הרב ירון אשכנזי במקבץ שו"תים בנושא תפילין במצבים מיוחדים

איטר יד המניח תפילין של ימני (סימן כ"ז סעיף ב')

איטר יד שאבדו לו התפילין, האם רשאי להניח בינתיים תפילין של יד של אדם ימני, עד שימצא את תפיליו?

תשובה

איטר יד יכול להניח תפילין של אדם ימני, אך יהפוך את התפילין, שהקשר יהיה לצד הלב והתפילין לצד חוץ (כתב השולחן ערוך (סימן כ"ז סעיף ב'): המנהג הנכון שיהא היו"ד של קשר תפלה של יד לצד הלב, והתפלה עליו לצד חוץ". עוד כתב השולחן ערוך (שם סעיף ג'): "המנהג הנכון לתקן שהמעברתא, שבה הרצועה עוברת, תהא מונחת לצד הכתף, והקציצה לצד היד".

ומעתה, איטר יד המניח תפילין של ימני, אילו יניח את התפילין כסדר, נמצא מקיים את המנהג הנזכר בשולחן ערוך בסעיף ג', שהמעברתא לצד הכתף, אך אינו מקיים את המנהג הנזכר בסעיף ב', לפיו קשר תפילין יהיה לצד הלב, שהרי אצלו הקשר יהיה לצד חוץ.

ועל כן כתב הבאור הלכה (שם ד"ה המנהג) בשם השבות יעקב (ח"א סימן ג') וארצות החיים (לב הארץ ס"ג) שעליו להפוך את התפילין, ולהניח את הקציצה לצד הכתף והמעברתא לצד היד, וזה טוב יותר משיניח את התפילין כסדר, שאז התפילין יהיו סמוכים ללב ויהיה קשר היו"ד חוצה לה, שהרי המנהג הנזכר בסעיף ב' הוא דינא דגמרא לפירוש הגאונים, כמו שכתב בביאור הגר"א (סעיף ב' ד"ה המנהג).

ואם ירצה להתיר את הקשר ולעשותו בצד השני, כתב בשו"ת אבני נזר (ח"א סימן קפ"ג) שצריך לקיים את הקשר לכל הפחות עשרים וארבע שעות, כדי שיחשב קשר של קיימא, אך אם תיכף מתיר אותו לאחר ההנחה – אינו יוצא חובת מצות תפילין.

אולם בשו"ת אבני ישפה (ח"ז סימן א) הביא שהרבה פוסקים חלקו על האבני נזר בזה, וסברו שהיות והקשר קיים ורק מזיזים אותו מבפנים – הרי זה נידון כקשר של קיימא. ועל כן כתב שנראה שיכול להשאיל את התפילין לאחר, שהרי כאשר התפילין שלו יחזרו אליו הם ישארו לכ"ד שעות באותו הקשר. וא"כ רק באופן שמשאיל את תפיליו בכל בוקר לאדם שמחליף את הקשר, שאז גם הקשר שלו לא נשאר כ"ד שעות, יש מקום להחמיר, ובשעת הדחק ניתן להקל גם בזה).

הנחת תפילין לאדם שיש גבס על ידו (סימן כ"ז סעיף ז')

אדם ימני שיש גבס על ידו השמאלית, האם יניח תפילין בידו הימנית, או שמא יניח על הגבס ביד שמאל?

תשובה

יניח תפילין על הגבס בלא ברכה. ולאחר שהניח תפילין של יד, יניח תפילין של ראש ויברך "על מצות תפילין", ויכוון לפטור בברכה זו אף את התפילין של יד. ומי שיש לו גבס רק במקום הרצועות, ואילו מקום הקציצה גלוי, יניח תפילין בברכה, שאין כריכת הרצועה מעכבת (כתב השולחן ערוך (סימן כ"ז סעיף ז'): אף אדם שיש לו מכה במקום הנחת תפילין של יד, יניח תפילין, כי מקום יש בזרוע להניח שתי תפילין. וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק כ"ט) שאם המכה על כל הקיבורת, או אפילו על חלק ממנה אך יש לו צער בהנחת התפילין – פטור מלהניח תפילין, ויניח תפילין של ראש בלבד.

ואולם, אדם שאיננו מצטער בהנחת התפילין, ויש לו תחבושת על כל הקיבורת כך שאינו יכול להניח תפילין על היד, כתב המשנה ברורה (שם ס"ק י"ח) שיניח על גבי התחבושת בלא ברכה, משום שלדעת רוב הפוסקים חציצה פוסלת בתפילין. ובאופן זה, למנהג בני ספרד יברך על תפילין של ראש "על מצות תפילין", ולמנהג בני אשכנז יברך על תפילין של ראש שתי ברכות: "להניח תפילין" ו"על מצות תפילין", ויכוון לפטור בברכה גם את התפילין של יד.

עוד כתב המשנה ברורה (שם) שדווקא על התחבושת ניתן להניח תפילין, אך על בגד יש אוסרים להניח אף כשיש לו מכה. ונראה לבאר טעם החילוק בין הנחת תפילין על גבי תחבושת להנחתן על גבי בגד, שהיות והתחבושת מיועדת לכסות את המכה – הרי היא בטלה למכה, ונחשב שמניח תפילין על היד ממש, ואילו בגד שלא נועד לכסות את המכה – הרי הוא חוצץ בין התפילין ליד.

וכן כתב בשו"ת חלקת יעקב (ח"ב סימן מ"ג; ח"ג סימן קפ"ג) שמי שיש לו גבס במקום הנחת התפילין, יניח על גבי הגבס בלא ברכה. וכתב עוד שיתכן שבהנחה זו יצא ידי חובת תפילין אף לדעת הרא"ש (בשו"ת כלל ג' סימן ד') שחציצה פוסלת בתפילין [וכדבריו פסק השולחן ערוך (סימן כ"ז סעיף ד') להלכה], משום שאדם שנשברה ידו לא מקפיד על הגבס, ואדרבה הוא מעוניין בו כדי שירפא את ידו. וכן העלה להלכה בשו"ת מנחת יצחק (ח"ב סימן מ"ו) להניח על הגבס בלא ברכה.

וכתב בשו"ת חלקת יעקב (ח"ב סימן מ"ג) שבאופן זה שיש לו תחבושת במקום הנחת התפילין, לא יניח את התפילין ביד ימין, שהרי פסול יד ימין בתפילין מפורש בגמרא (מנחות לז ע"א), ונלמד מתיבת "ידכה" הנדרשת – "יד כהה", או מ"וקשרתם וכתבתם", והמניח על יד ימינו – הרי הוא כמניח על רגלו.

ומי שיש לו גבס במקום הרצועות בלבד, אך מקום הקציצה בלא גבס, יניח תפילין בברכה, שאין כריכת הרצועה מעכבת את הנחת התפילין, וכמו שכתב המשנה ברורה (ס"ק ט"ז) בשם המגן אברהם (ס"ק ו')).

לרכישת הספר "הלכה למעשה" מאת הרה"ג ירון אשכנזי, לחצו כאן.