נדב גדליה: "עשיתי כל מה שאבא אמור לעשות – אבל לא באמת הייתי שם"

בבוקר שבת קריר אחד, בשעה שש בבוקר, נדב גדליה כבר ידע שתפילת שחרית לא תיראה כפי שדמיין. בנו הקטן התעקש לבוא איתו לבית הכנסת, ומיאן בתוקף להישאר מאחור. השבריריות שלו המיסה את ליבו של גדליה. הוא נענה, עטף את הילד, ויחד הם יצאו אל האוויר הקר. הם הגיעו לבית הכנסת - אבל שם הוא לא נכנס פנימה, אלא נשאר בלובי, צמוד לילד שהיה זקוק באופן צמוד לנוכחותו. התפילה התקיימה מעבר לדלת.

כך, ברגעים הקטנים והיומיומיים, החל גדליה לגלות שהאבהות מזמינה אותו למקום שלא הכיר: לראות את עצמו משתקף בילד - על הרגישות והפחדים שכלולים בדבר. שם הוא גם גילה בתוכו את הכמיהה להיות נוכח באמת בגידול ילדיו.

"אתה יוצר – כי זה תפקידך"

גדליה, בסוף שנות השלושים לחייו, נשוי ואב לילדים, גדל בבית "תימני שורשי", כדבריו – כזה שאינו משתייך לאף קטגוריה מוגדרת. כיום הוא כותב ומעלה תכנים, יצר מספר סרטים תיעודיים על חייו, הפיק סרטוני רשת קצרים על לימוד גמרא והוציא לאור ספר חידושים.

איך הגעת לעולם הכתיבה ויצירת התכנים?

"מאז שאני ילד אני כותב סיפורים ומלחין. הרבה תפילות הביאו אותי לעסוק בזה גם בפועל, תוך כדי שאני מברר לעצמי מה תפקידי כאן בעולם. בהתחלה היצירה הגיעה מחוסר מסוים בחיים האישיים. הייתי בטוח שמה שימלא לי אותו זאת תשומת הלב מבחוץ. כשאתה זוכה להתבגר - וזאת לגמרי זכות שלא מובנית מאליה - התפיסה הזאת, של תשומת הלב, מצחיקה אותך".

נדב באולפן

ואם לא מתשומת לב, ממה נובעת היצירה שלך כיום?

"היא מגיעה מתוך הבנה שאתה יוצר כי זה התפקיד שלך. אתה לא 'תורם' לחברה, אלא עושה את שלך".

מסע חייו של גדליה היה כרוך בחיפוש תמידי אחר דרך החיים שמדויקת עבורו. כרווק, לקח זמן עד שמצא את האישה עימה יקים את ביתו. "איני מגזרי אלא תימני שורשי. יהודי שפשוט רוצה לעשות רצון ה'. לא מצאתי שיש מגזר כזה 'על הנייר', וחשבתי שיש בי בעיה - עד שהבנתי שזאת ברכה גדולה".

"לא באמת הייתי שם"

את אשתו הוא פגש בהיותו בן 27, ועד מהרה נולדה בתו הבכורה טליה. כשנולד עדן, בנו השני, החל גדליה להבין שהאבהות היא עניין מורכב משחשב. הוא מתאר את בנו כילד רגיש, שהזכיר לו מאוד את עצמו. הסיטואציות שהוא מזכיר כמאתגרות היו בעיקר חיבוטי נפש פנימיים.

"חוויה מאוד קלאסית שליוותה אותי הייתה לקחת אותו בבוקר לגן. הוא ילד רגיש ועדין, והיה לי קשה מאוד לשים אותו בגן ולעזוב אותו. אנשים אחרים אולי יגידו שמדובר בשטויות, אבל לי הדבר היה קשה. אתה מחובר אליו, אוהב אותו, רוצה שיהיה לו טוב, וקשה לך לעשות את הדבר הפשוט: לשים אותו בגן וללכת לדרכך".

התחושות המורכבות גרמו לגדליה להתכחש לרגשותיו ולהיות אבא על אוטומט. "עשיתי כל מה שאבא אמור לעשות", הוא מבהיר. "שמרתי על הילדים מתי שצריך, ערכתי קניות, עבדתי ושילמתי חשבונות. גם מבחינה רגשית – שיחקתי עם הילדים וחיבקתי. אבל לא באמת הייתי שם. ברור שעל הנייר נראה שאתה שם. אבל בדיעבד אתה מסתכל ואומר: וואו, איפה הייתי אז, ולאיפה, ברוך ה', זכיתי להגיע אחרי תהליך".

ספר על התהליך שעברת עם עצמך. מה גילית בו?

"ניסיתי להתחבר יותר לילדים, והאמת שגם להתחבר יותר לעצמי. אני מאמין שהדברים קשורים אחד לשני", הוא משיב. במהלך תהליך החיבור לעצמו, גילה גדליה היכן טמונה הבעיה המרכזית: "הבית הוא חלקת האלוקים הקטנה שלנו, ושם אנחנו כביכול נרגעים. הבעיה היא כאשר אנחנו מספרים לעצמנו שההירגעות היא על ידי מסכים, עיתונים או משהו חיצוני אחר.

"הבנתי שיותר טוב לי להירגע על ידי הליכה, ספורט וטבע – לצאת החוצה. עדיף שתפתח את הדלת, ו'בכוחותיך האחרונים', מה שנקרא, תיקח את עצמך ותעשה הליכה, תשמע מוזיקה טובה או תלמד תורה. הדברים הללו יכולים לחבר אותך לעצמך, ומשם באמת להצמיח אותך ולתת לך כוחות וסבלנות לילדים – הרבה יותר משחשבת".

"כגודל האתגר – גודל הכיף"

התובנות הללו לא הגיעו ביום אחד, וגדליה בחר לתעד את התהליך שעבר, מבלי לדעת לאן יוביל אותו. הוא פשוט שלף מצלמה וצילם את הסיטואציות היומיות עם בנו. בהמשך הוא ערך את הסרטונים לסרט מלא בשם "אבא עם אלוקים", אותו הוא מקרין לקבוצות לפי הזמנה. הסרט הוא המשך ל"רווק עם אלוקים", ולאחריו יצר גדליה סרט נוסף בשם "בית עם אלוקים".

נדב בסרטו "רווק עם אלוקים"

מה זה בשבילך להיות אבא?

"אבהות היא טבע העולם. מרוב שהדבר טבעי, אנחנו מתרגלים אליה ומסתפקים בתחושות הקיימות. אבל הורות היא להיוולד מחדש כל הזמן, וכגודל האתגר – גודל הכיף. החיים תמיד עמוסים, ולא מאפשרים לנו לנשום ולהביט לרגע על הפלא הגדול – על הילדים שלנו".

מה הדבר שנותן לך את הנחת בהורות?

"עצם ההורות היא נחת. יש הרבה בדיחות שמציגות את ההורים כ'סובלים'. כשאתה נותן לאדם במתנה מכונית פורשה והוא סובל כי נשפכה לו כוס קפה במכונית – כנראה שהוא שכח שהוא קיבל במתנה פורשה. אנחנו נוהגים להתחדש כל הזמן כדי להתרגש. אבל אם אתה לא מספיק בהכרת תודה על הקיים – זאת לא התחדשות, אלא מילוי בור שאין לו סוף".

"לקחת הכול בפרופורציה"

תחום נוסף שמעסיק את גדליה הוא לימוד הגמרא. עד היום הוא יצר עשרות סרטוני רשת קצרים, בהם המחיש בקצרה רעיונות מהלימוד, ואף כתב ספר חידושים בשם "אבא מגדיאל". "זכיתי שההורים שלי שלחו אותי למוסדות חינוך בהם למדו גמרא. עם זאת, לא נולדתי 'עם גמרא בפה', ולקח לי זמן להיכנס ללימוד".

לפני כעשרים שנה, גדליה החליט לקחת על עצמו פרויקט של סיום הש"ס במסגרת לימוד הדף היומי, ונשאב לכך. "לא מזמן סיימתי את הש"ס פעם חמישית, כאשר הפעם הקודמת הייתה ביום החתונה שלי. עשינו סעודה חגיגית, והיה אירוע מרגש ומיוחד.

"אחרי אלפי דפי הגמרא שזכיתי ללמוד, היה מתבקש מבחינתי לנסות ולהעביר זאת הלאה. ככה קמה סדרת הרשת שנקראת 'גמרא דקה', ובה אני מעביר קטע בגמרא על פי סדר המסכתות.

"אין קהל גדול", הוא משתף בכנות, "אבל יש קהל שמחפש ואוהב את זה. כשמישהו שולח לך במיוחד הודעה, ומספר שהלימוד עשה לו ממש טוב – הדבר מדהים בעיניי".

נדב באולפן

נשמע שאתה משקיע לא מעט בסרטונים הללו. בפועל, מספר הצפיות לא תמיד גבוה. לא היה שלב בו חשבת להרים ידיים ולהפסיק?

"כשהתחלתי, חשבתי שזה יהיה פרויקט מורכב מדי. התייעצתי עם אשתי, והיא הציעה שאתחיל בסרטון אחד. ראיתי את מספר הצפיות והלייקים, שלא היה גבוה, ושאלתי את עצמי האם להמשיך. ואז, בכל פעם הקב"ה שלח לי איזה סימן שחיזק אותי להתמיד בכך". הסיטואציות המדרבנות היו מגוונות. באחת מהן, בחור צעיר ולא מוכר כתב לו 'שנה טובה וכל הכבוד על הסרטונים', ובאחרת אדם שפגש בסופר החמיא לו עליהם.

לדבריו, מה שחיזק אותו ביותר היה משפט שנאמר לו על ידי אשתו. "היא אמרה לי: נניח יש לך סרטון עם 80 צפיות ועם חמישה אנשים שנתנו לך לייק. אולי אלו לא מספרים גדולים. אבל תחשוב שמסרת שיעור בבית הכנסת עם 80 אנשים, וחמישה אנשים אמרו לך בסופו 'יישר כוח'. לא מדהים?

"כשהתחלתי לתפוס את הנושא ככה, למדתי לקחת את העניין בפרופורציות ופחות להתייחס למספרים. הלוואי שיום אחד עוד אזכה לעשות את זה במימון מלא ובנחת, אבל כרגע הבנתי שזה מה שמתאפשר. לא אגיד שתמיד קל, במיוחד כשאתה לא ממש עושה מהעניין ערמות של כסף ותהילה. אבל בסך הכול אני משתדל לעשות את השליחות שלי. זאת זכות עצומה, ולקב"ה דרכים משלו לפרגן.

"תמיד יהיו אתגרים", הוא מסכם לקראת סוף הריאיון. "גם בתחום הזה וגם כמובן בגידול ילדים. אני מאמין שצריך לקחת אותם בצורה קלילה והומוריסטית, לעשות את התפקיד שלך בכל רגע נתון – עד כמה שאפשר – וגם להבין שלא הכול תלוי בך".

המייל של נדב גדליה: gilinada@gmail.com