזמור מתאר דוד את פעולותיהם של אויביו: "יְקוּמוּן עֵדֵי חָמָס אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי יִשְׁאָלוּנִי", "יְשַׁלְּמוּנִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה שְׁכוֹל לְנַפְשִׁי". 

עוד מתאר דוד את חדוות שונאיו בתבוסתו: "וּבְצַלְעִי שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ נֶאֶסְפוּ עָלַי נֵכִים וְלֹא יָדַעְתִּי קָרְעוּ וְלֹא דָמּוּ". גם את חלקו השני של המזמור דוד חותם בהבטחה שהוא יודה לו ויהלל אותו לאחר הצלתו: "אוֹדְךָ בְּקָהָל רָב בְּעַם עָצוּם אֲהַלְלֶךָּ".

בחלקו האחרון של המזמור דוד מצפה שאויביו לא ישמחו במפלתו: "אַל יִשְׂמְחוּ לִי אֹיְבַי שֶׁקֶר שֹׂנְאַי חִנָּם יִקְרְצוּ עָיִן".

דוד מתחנן בפני ה' שישמע לתפילתו: "רָאִיתָה ה' אַל תֶּחֱרַשׁ אֲדֹנָי אֲל תִּרְחַק מִמֶּנִּי", ושב ומחכה לגאולתו ומתפלל שידידיו ירננו בה, כמו שאויביו ושונאיו שמחו במפלתו: "יָרֹנּוּ וְיִשְׂמְחוּ חֲפֵצֵי צִדְקִי וְיֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל ה' הֶחָפֵץ שְׁלוֹם עַבְדּוֹ".

המזמור מסתיים בהבטחתו של דוד המלך כי ימשיך ויודה לה' כל הזמן: "וּלְשׁוֹנִי תֶּהְגֶּה צִדְקֶךָ כָּל הַיּוֹם תְּהִלָּתֶךָ".

הפרק המלא

(א) לְדָוִד רִיבָה ה' אֶת יְרִיבַי לְחַם אֶת לֹחֲמָי.

(ב) הַחֲזֵק מָגֵן וְצִנָּה וְקוּמָה בְּעֶזְרָתִי.

(ג) וְהָרֵק חֲנִית וּסְגֹר לִקְרַאת רֹדְפָי אֱמֹר לְנַפְשִׁי יְשֻׁעָתֵךְ אָנִי.

(ד) יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי יִסֹּגוּ אָחוֹר וְיַחְפְּרוּ חֹשְׁבֵי רָעָתִי.

(ה) יִהְיוּ כְּמֹץ לִפְנֵי-רוּחַ וּמַלְאַךְ ה' דּוֹחֶה.

(ו) יְהִי דַרְכָּם חֹשֶׁךְ וַחֲלַקְלַקֹּת וּמַלְאַךְ ה' רֹדְפָם.

(ז) כִּי חִנָּם טָמְנוּ לִי שַׁחַת רִשְׁתָּם חִנָּם חָפְרוּ לְנַפְשִׁי.

(ח) תְּבוֹאֵהוּ שׁוֹאָה לֹא יֵדָע וְרִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר טָמַן תִּלְכְּדוֹ בְּשׁוֹאָה יִפָּל בָּהּ.

(ט) וְנַפְשִׁי תָּגִיל בַּה' תָּשִׂישׂ בִּישׁוּעָתוֹ.

(י) כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ.

(יא) יְקוּמוּן עֵדֵי חָמָס אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי יִשְׁאָלוּנִי.

(יב) יְשַׁלְּמוּנִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה שְׁכוֹל לְנַפְשִׁי.

(יג) וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי שָׂק עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי וּתְפִלָּתִי עַל חֵיקִי תָשׁוּב.

(יד) כְּרֵעַ-כְּאָח לִי הִתְהַלָּכְתִּי כַּאֲבֶל אֵם קֹדֵר שַׁחוֹתִי.

(טו) וּבְצַלְעִי שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ נֶאֶסְפוּ עָלַי נֵכִים וְלֹא יָדַעְתִּי קָרְעוּ וְלֹא דָמּוּ.

(טז) בְּחַנְפֵי לַעֲגֵי מָעוֹג חָרֹק עָלַי שִׁנֵּימוֹ.

(יז) אֲדֹנָי כַּמָּה תִּרְאֶה הָשִׁיבָה נַפְשִׁי מִשֹּׁאֵיהֶם מִכְּפִירִים יְחִידָתִי.

(יח) אוֹדְךָ בְּקָהָל רָב בְּעַם עָצוּם אֲהַלְלֶךָּ.

(יט) אַל יִשְׂמְחוּ לִי אֹיְבַי שֶׁקֶר שֹׂנְאַי חִנָּם יִקְרְצוּ עָיִן.

(כ) כִּי לֹא שָׁלוֹם יְדַבֵּרוּ וְעַל רִגְעֵי אֶרֶץ דִּבְרֵי מִרְמוֹת יַחֲשֹׁבוּן.

(כא) וַיַּרְחִיבוּ עָלַי פִּיהֶם אָמְרוּ הֶאָח הֶאָח רָאֲתָה עֵינֵנוּ.

(כב) רָאִיתָה ה' אַל תֶּחֱרַשׁ אֲדֹנָי אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי.

(כג) הָעִירָה וְהָקִיצָה לְמִשְׁפָּטִי אֱ-לֹהַי וַאדֹנָי לְרִיבִי.

(כד) שָׁפְטֵנִי כְצִדְקְךָ ה' אֱ-לֹהָי וְאַל יִשְׂמְחוּ לִי.

(כה) אַל-יֹאמְרוּ בְלִבָּם הֶאָח נַפְשֵׁנוּ אַל יֹאמְרוּ בִּלַּעֲנוּהוּ.

(כו) יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ יַחְדָּו שְׂמֵחֵי רָעָתִי יִלְבְּשׁוּ בֹשֶׁת וּכְלִמָּה הַמַּגְדִּילִים עָלָי.

(כז) יָרֹנּוּ וְיִשְׂמְחוּ חֲפֵצֵי צִדְקִי וְיֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל ה' הֶחָפֵץ שְׁלוֹם עַבְדּוֹ.

(כח)וּלְשׁוֹנִי תֶּהְגֶּה צִדְקֶךָ כָּל הַיּוֹם תְּהִלָּתֶךָ.

3 עובדות מעניינות על המזמור

1. פסוק י', "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ", מופיע בתפילת "נשמת כל חי".

2. חלק מפסוק כ"ז, "יָרֹנּוּ וְיִשְׂמְחוּ חֲפֵצֵי צִדְקִי וְיֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל ה' הֶחָפֵץ שְׁלוֹם עַבְדּוֹ", מצוטט בתפילת "ויאתיו כל לעבדך".

3. במדרש שוחר טוב נאמר על הפרק: "לדוד ריבה ה' את יריבי. זה שאמר הכתוב (ישעיה נ"א כ"א) 'לכן שמעי נא זאת עניה ושכורת ולא מיין'. וממה את שכורה? מן הצרות ולא מיין הרבה. לפי שעומדין עלי ואין לי מי שילחום בעדי אלא אתה. וכן הוא אומר (תהלים ט' י"ג) 'כי דורש דמים אותם זכר'. אמרה כנסת ישראל: 'אם אין אתה עומד לי אין מי יעמוד לי ראה מה הם עושים לי'. לכך אמר דוד: 'ריבה ה' את יריבי'. יכול עבד בשר ודם לומר לבעליו ריבה אדוני אויבי וצא והלחם עלי?! והקדוש ברוך הוא אמר לדוד: 'עסוק בתורה ואני לוחם את מלחמתך'. וכן משה אומר (במדבר כ"א י"ד) 'על כן יאמר בספר מלחמות ה'. אם עסקתם בתורה שנכתבה בספר אני נלחם על ידיכם'. לכך אמר דוד: 'ריבה ה' את יריבי'".

המדרש מסביר את הפסוק הראשון במזמור, "לדוד ריבה ה' את יריבי", כתפילה של עם ישראל ושל דוד לה' שיילחם עבורם נגד אויביהם. המדרש פותח בפסוק מישעיהו המתאר את כנסת ישראל כשיכורה אך לא מיין, אלא מרוב צרות וייסורים. ישראל פונה לה' ואומרת: אין לי מי שיגן עליי ויילחם בעדי מלבדך. לאחר מכן המדרש שואל: כיצד יכול אדם לבקש מאדונו "לך אתה והילחם בשבילי"? התשובה היא שהקב"ה עצמו הבטיח כך. הוא אומר לדוד: אתה עסוק בתורה, ואני אלחם את מלחמותיך. לכן מובא הפסוק "על כן יאמר בספר מלחמות ה'" - המדרש דורש שאם ישראל עוסקים ב"ספר", כלומר בתורה, אז ה' נלחם עבורם ומגן עליהם מפני אויביהם.