"בהודעת האירוסין כתבנו: 'תכלה שנה וקללותיה – תחל שנה וברכותיה'"

רחל חסן בהופעה (צילום: אביעד פוקס)

"עבודת קודש"

רחל חסן, אז בת 24, רק רצתה לעשות ניתוח לייזר להסרת משקפיים. בדף ההנחיות הוסבר לה שמומלץ להגיע עם מלווה, שכן לאחר הניתוח עיניה יהיו חבושות. אימה נענתה לבקשתה להצטרף אליה, למרות שהייתה עמוסה באותם ימים. הנסיעה הזו תהפוך לגורלית עבורן, ותשנה לחלוטין את מסלול חייה של רחל.

"בנסיעה לניתוח הייתה לנו שיחה עמוקה וטובה של אימא ובת", היא משחזרת. היא מוסיפה בצחוק קליל, שלאורך השיחה היא זו שנהגה – עובדה שלרוב הייתה קשה לעיכול עבור האם. "אימא הייתה נהגת זהירה מאוד. שלושים שנה על הכביש וללא הערה אחת. כשהיינו נוסעות, היא הייתה דרוכה ונזעקת לא פעם 'רחלי, תיזהרי'. דווקא באותו יום הנסיעה הייתה שלווה, ואימא לא הפסיקה להחמיא לי על הנהיגה שלי".

בדרך חזרה, ההגה עבר לידיה של האם. רחל הייתה חבושה בעיניה ונרדמה. היא התעוררה מחבטה עזה – התנגשות חזיתית. כוחות רפואה, שהוזעקו למקום על ידי רכבים חולפים, החלו לבצע פעולות החייאה באימה, שנפצעה אנושות. "בדיוק התקיים באזור תרגיל של מד"א. אימא קיבלה טיפול מהיר והועלתה על מסוק".

רחל עצמה סבלה מכאבים עזים בבטנה ופונתה באמבולנס לתל השומר. על אף שלא זוהתה אצלה פגיעה משמעותית, היא לא חדלה להתפתל מכאבי בטן והוכנסה לניתוח חירום, בעודה ממלמלת פסוקי תהילים לרפואת אימה. "אני זוכרת שעברה לי מחשבה שבטח אני נראית הזויה שמדברת לעצמה", היא צוחקת.

"הרדימו אותי, פתחו את הבטן וגילו שם פציעה קשה מאוד. הרופאים אמרו לי שאם היו מתמהמהים, כנראה הייתי הולכת לעולם שכולו טוב". כשהתעוררה מהניתוח המקיף, שכלל טיפול באיברים קריטיים, היא ראתה את דודתה לצידה. "שאלתי אותה מה עם אימא. דודה שלי הורידה את הראש ואמרה לי: 'רחלי, הם ניסו לעשות הכול'. מיד הבנתי".

רחל בבית החולים

את הבשורה הקשה רחל קיבלה כשהיא תחת חומרים מטשטשי הכרה, ותוך שהיא סובלת מכאבים קשים ותופעות לוואי. היא לא יצאה להלוויה, ובימי השבעה נותרה בבית החולים, הרחק מבני משפחתה. "אבל לא הייתי לבד", היא מציינת. "היה לי מערך שלם של מתנדבות שלא עזבו אותי לרגע, והיו עם רגישות רבה לצרכים שלי".

כשרחל מדברת על ימי האשפוז, קשה להוציא ממנה זיכרונות לא טובים, מלבד הכאבים מהם סבלה. "בבית החולים פגשתי צוות מדהים. ראיתי בעיניים איזו עבודת קודש האנשים האלה עושים. אני רוצה שתכתבי גם על כוח העזר, אלו שעושים את העבודה השחורה", היא מבקשת. "אצלי היו שתיים כאלו - חגית ואילנה - והן היו מדהימות". היא משתפת שהשתיים נהגו להפציר בה בחיבה לדאוג לעצמה, ועודדו את רוחה.

"להתאמץ לחפש את הטוב"

את השיקום הארוך רחל העבירה בביתה. למרות השנים שעברו, עדיין מרגש אותה להיזכר כיצד חזרה לחדר עמוס בשוקולדים מקיר לקיר, שהוכן עבורה על ידי בני משפחתה. "אחרי השחרור למדתי לעשות הכול מחדש, כולל ללכת ולהזיז את הראש". למרות האתגר העצום, ימי השיקום לא זכורים לה לרעה. "הייתי מאוד עסוקה בלחזור לחיים, ובאותה תקופה דווקא התגלו בי כוחות חיים חזקים. המיקוד שלי היה בחיובי, והזיכרון הכי חזק שלי הוא בעיקר של תחושת הודיה, ושל האהבה והחיבוק שקיבלתי מכולם".

עם החברות, לאחר החזרה הביתה מבית החולים

עם החברות, לאחר החזרה הביתה מבית החולים

את כל הזמן מדברת על הדברים החיוביים, וזה מקסים. אבל אני רוצה לשאול בכנות – לא היו לך רגעי משבר?

"היו, הם פשוט הגיעו אחר כך. כשהזמן עבר, באופן טבעי האנשים שעטפו אותי חזרו לחייהם ואני נותרתי עם הקושי. ההתמודדות התחילה כמה חודשים אחרי התאונה, וההשלכות שלה מלוות אותי עד היום". היא מתארת קושי בעת מאמץ גופני, מחלות וכאבים חוזרים ונשנים, ועלייה במשקל שהשפיעה על הדימוי העצמי. בנוסף, היא מתמודדת בגבורה עם פוסט טראומה.

ההתמודדויות הללו השפיעו על האמונה שלך?

"חשוב לי לא לערער את המקום האמוני אצל אחרים. אני רוצה להוסיף טוב בעולם", רחל בוררת מילים. "אולי אוכל לספר שהיה שם כעס. שאלתי את הקב"ה: 'למה עשית לי את זה? למה אצלי החיים לא כמו אצל אחרים?'".

"לבחור בחיים למרות הכאבים"

חצי שנה לאחר הפציעה, רחל הצליחה לראשונה לרוקן את מדיח הכלים בעצמה. זה היה עוברה ציון דרך משמעותי, שסימל כי מצבה הרפואי מאפשר לשוב לעולם השידוכים ולחפש את המיועד לה - כפי שעשתה בשלוש השנים שקדמו לפציעה. "שידכתי בעבר חברה לבן דוד שלי, והם התחתנו. החברה הזאת רצתה לגמול לי על כך ולשדך גם אותי, ובאותה תקופה הציעה לי בחור. כששאלתי אותה למה לדעתה נתאים, התברר שהייתה לה סיבה אחת – שנינו תימניים", היא צוחקת. למרות הסתייגותה, רחל החליטה לנסות. חודשיים אחר כך הם הודיעו על אירוסיהם.

(צילום: "אפי הצלם")

"התארסנו בערב ראש השנה, תשעה חודשים אחרי התאונה. בהודעה על האירוסין כתבנו: 'תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה'. יהונתן בעלי הוא ממש אור שהקב"ה שלח לי". בתום שנת האבל על אימה, הם עמדו תחת החופה.

יהונתן מתמודד בגבורה עם מסע חיים משל עצמו. שנתיים קודם לכן הוא שירת כמפקד כוח בגבעתי, ותפס עם חייליו קו בשומרון. במהלך פעילות שגרתית בכפר חווארה, הפתיעו אותם שני מחבלים חמושים בסכינים. במהלך ההיתקלות, נפצע יהונתן מירי תועה. למרות הפציעה, הוא המשיך להיאבק במחבלים ואף הצליח לחסל אחד מהם. הכאבים מהרסיסים בירכו מלווים אותו עד היום, וכן פוסט טראומה לא פשוטה שנגרמה בעקבות האירוע.

שניכם עברתם פציעה ומתמודדים עם פוסט טראומה. זה משליך על הזוגיות?

"שנינו מביאים דברים לא פשוטים לזוגיות שלנו, אבל יהונתן נתן ונותן לי תמיכה מדהימה והמון כוח. הוא אדם מאוד שמח, ויודע לחזק וגם לתת עצות טובות. שנינו מבינים על בשרנו מה פירוש להמשיך לחיות ולבחור בחיים למרות הכאבים, הן הפיזיים והן הנפשיים".

(צילום: "אפי הצלם")

"להנגיש את אור התורה"

מגיל צעיר, המוזיקה מלווה את חייה של רחל. "אנחנו משפחה ששרה. תמיד הייתה גיטרה בבית, ואהבנו לשיר ביחד. בליל שבת היינו שרים את הזמירות בכמה קולות". בגיל 12 היא כתבה את השיר הראשון, לאחר שמשפחתה גורשה מביתם שבגוש קטיף, ומאז הכתיבה הפכה לחלק ממנה.

בבגרותה הלכה רחל ללמוד את הנושא באופן מקצועי, בבית הספר הדתי למוזיקה 'מזמור'. כיום היא שרה בהופעות ובהתוועדויות לנשים, ומעלה מופע אישי עם סיפור חייה בליווי מוזיקלי.

רחל בהופעה (צילום: צופיה קאפח)

רחל בהופעה (צילום: מיה טייב)

"הבמה היא לא מקום שהרגשתי בו בנוח. לא חלמתי להופיע מול קהל", היא מודה. "עם השנים התרגלתי, והיום כיף לי לשיר. אני מקבלת חיות וכוח לראות איך השירה משפיעה על נשים. ברוך ה', יש לי קול שמצליח לגעת בלב ולרגש. אני לא אומרת את זה מתוך גאווה. ה' חנן אותי לטוב ולרע, ויש לי גם חסרונות מפה ועד פתח תקווה".

השירים והמופעים שלה עוסקים בעיקר בכאב ובצמיחה ממנו, אך לרחל יש חלום – לחזור לרחל שלפני התאונה, ולשאיפות שהיו לה לפני שהכול קרה. "צמיחה ממשבר זה מדהים, ואני גם רוצה להמשיך עם זה. אבל עולה בי איזשהו רצון לחזור למטרה הבסיסית שהייתה שם כשהחלטתי ללכת ללמוד מוזיקה: להנגיש את האור של התורה לכולם. "יש הרבה אנשים שלא מגדירים את עצמם דתיים, אבל חיים על פי ערכי התורה, מבלי שהם מודעים לכך. הייתי רוצה להראות איך התורה רק מוסיפה לנו טוב".

לקראת סוף השיחה, חסן מציינת בסיפוק, כי אחרי תקופה ארוכה בה נמנעה מליצור, היא הצליחה לאחרונה לחבר שיר שממצה את ההתחדשות אותה היא רוצה להביא לבמה.

מה התובנה הכי משמעותית שלמדת ממסע חייך?

"אולי זה ישמע קלישאתי, אבל שכדאי ומומלץ להתמקד בטוב".