המזמור שמלמד איך נולדת ישועה: 5 עובדות מעניינות על פרק ל' בתהילים

תקציר הפרק

הודיה: בניגוד למזמורים רבים אחרים, מזמור ל' פותח בהודיית המשורר לה' על כך שהושיע אותו: "אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי. ה' אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי".

חוזקו של ה': בפסקה זו מבהיר המשורר את חוזקו של ה', אשר מסוגל להפוך מצבים: "כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה", וכן "ה' בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל". בעבר חשב המשורר שהוא יכול להיות בטוח ביציבותו: "וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם"; אך בעקבות השינויים שחלו בחייו הוא הבין שהכל יכול להשתנות, ועליו להתחנן לה'.

בקשת המשורר: מתוך ההבנה שה' יכול להפך את מצבו, המשורר פונה אל ה' בתחינה: "מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ. שְׁמַע ה' וְחׇנֵּנִי ה' הֱיֵה עֹזֵר לִי". הוא טוען שאין תועלת לה' במות האדם,מפני שרק בחייו הוא יכול להודות לה' ולהזכיר את שמו. לאחר התפילה באה הודיה: "הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה". ייתכן שההודיה באה לאחר שה' כבר שמע את תפילתו של המשורר, וייתכן שזו חלק מהבקשה של המשורר, להגיע למצב של שמחה. לבסוף, המשורר מצהיר שהמטרה בבקשה להצלתו היא: "לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם ה' אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ"

הפרק המלא

(א) מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד:

(ב) אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי:

(ג) ה' אֱלֹקָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי:

(ד) ה' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי (מיורדי) מִיָּרְדִי בוֹר:

(ה) זַמְּרוּ לַה' חֲסִידָיו וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ:

(ו) כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה:

(ז) וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם:

(ח) ה' בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל:

(ט) אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא וְאֶל ה' אֶתְחַנָּן:

(י) מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ:

(יא) שְׁמַע ה' וְחָנֵּנִי ה' הֱיֵה עֹזֵר לִי:

(יב) הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה:

(יג) לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם ה' אֱלֹקַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ:

5 עובדות מעניינות על המזמור

1. המזמור מיוחס לדוד המלך, ויועד לשירה בזמן חנוכת בית המקדש הראשון שנבנה בסופו של דבר על ידי בנו, שלמה המלך.

2. חז"ל נתנו פירושים שונים לייחוס חנוכת הבית לדוד, שכן שלמה חנך את בית המקדש לאחר מותו. במדרש תהילים מובא על כך כי כאשר אדם רוצה ומתכנן לעשות מצווה, אך נאנס ולא עשאה - הקדוש ברוך הוא מחשיב לו זאת כאילו הצליח לקיים את המצווה. 

כה דברי המדרש: "אמר רב הונא: ... חשב לעשות מצווה, אף על פי שלא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. תדע לך שהוא כן, שכן דוד חשב לעשות בניין בית המקדש ואף על פי שלא בנאה, נכתב על שמו, שנאמר 'מזמור שיר חנכת הבית לדוד'... מכאן, שכל המצטער על הדבר נקרא על שמו... שנאמר 'אם אבוא באוהל ביתי וגו' אם אתן שנת לעיני וגו' (תהילים קל"ב ג'-ד'), נקרא על שמו, שנאמר 'מזמור שיר חנוכת הבית לדוד"'.

3. המזמור היה נאמר בעת שירת הלוויים בבית המקדש בימי חנוכת הבית, ונוהגים לאומרו בימי החנוכה.

4. פרק זה נכלל בתוך פסוקי דזמרה, הנאמרים בכל יום בתפילת שחרית. בין הסיבות לאזכורו בפסוקי דזמרה הוא מפני שנאמר בו "ולבוקר רינה".

5. זהו אחד המזמורים שקוראים, לצד מזמורי תהילים נוספים, בסדר התפילה על החולה.