העולם לא יכול להתקיים בלעדיך. אז איפה השליחות שלך?

רובנו מרגישים בשנים האחרונות איך הזמן טס. עוד לא הספקנו לקחת נשימה, והופ – נגמר לו עוד שבוע; רצנו מעיסוקים לעיסוקים, והופ – עבר לו עוד חודש; עברנו מחג לחג, והופ – הסתיימה לה עוד שנה. המצב הזה מכניס אנשים רבים ללחץ, כדי להספיק כמה שיותר, ומעלה תהיות על משמעות החיים ועל חיפוש השליחות בעולם – איך מוצאים את השליחות שלנו? ומה מעמיק אותה?

העולם לא יכול להתקיים בלעדיך

ספר שמות שם דגש על השליחות של משה רבנו בכל מיני מאורעות שעוברים בני ישראל. מפרשת השבוע אנו מבינים שהשליחות של משה לא הייתה ברורה לו כל כך בתחילת הדרך, והוא אפילו לא חשב שהוא ראוי לה. הקב"ה פנה אליו מתוך סנה בוער, ומבקש ממנו ללכת לגאול את עם ישראל ממצרים, אך משה, בכל מיני דרכים, מנסה להראות לה' שאולי עדיף שלא יבחר בו.

בהתחלה משה אומר לה': "מי אנוכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים". הוא מרגיש לא ראוי לתפקיד הזה, והקב"ה עונה לו: "כי אהיה עמך" – ה' מזכיר למשה שהוא רק שליח, וה' כבר יעזור לו. אחת הטענות של משה על עצמו היא שהוא לא אדם כריזמטי, ושאין לו כישרון דיבור מיוחד שסוחף אחריו, אלא ההפך מזה, שנאמר: "לא איש דברים אנוכי... כי כבד פה וכבד לשון אנוכי". ומה הקב"ה עונה לו על זה? "מי שם פה לאדם, או מי ישום אילם או חרש או פיקח או עיוור, הלא אנוכי ה', ועתה לך, ואנוכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר". גם כאן ה' מרגיע ומזכיר למשה: אתה שליח, ואני פועל דרכך.

הרבה פעמים בחיים, כשאנחנו רוצים לעשות משהו גדול שקשור לשליחות ולכישרונות שלנו, ולהביא את עצמנו לידי ביטוי, אנחנו מפחדים, מהססים, נמצאים בחוסר ביטחון ומרגישים לא ראויים. בדיוק במצבים כאלה הקב"ה מזכיר לנו: נכון שיש לכם אחריות לממש את התפקיד שלכם ולהשתמש בכישרונות, בתכונות ובמתנות בשביל השליחות הזו, אבל תזכרו שאתם שליחים, ולא כל האחריות עליכם, אלא אני הוא זה שפועל דרככם, ואני איתכם ועוזר לכם. חשיבה כזו מכניסה לפרופורציה ולענווה אמיתית, ויחד עם זה מאפשרת לבצע את הדברים בצורה הטובה ביותר.

ניתן כמה דוגמאות לכך: כשמרצה רוצה להעביר שיעור, הוא יכול לתכנן אותו ואפילו לרשום נקודות שעליהן הוא ידבר, אבל ברגע האמת, בזמן אמת – אם הוא יחשוב שכל האחריות על הכתפיים שלו (לזכור בדיוק את המילים שתכנן לומר, לומר את זה בדיוק בניואנס, להעביר במדויק לפי מה שתכנן), הוא ירגיש לחץ והוא גם עלול להתבלבל או לשכוח דברים. לעומת זאת אם יתכנן, יכתוב נקודות, אבל ברגע האמת יאפשר לה' לפעול דרכו – הדברים יזרמו, והוא יראה תוצאות טובות ומדויקות אפילו הרבה יותר ממה שתכנן (שיתוף פעולה בינינו לבין ה'). כך בכל דבר וסיטואציה בחיים – אפילו אמא שמתפקדת ביום יום, גם בתפקוד שלה הקב"ה נמצא ופועל, ובסוף היום, כשהיא מסיימת את כל המשימות – צריך להפנים שבכל משימה ה' פעל דרכה.

אנשים רבים חושבים על שליחות בראש גדול, ורודפים לחפש אותה במקומות גדולים. הבעיה היא שהדבר הזה גורם לאדם לא להתייחס למקום שבו הוא נמצא כרגע, לא להיות מרוצה מהמקום העכשווי בחייו, ולפספס את ההווה ואת השליחות שנמצאת מתחת לאפו. בנוסף לזה, רדיפה מתמשכת כזו גורמת לייאוש ולתסכול כשלא מגיעים לתשובות (או לא יודעים מה לחפש, מה מתאים ושייך ואיפה למצוא את השליחות הזו).

כשאדם לא מוצא את המקום שלו, לא בהווה (כי הוא לא מרוצה ממנו) ולא בעתיד (כי עדיין לא מצא אותו והוא רודף אחריו), זה מוביל לחוסר שקט ופוגע בתפקוד ובאיכות החיים.

הקב"ה אומר למשה: "אהיה אשר אהיה". המילה "אהיה" היא מלשון הוויה, הווה, זמן הווה – השליחות של האדם היא בהווה. במקום שבו ה' הציב אותו כרגע, במעשים היומיומיים שאומנם נראים כלא חשובים ושגרתיים, בפעולות הקטנות בחיים ואפילו במקומות שהגיע אליהם "בטעות" – גם לשם ה' שלח אותו מאיזושהי סיבה שהוא שליח אליה. אולי כדי שיגיד מילה למישהו אחר, אולי שיעזור. ולמה אנחנו לא רואים את זה כשליחות? כי אלה פעולות קטנות, אז לא מייחסים חשיבות לרגעים כאלו, עסוקים ברדיפה אחרי משהו גדול יותר, ומפספסים את השליחות בהווה (הרי החשיבה אומרת שלא יכול להיות ולא הגיוני שזה בדברים יומיומיים).

אז איך נרגיש את השליחות? ניתן התייחסות ומשמעות לכל רגע ולכל דבר שאנו עושים בהווה. נהיה באשר נהיה, ומתוך כך גם נמצא ונגלה את השליחות הגדולה יותר, שליחות כמו משה רבנו, רק בחיים שלנו.

מוקדש לאמא היקרה שלי, שחגגה יום הולדת השבוע. אמא, העולם לא יכול להתקיים בלעדייך! את עושה את השליחות שלך מעל ומעבר. אוהבת אותך המון, ומזל טוב!

לתגובות: oritoz91@gmail.com