"זה הלוק של הדור": על סיפורים של גברים וציציות

גל ברכת הציציות שעוטף חיילים, בחורים ובכלל אנשים בכל שכבות הגיל, חושף חתך סודי של קשר בין גברים לבורא העולמים. כזה, שבנות צריכות לדעת להקשיב לו, לדמוע, לקחת נשימה, לחייך ולשתוק.

מערכות היחסים המסורות בין גברים וחוטים קדושים מעידות על הלב הרגיש שלהם. תמיד אלה אנחנו, עם ההרואיות של "איך לקחנו על עצמנו כיסוי ראש וצניעות", אבל מסתבר שלהם לא חסרים סיפורי גבורה של תהליכי קשר ובגדים.

יום חול, מסעדת המבורגרים בני ברקית. חלק מהילדים שלי אוכלים, גם בעלי. צהריים, רעבים. אני לא הייתי שם, אבל הם חזרו עם עיניים בורקות בסיפורי ציציות. "היה לנו מלצר חילוני מלא קעקועים בלי כיפה, אבל עם ציצית מה זה נוכחת".

"זה הלוק של הדור", שמחתי לשמוע חוויות, אבל הן לא נגמרו כאן. יהלי סיפר שהוא קם ליטול ידיים כשהגיעה הלחמנייה שלו עם הבשר, בצל, חסה, עגבנייה, קטשופ ומיונז, כשלפתע הוא הרגיש שהמלצר בולש אחריו. יהלי ממלא את הנטלה, המלצר עליו, יהלי נוטל ימין, ואז שמאל, המלצר עם העיניים עליו. "מה זה, מה אתה עושה?".

 יהלי מסמן לו ב"ממממ, מממממ, רגע", בתנועות "מומנטו פרגו", חוזר להמבורגר שלו ומסביר לו, יש נטילות ידיים כאלה ויש כאלה, "לפני שאוכלים לחם, נוטלים ידיים".

והוא המשיך וביקש לדעת ולדייק, איך עושים את זה, ומה קודם, ואיך ממלאים, ואיזה עוד חוקים. "לא כיפה, כן נטילה?", הערתי / הארתי, אף על פי שברורה לי ייחודיות התקרבות הדור בעל הבופה הפתוח.

בשבת סיפרנו את הסיפור הזה לז'אק ויניצקי, חבר ותיק שלנו, אבא של אליענה, הכלה שלנו, בעל תשובה של שנים בפני עצמו וארכיטקט מוכשר שאחראי לוילות הכי יפות בארץ. ויניצקי גדל כנער חילוני במקסיקו. "כשהייתי צעיר", הוא סיפר לנו בהתרגשות של ציצית, "בתחילת התשובה גם אני לא הלכתי עם כיפה. הייתי אז שחקן צעיר בתיאטרון. פעם אחת קיבלתי להיות בתפקיד הדמות של 'פולקה' בהצגה 'ינטל', שכתב במקור יצחק בשביס זינגר. פולקה היה, בשפה הכי מעליבה, 'קצת מפגר'. העניין היה האם מצרפים אותו למניין או לא. שיחקתי אותו מעולה. הייתי צריך ללבוש בשביל התפקיד ציצית. כשההצגה נגמרה, הלכתי באותו ערב עם אבא שלי ואח שלי לאכול. התיישבנו, אני בלי כיפה ועם ציצית סמויה, שהיא כאילו חלק מהתלבושת בהצגה אבל אני כבר יודע שהיא הקשר האינטימי הסודי שלי עם בורא עולם. בפנים הייתי בבערה של אמונה, בחוץ לא ראו עלי כלום.

"'מה יש לך מתחת לחולצה?', אבא שלי ע"ה פתע שאל. כלום, גופיה, אני עונה ומראה לו. 'ומתחת לגופיה?'.

"ולא יכולתי יותר להסתיר, והוצאתי את הציצית והראיתי לו. 'אני לובש ציצית, אבא'. 'אה, זה בגלל ינטל?', הוא שאל. 'לא', אמרתי, 'זה בגללי, וזה שלי, אני יהודי'".

גברים וציציות? ויניצקי המשיך וסיפר שמישהו, גוי, לא מזמן, דווקא איראני, בטיול בדובאי, שאל אותו כחרדי, "מה אלה החוטים האלה של היהודים?". ויניצקי ענה לו: "זה Wi fi לאלוקים".

המלצר חזר ובירר עם הבן שלי שוב את חוקי ודקדוקי הנטילה. יש משהו בדור הזה, שהוא דור של נעשהונשמע. תנו לנו חוקים אלוקיים, תסבירו לנו בדיוק, אבל בדיוק, איך עושים.