מה אתם חושבים על העבודה שאתם צריכים לעשות – ולמה זה משנה?

קבוצת חוקרים מאוניברסיטת הרווארד ביקשו לערוך ניסוי מעניין. הם בחרו בית-אבות שהתחלק לשני בניינים, נפגשו עם מנהל המקום והציעו לו לשתף פעולה במחקר שהם מעוניינים לערוך. הלה נתן את אישורו והם יצאו לדרך.

במהלך ארוחת הצהרים, כינס המנהל את כל דיירי בנין 1, עטה על פניו ארשת צער ומתח, ופנה אל הדיירים: "לצערי, נקלענו למצב כלכלי קשה מאוד עקב תביעת ענק. יש לנו שני אפשרויות: הראשונה – לסגור את המקום, והשנייה – לקצץ בהוצאות. נערוך משאל מה אתם מעדיפים". שישים אחוז החליטו להישאר למרות הקיצוצים.

משכך, הוא הציג בפניהם את רשימת הקיצוצים: "מהיום למשך חצי שנה נפסיק את עבודתם של עובדי הגינון, הניקיון, האבטחה והטבחים. העבודות תתחלקנה בקרב הדיירים, בהתאם לכישורים ולמצב הבריאותי. מעתה עליכם יהיה לשטוף את החדרים כל יום, להשקות את העציצים, לבשל במטבח, לפנות את האוכל, לשטוף כלים ולאבטח את הכניסה לבניין במשך עשרים וארבע שעות". הדיירים קיבלו בצער ובעוגמת נפש את הבשורה הקשה.

לאחר מכן, כינס המנהל את דיירי בניין 2, ופנה אליהם בחיוך רחב: "אני רוצה לבשר לכם בשורה משמחת. בית האבות שלנו זכה בתחרות, וקיבלנו מענק של שני מיליון דולר. במשך חצי השנה הקרובה כל דייר יזכה בעוזר צמוד עשרים וארבע שעות שיאכיל אותו, יקלח אותו, ייקח לו את הבגדים לכביסה, יסדר לו את המיטה וכו'". הדיירים התלהבו ושמחו על השינוי המבורך והמֵקל.

במשך חצי השנה הבאה, דיירי בניין 1 עבדו קשה מאוד: שטפו, ניקו, בישלו, כיבסו, ייבשו, קיפלו, שינעו, השקו ואבטחו, ואילו דיירי בניין 2 נהנו מכל רגע, התפנקו ובקושי הזיזו את עצמם.

כעבור חצי שנה, תוצאות המחקר היו מפתיעות. בקרב דיירי בנין 1 אחוזי התמותה ירדו בשלושים אחוז, מדדי הלחץ דם והסוכרת השתפרו בעשרים אחוזים, שמחת החיים עלתה והכושר הגופני השתפר. ואילו בקרב דיירי בניין 2, אחוזי התמותה עלו בשלושים אחוז, מדדי לחץ הדם והסוכרת עלו בשלושים אחוזים, הם הפכו לעצובים ומופנמים, והצוות הרפואי קיבל חמישים אחוזים יותר קריאות של מטופלים על כאבים ומיחושים.

מסקנת החוקרים היתה משנה תודעה: דווקא עבודה ותעסוקה עם פעילות גופנית משפרת את איכות החיים, ואילו חוסר תעסוקה ועבודה מביאים מחלות ועצבות.

*

יקירי! הסוד לתוחלת חיים איכותית הוא לשנות את הגישה כלפי מטלות החיים, ולהבין שהן חלק מטעם החיים. הרי בינינו, בלי שאף אחד ישמע, אנחנו רוטנים ומתלוננים, ולבסוף עושים ועובדים... אז אם כבר אנחנו עובדים, למה לעשות את זה עם טעם מריר בפה?

במקום לראות את ההשקעה בבן הזוג ובילדינו המתוקים כריחיים על הצוואר, אפשר לראות את זה כאתגר שיעניק טעם לחיינו. במקום להסתכל על עצמך כאב שחייב לפרנס ולסבול צער גידול בנים, תראה את עצמך כמי שקיבל משרה נחשקת "מנכ"ל הבית"... במקום להסתכל על עצמך כאם שכל יום מחדש צריכה לבשל, תראי את עצמך כמי שקיבלה תפקיד להיות טבחית בבית המלוכה...

נקום בבוקר עם מחשבה ש"היום אני הולך לעשות טוב לבן/בת הזוג שלי, לשמח ולעשות טוב לילדים שלי, לעשות טוב ללקוחות שלי".

בחור צעיר שעובד כמלצר באולם שמחות, סיפר לי שהוא הולך כל ערב לעבודה עם הרגשה מכבידה שגם הערב תהיה לו עבודה קשה, וגם הטיפים יהיו חלשים... ניסיתי לשנות לו את החשיבה: "אתה הולך כל ערב לעשות טוב לאורחים, להאכיל אותם ולשמח אותם, להשביע את רעבונם".

מה שקרה הוא שהוא הגיע לעבודה בחשק ובשמחה – והטיפים הוכפלו...