האם יוצאים ידי חובת תשלום בזמן לפועל, בתשלום באמצעות צ'ק?

מי ששכר פועל, ונגמרה העבודה, והרי הוא חייב לשלם לו תוך אותה עונה, ואין לו כסף מזומן – האם מקיים חיובו על ידי תשלום עם צ'ק?

במשנה (בבא מציעא קיא ע"א) מוזכרת אפשרות חילופית לשלם לפועל: על-ידי הגעה להסכם מראש עם בעל חנות אשר יספק מזון לפועל לפי בקשתו, כשהמעסיק בסופו של דבר ישלם לבעל החנות. נראה כי הסיבה לקיומה של אפשרות זו, הינה שבאמצעות הסדר כזה, הפועל יהיה סמוך ובטוח שיוכל להשיג את מזונו בלא איחור.

ישנם פוסקים שלדעתם צ'ק שנכתב ל"בו ביום", וניתן לפועל בשעה שהבנקים עדיין פתוחים, הינו גם כן אמצעי תשלום קביל. יתר על כן, חלק מהפוסקים מצביעים על כך שהסדר כזה הינו טוב אף יותר מזה שהוזכר במשנה, שכן הצ'ק יכול להיפדות בבנק באותו היום, כך שבידי הפועל אכן יהיה כסף מזומן בזמן המיועד. לכן יש לומר כי אפילו אותם פוסקים אשר הבינו במשנה שהאפשרות לזכות את הפועל אצל החנווני תלויה בהסכמתו של הפועל, יודו כי צ'ק הינו אמצעי תשלום קביל, שכן ניתן בקלות להופכו למזומנים באותו היום (פתחי חושן – שכירות חלק ט' הערה ל"ו).

ניתן להעביר צ'ק מאדם לאדם, וכן הלאה לאנשים רבים (אלא אם כן צוין אחרת על פניו), עד שיופקד בסוף התהליך בחשבונו של הנמען האחרון. הליך זה הינו חוקי, והוא מהווה נוהג רווח בישראל, מה שאומר שלצ'ק עצמו ישנו "כוח קניה", אף לפני שהופקד. על-כן מגדירים חלק מן הפוסקים את הצ'ק ככסף עובר לסוחר. לפיהם, הצ'ק חשוב אפוא כאמצעי תשלום תקני, שכן הפועל יכול להשתמש בו בקלות על מנת לרכוש באמצעותו עבור משפחתו (הרב משה פיינשטיין זצ"ל, מובא ב"מילי דנזיקין"; הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל, קובץ "בית דוד" כרך ד'; קובץ תשובות לרב אלישיב, כרך א', סימן ר').

בישראל, לכל הפחות, יכולה גישה זו לפתור בעיות טכניות רבות שהועלו לעיל ביחס לתשלום שכר פועל באמצעות צ'ק, שכן כוח הקניה של הצ'ק אינו תלוי בשעות פתיחת הבנק – הם משמשים ככסף בכל זמן ובכל עת, יומם וליל. כמו כן נעשה בהם שימוש ככסף ממש בכל רחבי המדינה, מה שפותר את אחת הבעיות שהוזכרו לעיל.

אמנם יש לציין כי בארה"ב החוק שונה באופן ניכר, שכן ניתנת שם זכות לבעל הצ'ק להוציא הוראת אי-תשלום ביחס אליו. יתכן שנתון זה ישנה את מעמדם ההלכתי של צ'קים (הלכות ריבית, רבי ישראל רייזמן, פרק י"ב, הערה נ"א). נוספת לכך העובדה שבארה"ב הנוהג הרווח הינו שצ'קים שנכתבו לנמען מסוים אינם מועברים לאדם אחר – זאת בניגוד למנהג הרווח בארץ-ישראל, כפי שהוזכר לעיל.

נידון זה מתייחס לצ'קים שהתאריך המופיע בהם הינו אותו היום שבו סיים הפועל את מלאכתו, ואינו חל על צ'קים דחויים.