לא כסף, לא כבוד ולא חופש: מה האוצר היקר ביותר בעולם?

הציטוט היומי

כותב בעל "ספר החינוך" בביאור מצוות ספירת העומר:

"משרשי המצווה על צד הפשט, לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ, וכמו שכתוב 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי', והיא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה, וכמו שאמר השם למשה 'וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה'... כלומר שתקבלו התורה שהיא העיקר הגדול שבשביל זה הם נגאלים, והיא תכלית הטובה שלהם, ועניין גדול הוא להם יותר מן החירות לעבדות".

ממשיך בעל "ספר החינוך" עוד ומסביר את סיבת ספירת העומר - למנות את הימים שחלפו מחג הפסח ועד חג השבועות:

"להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף לליבנו, כעבד ישאף צל, וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחרות, כי המנין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע לזמן ההוא".

("ספר החינוך", מצווה ש"ו).

הסבר הציטוט

בעל "ספר החינוך" מבאר את מהותה של מצוות ספירת העומר. ניתן להבחין במספר יסודות חשובים בדבריו:

1. עם ישראל והעולם כולו קיימים רק עבור התורה. כך נאמר בירמיהו: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי". כלומר, חוקי הטבע והקיום של שמים וארץ מותנים בלימוד התורה ובקיומה.

2. יציאת מצרים לא הייתה רק "שחרור מעבדות" פיזית. המטרה האמיתית של היציאה לחופשי הייתה ההגעה למעמד הר סיני. "ועניין גדול הוא להם יותר מן החירות לעבדות" - ה"חינוך" מסביר שקבלת התורה היא "תכלית הטובה". החופש האמיתי הוא היכולת לחיות חיי משמעות ורוחניות, ולכן המעבר מעבדות לקבלת התורה חשוב יותר מעצם היציאה לחופשי.

3. עצם ספירת הימים מדי יום מחג הפסח ועד חג השבועות מראה שהאדם כוסף ומצפה לקבלת התורה: "שכל ישעו כל וחפצו להגיע לזמן ההוא".

כמה מילים על המחבר

ספר החינוך הוא ספר המתאר את כל תרי"ג המצוות שמופיעות בתורה. בענווה עצומה, בחר מחבר הספר להסתיר את זהותו, ובמהדורת הספר הוא מציין בהקדמה רק כי הוא "איש יהודי מבית לוי ברצלוני". בשער מהדורת הדפוס הראשונה (ונציה, רפ"ג) נרשם כי מחבר הספר היה "הרב רבי אהרן זלה"ה". המסורת הרווחת טוענת כי המחבר הוא רבי אהרן הלוי (הרא"ה) מספרד, וזו גם הגרסה שמופיעה ברוב המהדורות, אך אין לכך ראיות חד משמעיות. 

המצוות בספר החינוך מסודרות לפי סדר הופעתן בפרשיות התורה. המחבר הפריד בין מצוות עשה למצוות לא-עשה בכל פרשה, ומספר אותן בהתאם לכך. בדפוסים מאוחרים יותר, המצוות בכל פרשה סודרו לפי סדרן, מבלי להבחין אם מדובר במצוות עשה או לא-תעשה. כתוצאה מכך נוצר מספור שונה, וזהו המספור המקובל היום.