"בקטנה" עם גלית דיסטל-אטבריאן: "יש לי לשון מושחזת, ואני בעבודת מידות לא קלה על כך"

מאכל או צליל שמחזיר אותך לילדות.

"סוכריית תרנגול, אבקת מיץ זיפ - הרכב כימי זרחני שההורים הכניסו פעם לילדים, קרמבו קונוס ושוקולד רוזמרין. אני יכולה לתת רשימה אינסופית".

שלושה חפצים שהיית לוקחת איתך לאי בודד.

"תנ"ך, תניא ואת התמונות של הילדים".

מה הגילטי פלז'ר שלך?

"ערגליות בטעם תות, ופל לימון, קרמבו מוקה, וכל מה שיש בו הרבה סוכר ופחמימות ריקות".

מה עוזר לך למלא את המצבר אחרי יום קשה?

"שושנה, החתולה שלי".

מה אנשים לא יודעים עלייך?

"שאני לא יודעת לרכוב על אופניים. זה לא שלא ניסיתי - הרבה אנשים ניסו ללמד אותי, בכל גיל, כולל בעשור האחרון. לא עבד".

מה הכי מפחיד אותך?

"הגל החדש של האנטישמיות שעולה וגואה. בעיניי הוא מתחיל להיות מפחיד אפילו יותר מהרייך השלישי, כי כבר לא מדובר בחצי עולם אלא בכל העולם. אפשר לראות ילדים אמריקאים בני 18, שיודעים שהסרטון שיקבל הכי הרבה לייקים יהיה אם הם יגידו כמה הם שונאים את היהודים, את הציונות ואת ישראל".

מתי בכית בפעם האחרונה?

"כששמעתי את ההספד של אחיו של הדר גולדין. כששמעתי את ההספד של אימו - בכיתי אפילו עוד יותר. אבל בכלל, אני בוכה הרבה. בטח בשנתיים האחרונות, שהן לא קלות לאף ישראלי.

"הבוקר חשבתי על כך שכשהאמריקאים עברו את אסון מגדלי התאומים, כל העולם עמד וניחם אותם. אצלנו אנשים לא מתו כי נפלה עליהם לבנה מבניין, אלא במיתות אכזריות במיוחד. למרות זאת, במקום שנוכל לנשום רגע ושהעולם יכיל ויחבק, יצאנו למלחמה, מול שבע חזיתות, ובמקום שהעולם יבין מה עובר על המדינה הזו ועל האזרחים, הוא רק שונא אותנו יותר.

"אני מאלה שמאמינים שהכול משמיים וששום דבר הוא לא אקראי. ההסבר היחיד שיכול לכלול את כל התופעות האלה הוא הסבר רוחני. אפשר להמשיך להיאבק כל אחד על מה שהוא מאמין בו, אבל צריך בנוסף לדעת לאהוב, לסלוח ולחבק אחד את השני".

משהו שהיית רוצה לשפר בעצמך.

"אימפולסיביות. אני בעבודת מידות לא קלה על כך. כחלק מהתהליך, אני גוזרת על עצמי הרבה פעמים שתיקה ואני גם הרבה פחות ברשתות ובראיונות, משום שעדיין לא מצאתי את הטון הנכון, שבו אני יודעת להעביר מסר.

"יש לי לשון מאוד מושחזת, ואני יכולה לתת פייט, אבל אני לא מעוניינת בכך יותר. כיום אני בעיקר מנסה, לא תמיד בהצלחה, פשוט להעביר את המסרים. שהצד השני יתחיל להפנים מה גורם לצד הימני-אמוני לפעול כמו שהוא פועל, להרגיש כמו שהוא מרגיש ולבצע את מה שהוא מבצע. בסוף, אנחנו נלמד לדבר אחד עם השני. אף אחד לא עושה את השני דווקא וכולנו פה עוברים דברים לא קלים.

"אני עדיין לא סומכת על עצמי שהגעתי ליעד. מדי פעם גלית האימפולסיבית צצה. במיוחד כעת, עם כל מה שקורה עכשיו עם מערכת המשפט והאופוזיציה. אלו דברים שיכולים להעביר אותי על דעתי. אז לפעמים זה מתפלק לי, והרבה פעמים אני פשוט מעדיפה לשתוק. אני לא משוכנעת שמצאתי את האיזון הנכון, שיכול באמת לדבר לצד השני ולהסביר לו, אבל לא לתקוע לו אצבע בעין".

הרגע הכי כן שהיה לך בדיבור עם בורא עולם.

"אני מדברת עם בורא עולם בכל יום, ואם אני לא מספיקה בערב - אז בבוקר. יש בבית שלי חלון שאני מאוד אוהבת ומאפשר מבט מדהים לעננים ולשמיים. אין יום שאני לא יושבת ועוברת על מה שעשיתי ביממה האחרונה. אני מנסה למצוא נקודות עיוורות, איפה שגיתי, איפה הייתי חסרת מודעות, והיכן הייתי עם גאווה ופעלתי מאגו.

"אמנם בורא עולם לא עונה לי במילים, אבל אני מרגישה אותו ואת ההכוונה שהוא נותן. בעיניי, החוכמה היא לדבר איתו בפשטות. יש קטע מוזר שאנחנו מאמינים שהקב"ה בוחן כליות ולב, נמצא בכל מחשבה, ועדיין אנחנו מנסים להרשים אותו ולא מספרים לו את כל האמת. אז העבודה היא להיות עם הקב"ה בפשטות ובכנות מלאה. זה דבר כל כך קשה, ואני מתאמנת על כך כמו שהולכים לחדר כושר, ממש בכל יום".

על איזה חלום עוד לא וויתרת?

"לכתוב את הספרים שאני אמורה לכתוב, 20 לפחות".

התכונה שאת מעריכה באנשים.

"כנות, חופש ואומץ".

עם איזה אדם, שכבר לא איתנו, היית רוצה לשבת לשיחה?

"מנחם בגין. זה בן אדם שגדלתי עליו, ושבאמת הבין את ישראל השנייה, עוד לפני שישראל השנייה הבינה את עצמה. הייתי גם שואלת אותו שאלות נוקבות - הרי הוא יכול היה לעשות מהפך במוסדות הכוח בישראל, והוא נמנע מלעשות זאת. הייתי רוצה לשאול אותו למה, כי אני יודעת שזה לא נבע מפחד, הוא לא פחד מכלום.

"גם את דוד המלך הייתי רוצה לפגוש. שילוב של לוחם אדיר ומשורר אדיר, של דין, גבורה וחסד - וזה שילוב מופלא ומרתק".

מה היית רוצה שיישאר ממך כאן בעולם אחרי 120?

"ילדים, נכדים ונינים, שבט יהודי מאושר ושמח".