פורים אליק: נס ההצלה המופלא שהתרחש באוקראינה

לאורך הגלות הארוכה, ככל ששבענו צרות ויגון, היו גם מקרים רבים של ניסי הצלה מיוחדים ופלאיים, ולזכרם נקבעו בכמה וכמה קהילות ימי פורים המכונים בהכללה "פורים שני", כמו: פורים סרגוסה, פורים אלג'יר ועוד. אחד מאלו הוא פורים אליק, שהתרחש בעיר אליק שבאוקראינה לפני כמעט ארבע מאות שנים.

בשלהי תקופת פרעות ת"ח ות"ט, כאשר ערי אוקראינה ופולין המזרחית העלו עשן, והקהילות קרסו בזו אחר זו תחת מתקפות הקוזאקים וההמונים המלווים אותם, מצאה קבוצת יהודים מקלט בעיר אליק. בין הבורחים היה גם גדול הדור, בעל "טורי זהב" על השולחן ערוך, הנודע בכינויו הט"ז – רבי דוד הלוי סגל – שנמלט מאוסטרהא החרבה לאחר שנחשף לגודל החורבן.

אליק לא הייתה עיר מבוצרת כהלכה, אך היה בה מבצר קטן ששימש מקלט לתושבים בעת סכנה. כשהשמועה התקרבה מהר יותר מן הרוכבים עצמם, כבר ידעו הכול כי הקוזאקים בדרך. דפיקות סוסים בשדות, עשן באופק, פליטים נוספים הנכנסים בשערים בפנים קפואות – הכול הצביע על כך שהעיר עומדת בפני מבחן קשה.

היהודים נאספו במבצר. שערי העץ נסגרו. קורות הונחו לרוחב. מי שיכול היה לשאת נשק – עמד בעמדות השמירה. נשים וילדים הצטופפו בחדרים הפנימיים. כלי קודש נעטפו והוסתרו. ספרי תורה הונחו בארונות כבדים. האוויר היה סמיך מחשש.

הקוזאקים הקיפו את העיר. יריות נשמעו, צעקות, נקישות גרזנים על שערי העץ. ניסיונות פריצה חוזרים ונשנים. המבצר החזיק מעמד זמן מה, אך לא היה זה מבנה שתוכנן למצור ממושך.

ההיידמקים הצליחו לבסוף לפרוץ את החומות. קטע מן הקיר נכנע. האבק עלה. מבפנים נשמעו צעקות. הייתה זו הדקה שבה הכול עלול היה להסתיים. הקהל הצטופף בפנים, ומי שראה את הסדק מתרחב ידע כי הסכנה ממשית.

באותה שעה אירע המאורע שנחרת בזיכרון: שני תותחים ישנים עמדו בחצר המבצר. כלי מלחמה שיצאו מכלל שימוש. חלודים, נטולי תחמושת ראויה, ספק אם מישהו האמין כי ניתן להפיק מהם קול. אך לפתע – קול נפץ אדיר, הדף כבד, ואחריו קול נוסף. רעם כפול שחתך את האוויר.

הקוזאקים, שעמדו סמוכים לפרצה, נרתעו לאחור. עשן התותחים עלה. מן הצד שלהם נראה היה כי כוחות נוספים הגיעו, כי יש במבצר אמצעי לחימה פעילים, כי ההתנגדות חמורה מכפי ששיערו. בתוך רגעים התחלפה התקדמותם בנסיגה. הקריאות הפכו לצעקות בהולות. הם נסוגו והתרחקו מן העיר.

המבצר נותר עומד. האנשים בפנים הביטו זה בזה. איש לא תכנן מהלך כזה. איש לא האמין כי התותחים יפעלו. אך עובדה: כשה' רוצה – גם מטאטא יורה, הרעם נשמע, והאויב נסוג.

אותו יום, כ"ו בסיוון ה'ת"ט, נחרת בלב הקהילה כיום מפנה. לאחר שעות של אימה מוחשית נשמו האנשים מחדש. המבצר לא נפל. הנשים יצאו מחדרי המחסה. הילדים שבו לבכות, הפעם בבכי משוחרר.

רבי דוד הלוי, בעל הט"ז, שחווה כבר את אימי הפרעות במקום אחר, ראה בנס ההצלה הזה דבר גדול שיש לקבוע אותו לדורות. הצורה שבה נקבע מזכירה את תענית אסתר ופורים ביום אחד: הט"ז קבע כי יום זה יהיה תענית עד חצות היום, לזכר הסכנה הגדולה, ולאחר חצות – משתה ושמחה, לזכר ההצלה.

הט"ז חיבר סליחות מיוחדות ליום זה. נוסחים שנועדו להזכיר לא רק את ההצלה, אלא גם את ימי הדמים שבתוכם התרחשה. שכן קשה היה להתעלם מכל כך הרבה קהילות שנחרבו בעת הפרעות האלו, וגם לא מהנס הגדול שאירע לקהילת אליק.