ב-10 שניות בלבד: הטריק הקטן שישדרג לכם את החיים

לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו באמצע תפילת העמידה, או בעיצומה של ברכת המזון, ולפתע קולטים שאמנם השפתיים ממלמלות את מילות התפילה או הברכה, אך הראש שלנו נמצא בכלל בסידורים של מחר, בבעיה בעבודה, או בוויכוח שהיה במהלך הבוקר.

ה"מסילת ישרים" מציע לנו פתרון, שיקפיץ את העבודה הרוחנית שלנו לגבהים חדשים: הוא קורא לזה "הזמנה". זה הרגע בו אנחנו עוצרים שנייה לפני, לוקחים אוויר ומזכירים לעצמנו מה אנחנו בכלל עושים פה. העצירה הזו הינה הדרך היחידה לוודא שאנחנו באמת נוכחים בתוך המעשה שלנו, ולא רק מסמנים "וי" על עוד משימה ברשימה.

וכך דברי הרמח"ל:

"​ומן המעשים המדריכים את האדם לבוא לידי מידה זו, הוא ההזמנה לדברי העבודה והמצוות.

​"והיינו, שלא ייכנס בקיום המצווה בפתע פתאום שאין דעתו עדיין מיושבת עליו ויכולה להתבונן במה שהוא עושה, אלא יזמין עצמו לדבר ויכין לבו במיתון, ​עד שיכנס בהתבוננות.

"ואז יתבונן מה הוא הולך לעשות ולפני מי הוא הולך לעשות, שהרי בהיכנסו בעיון הזה - קל הוא שישליך מעליו הפניות החיצוניות, ויקבע בליבו הכוונה האמיתית הרצויה.

​"ותראה שהחסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם תפילתם ואחר כך מתפללים, ​כדי שיכוונו לבם למקום (ברכות ל, ב). ובוודאי שלא היו פונים שעה אחת לבטלה, ​אלא מתכוונים ומכינים ליבם לתפלה שהיה להם להתפלל, ​ודוחים מעליהם המחשבות הזרות, ומתמלאים היראה והאהבה הצריכה, ואומר (איוב יא, יג) 'אם אתה הכינות לבך ופרשת אליו כפיך'".

הרמח"ל מלמד אותנו, שההבדל בין פעולה אוטומטית למעשה מלא בנשמה הוא ההכנה. כדי לא להיכנס למצווה או לתפילה ב"פתע פתאום", נסו לאמץ את הרגל העצירה ב-3 שלבים:

1. לפני שאתם פותחים את הסידור, ניגשים ליטול ידיים, לברך, או לקיים כל מצווה אחרת – עצרו לרגע ואל תעשו כלום. תנו לכל רעשי הרקע - הטלפון הנייד, העבודה, הדאגות והתוכניות - להישאר לרגע בחוץ.

2. שאלו את עצמכם: "מה אני הולך לעשות עכשיו?" ו"לפני מי אני עומד?". המחשבה הזו משליכה מעלינו את הנגיעות האישיות ומפנה מקום לכוונה נקייה.

3. קחו נשימה עמוקה והתרכזו במחשבה: "הריני מוכן ומזומן לקיים מצווה". עכשיו, כשדעתכם מיושבת עליכם, אתם מוכנים להיכנס אל הקודש.

זכרו: השעה שהיו שוהים חסידים ראשונים לא הייתה "בזבוז זמן", היא הייתה ההשקעה הכי משתלמת לשדרוג העבודה הרוחנית שלהם.