"להראות את נפלאות הבורא במקום הכי נמוך בעולם": סיפורו של הצלם מים המלח

הרגע בו משה ברנשטיין הפך מצלם חובב לאחד מצלמי הטבע המפורסמים בישראל אירע כמעט במקרה. היה זה לאחר שפרסם תמונה בה צילם את "פניני ים המלח" – גבישי מלח שנראו ממש כמו פנינים. מבחינתו הייתה זו עוד תמונה, אך העוקבים ברשתות החברתיות הגיבו באופן מפתיע.

"פתאום גיליתי שיש לי עשרות מיליוני צפיות ביום, עם שיתופים מכל העולם, ובקשות להעלות את התמונות באתרים בינלאומיים ובמגזינים של טבע", מספר ברנשטיין, צעיר חרדי מביתר עילית. "זה הפתיע אותי, אבל מסתבר שזה היה תחילתו של סיפור מעניין עוד יותר, כי למעשה זה מה שהפך אותי לאחד האנשים הכי מזוהים עם ים המלח. במהלך שלוש השנים האחרונות אני מבקר שם בקביעות, לפחות פעם בשבועיים".

משה ברנשטיין (צילום: בניהו בן זקן)

חיים בים המוות

"מאז שהייתי ילד אהבתי לצלם", פותח ברנשטיין את סיפורו. "ביקשתי לתעד את הטבע – עצים, פרחים, בעלי חיים... הייתי 'הילד עם המצלמה', וברגע שחסכתי מספיק כסף, הדבר הראשון שעשיתי היה לקנות מצלמה מקצועית".

הוא המשיך לאהוב את הצילום, אך החיים ניתבו אותו למסלולים אחרים. "כבחור ישיבה לא היה לי מספיק זמן כדי להשקיע בצילום, והתחום הזה הוזנח בצד. אחרי הישיבה עבדתי ברשת 'אושר עד' במשך קרוב לארבע שנים, ובמהלך אותה תקופה קניתי לעצמי רחפן לצילום, אך ורק כתחביב. בשעותיי הפנויות הייתי יוצא לטבע כדי לצלם, אבל כל הזמן הרגשתי שמשהו מנקר בתוכי. התחושה הייתה שלא ייתכן לעבוד ברשת מזון בזמן שיצר הצילום כל כך דוחק בי, ואז הגיעה ההחלטה לעזוב את העבודה ולהשקיע בצילום. לא היה קל לעזוב את הקיים והמוכר, כדי לעסוק במשהו שאין לך מושג איך לפתח אותו, אך בכל זאת קפצתי למים".

המים, כפי שמתברר, היו עמוקים מאוד. "רציתי להיות צלם טבע, אבל לא היה לי מושג איך הופכים את זה למקצוע", הוא מסביר. בסופו של דבר החליט ברנשטיין לצאת לקורס צילום בסיסי, ולאחר מכן לקחת על עצמו משימות שונות בתחום. כחלק מלימוד המקצוע, הוא צפה בסרטונים ובתמונות שצלמים אחרים צילמו. באחד הימים הזדמן לו לראות סרטון של ים המלח, עם עננים צבעוניים משייטים מעליו. "זה היה מסקרן, וממש תפס אותי. רציתי מאוד לראות מקרוב איך שזה נראה".

הצעד הבא כבר היה ברור לו. למחרת בבוקר הוא נסע מביתו אל ים המלח בשני אוטובוסים במשך יותר משעתיים. "הגעתי לעין גדי, וזה בכלל לא היה אותו מקום שראיתי בסרטון, אך לא התאכזבתי. היו שם דברים אחרים יפים, שממש הציתו בי את ההשראה לצילום. במשך שעתיים וחצי צילמתי בלי הפסקה, ולבסוף חזרתי הביתה. בימים שלאחר מכן לא הצלחתי לחזור לעיסוקיי, המחשבות על ים המלח לא פסקו, כי אהבתי כל כך את מה שראיתי. זה מה שגרם לי לאחר שבועיים לצאת שוב ולבקר במצוקי דרגות, ושבועיים לאחר מכן לצאת למסלול אחר באזור".

את התמונות שצילם הוא העלה ברשתות החברתיות. חלקן תפסו יותר וחלקן פחות, עד שהזדמן לו להעלות סרטון מיוחד של 'פנינים מים המלח'. "אלו אינן פנינים אמיתיות, אלא גבישי מלח שנראים בדיוק כמו פנינים", מתאר ברנשטיין. "מסתבר שזה היה ממש צילום מיוחד במינו, כי בעקבותיו הגיעה הפריצה הגדולה. הסרטונים של הפנינים הפכו לוויראליים, עם עשרות מיליוני צפיות מכל רחבי העולם, לצד שיתופים ברשתות החברתיות ובעמודים בין-לאומיים, שגרמו לאנשים להבין שבים המלח יש משהו מאוד מיוחד".

אבל אתה לא היחיד שמצלם שם, איך ייתכן שאנשים לא הכירו עד אז תמונות של ים המלח?

"אני חושב שהפנינים, הכדורים הלבנים שתפסתי במצלמה, היו באמת משהו ייחודי ובלתי מוכר, ובעקבות כך התחילו אנשים לגלות התעניינות גם בתמונות נוספות של הים. הדבר המעניין הוא שבאותם ימים לא הייתי מקצוען, ובכלל לא שיערתי שעליתי כאן על משהו גדול. העליתי את התמונות ממש בתמימות, אבל הן גרמו לפריצה חסרת תקדים".

הלגונה הכתומה בדרום ים המלח

שקיעה של קיץ מעל גבישי מלח מרהיבים דרומית לאבנת

המשימה: להעלות מודעות

ברנשטיין המשיך להעלות צילומים וסרטונים של ים המלח, כשהוא מגלה כי מספר העוקבים אחריו הולך וגדל במהירות מיום ליום. "זה נתן לי את הדחיפה להמשיך לחפש עוד דברים מעניינים לאורכו של הים", הוא מציין. "זה הפך אצלי מתחביב למנהג קבוע – לפחות פעמיים בשבוע אני יוצא מביתי אל ים המלח, עושה את הדרך במשך יותר משעתיים באוטובוס, ומגלה שדווקא הנסיעות הארוכות הן אלו שעוזרות לי להכיר את האזור באופן מדויק. לא פעם ירדתי בתחנות מרוחקות, וצעדתי על קו החוף במשך שעות, באזורים שנראה שאנשים לא דרכו בהם מעולם. לאחר מכן הייתי יורד באותם אזורים, אך צועד בדיוק מהצד השני. כך הכרתי את ים המלח דרך הרגליים. אחרי תקופה נוצר מצב בו יצא שהלכתי את כל ים המלח ברגל, ואין נקודה לאורך כל המקטע של הים שלא דרכתי בה, כולל נקודות בעייתיות מבחינה צבאית. רציתי לסמן וי על הכל, להכיר את הכל, וכמובן גם לצלם, ולהבין אחת ולתמיד מה יש במקום הכל כך מיוחד הזה".

כיום, לאחר כמה שנים שהוא עוסק בתחום, קרה דבר מעניין. "אם בעבר הייתי נוסע רק כדי לצלם, אני יכול לומר שבשנה האחרונה אני מרגיש שנוצר לי חיבור מיוחד עם המקום הזה", אומר ברנשטיין. "אני מגיע לנקודות שונות בים בהפרשים של חודש או חודשיים, ופתאום רואה משהו חדש שלא נראה בפעם הקודמת, או משהו שהיה ונעלם. זה מרתק במיוחד, כי פתאום אתה מבין עד כמה שהמקום הזה חי ונושם. דווקא הים שנקרא 'ים המוות' הוא בעל חיות אמיתית, והוא כל הזמן מתחדש".

אבל מסתבר שזה לא מתבטא רק באופן החיובי. "ברוב האתרים המפורסמים בעולם נשאר הטבע כפי שהוא במשך שנים, אך בים המלח יש תופעה חריגה מאוד: הוא יורד מדי שנה בערך 1.20 מטר מגובהו. המשמעות עצומה, כי כל החוף משתנה. אפשר לקחת כל נקודה שצילמתי לפני שלוש שנים, להשוות אותה למצבה כיום, ולראות עד כמה היא שונה לגמרי מכפי שהייתה".

אתה ממשיך להגיע לשם גם היום?

"בוודאי. אני מרגיש שיש לי ממש שליחות, להראות לעולם את נפלאותיו של הקב"ה דווקא דרך המצלמה של צלם חרדי. מכיוון שכבר יש לי עשרות אלפי תמונות של הים, אני מרשה לעצמי לצלם תמונות לא קונבנציונליות. אני מגיע בשעות לא מקובלות, כמו בשלוש לפנות בוקר או בשעות הלילה המאוחרות, מתעד את השמש הזורחת בים ואת בעלי החיים שרק מתחילים להתעורר. אני מנסה ללכוד זוויות נוספות, שלא היו לי עד היום".

זריחה מרהיבה בדרום ים המלח

סערה חורפית דרומית לאבנת בצפון ים המלח

אתה פוגש לפעמים אנשים נוספים?

"לפני שנתיים הייתי משיב לך שאני לבדי בשטח, אך בתקופה האחרונה, בין היתר בזכות המודעות שאני מעלה לנושא, יש הרבה יותר אנשים שבאים לים המלח. אני יודע שחלקם באים באופן ישיר בגלל הפרסומים שלי, כי הם באים בדיוק לאתרים שאני תיעדתי כדי לצלם ולתעד. לכאורה הייתי אמור להיות פחות מרוצה, אך כפי שציינתי – אני רואה כיום את המשימה שלי לא רק כצלם שמתעד את הנופים, אלא גם כמי שמעלה מודעות. לכן אני שמח עם כל אחד שמגיע ונחשף לתופעות המרהיבות שיש בים המלח.

"לצד זאת, חשוב לי שאנשים יהיו מודעים לבעייתיות שיש בים, שכן הוא מאבד מגובהו משנה לשנה, וזה כל כך עצוב. המטיילים הרבים שמגיעים למקום בדרך כלל לא מודעים לכך, כי רובם מבקרים באזור המלונות, שם יש בריכות מלאכותיות שמוזרמים אליהן מים בקביעות והן באמת לא מאבדות מגובהן. אבל בכל אזור אחר שמבקרים בו, ניתן לראות באופן המוחשי ביותר את ירידת המפלס. יש אזורים שלמים באזור המפעלים שהתייבשו לחלוטין, פשוט התייבשו".

נניח שאתה מעלה מודעות וכולם ידברו על זה, למה זה יוביל?

"יש כיום תוכניות שונות של שיקום פני הים, וככל שאנשים ידברו על כך יותר, כך יהיה סיכוי גדול יותר לקדם אותן. כצלם חרדי אני רואה לכך חשיבות רבה להעלות מודעות דווקא במגזר שלנו, כי מדובר בפנינת טבע כל כך ייחודית שהקב"ה ברא בעולמו, ומי אם לא אנחנו צריכים לעשות הכל כדי לשמור עליה?".