"שכבתי פצוע ומדמם. אבא הסביר לי שרנה נרצחה, ועכשיו חייבים להיות חזקים בשבילה ובשביל עם ישראל"

החופה הזאת הייתה מרגשת במיוחד. שש שנים אחורה כלל לא היה ברור לחתן, דביר שנרב, שהוא יגיע לרגע המיוחל. דביר, אז בן 19, היה בעיצומו של קורס חובשים אינטנסיבי. הוא ניצל את יום שישי כדי לצאת לטיול קצר עם אביו ואחותו. מטען החבלה, שהמתין להם על השביל בו הלכו, שיבש את התוכניות.

"בית של תורה ועשייה"

שנרב גדל בלוד. הוריו הם ממייסדי הגרעין התורני-חברתי בעיר. "גדלתי בבית של תורה ועשייה. אבא שלי, יחד עם עוד כמה אנשים, הקים גמ"ח שעוזר לאנשים בעיר במגוון תחומים, ובכלל הרבה מהזמן שלו מוקדש לעשייה חברתית. אנחנו 12 אחים, ואימא שלי עסקה כל השנים בניהול הבית וגידול הילדים. לצד תפקידה בבית, תמיד היה אצלנו אוכל בכמויות גדולות שהיא דאגה לספק לאנשים שנזקקים לכך".

ביום שישי, כ"ב באב תשע"ט, יצא שנרב עם אביו, הרב איתן, ועם רנה אחותו לטיול קצר באזור בנימין. "עלינו לרכב, ותוך כדי נסיעה עוד התלבטנו לאן נלך והיכן יש אבטחה צבאית. בהתחלה עלה הרעיון לנסוע לעינות ענר, שנמצא לא רחוק מאיתנו, ואז רנה אמרה שאם כבר נוסעים, כדאי שניסע למעיין דני. המעיין נקרא על שמו של דני גונן הי"ד, שהוא שכן שלנו מלוד. בימי שישי יש חיילים שמאבטחים את המטיילים. יש עניין להגיע לשם בימי שישי, ולחזק את הנוכחות היהודית במעיין, ולכן היה לנו חשוב להגיע.

"במהלך הנסיעה דיברנו על קורס החובשים ועל שירים שיצאו לאחרונה", מספר שנרב. הוא נזכר כי הם הספיקו לשמוע את שירו של יצחק מאיר "דרוש נא דורשיך", שמסתיים במילים "לשמוע אל הרינה ואל התפילה". את השיר הם הקליטו בהמשך בשנית, לעילוי נשמת רנה.

"אבא התקשר למוקד כדי לוודא שבאמת הכול תקין ואפשר להיכנס, והם אמרו לו שהחיילים בדרך, קצת מתעכבים, אבל אין בעיה מיוחדת". הם הגיעו לשביל המוביל למעיין, החנו את הרכב ופרקו את הציוד.

"אבא שלי היה חובש קרבי בצבא", מציין שנרב. "תוך כדי הליכה בשביל, ביקשתי ממנו שיבחן אותי על כל מיני מצבים רפואיים. הוא שאל אותי ורנה הלכה קצת מאחורינו, ובדקה בטלפון הנייד שאנחנו עונים תשובות נכונות.

"באופן אירוני, אבא שלי בחן אותי על חוסם עורקים, ושאל מה עושים במקרה וקורה אירוע ואין לך בשטח חוסם עורקים. כמה דקות אחר כך, הוא עצמו עשה לי חוסם עורקים, עם החולצה והציצית שלבש".

"התעוררתי למציאות חדשה"

בעודם צועדים, נשמע פיצוץ אדיר. "הרגשתי כאילו מישהו נכנס בנו עם הרכב מאחור בכל הכוח. "לא הבנתי מה קרה, הייתי בשוק מוחלט. אבא קלט מהר מאוד את האירוע, והבין שמדובר במטען חבלה. הוא מיד צעק לנו, ומי שמכיר את אבא שלי יודע שהוא לא בן אדם שצועק. הוא רצה לבדוק שאנחנו מגיבים.

"אני עניתי לו, אבל רנה נשארה שקטה. היא זו שהייתה הכי קרובה למטען. ראיתי את אבא שלי רוכן לידה ומנסה להנשים אותה, אבל כבר לא באמת היה מה לעשות. הוא חזר אליי, תפס אותי בכתפיים, ואמר לי באופן הכי ישיר וברור: 'דביר, רנה נרצחה, ועכשיו חייבים להיות חזקים בשביל רנה ובשביל עם ישראל'".

מיד אחרי המשפט המצמרר, הבחין הרב איתן כי גם דביר פצוע קשה. הרסיסים פגעו בו במקומות קריטיים, כולל עורקים וריאות, והוא איבד דם רב. הרב איתן פשט את החולצה והציצית, וביצע לדביר חוסם עורקים.

"תוך כדי, אבא ניסה להזעיק עזרה. בטעות הוא התקשר לאימא שלי, במקום למד"א". הרב איתן לא סיפר לרעייתו שהם איבדו את בתם, אלא רק שהיה פיגוע במעיין, וביקש שתזעיק עזרה. "מד"א יצרו קשר עם אבא, והוא אמר להם בבהירות ובקור רוח: 'אנחנו במעיין דני בבנימין. רנה, הבת שלי, נרצחה, והבן שלי פצוע קשה ואיבד הרבה דם'. אחרי שדאג לי ולעזרה שתגיע, כשכבר עברו כמה דקות מהפיצוץ, אבא הסתכל על עצמו וראה שגם הוא נפצע. הוא בכלל לא חשב על עצמו עד אותו רגע". בבית החולים התברר, כי הרב שנרב ספג רסיסים ושהוא סובל משברים באגן ובצלעות.

למרות התוצאות המזעזעות של הפיגוע, דביר מספר שתחקיר האירוע העלה גם את גודל הנס. "חוליית מחבלים מארגון הטרור 'החזית העממית' חיפשה במשך כמה חודשים לערוך פיגוע ראווה איכותי. הם הטמינו את המטען במקום המדויק, וכיוונו אותו לג'יפ של החיילים שהיה אמור להגיע. הם תכננו להפעיל את המטען על חמשת החיילים.

"כשהמחבלים נתפסו, הם תיארו בחקירה איך הם זיהו אותנו כיהודים - ממש תיארו איך ראו את הכיפה של אבא, את הזקן והציציות, והחליטו להפעיל את המטען. הם שכבו בקרבת מקום, ומסיבה לא ברורה הייתה להם איזו התמהמהות של כמה שניות. רק אחרי שאבא ואני כבר עברנו את המטען בכמה צעדים - הם הפעילו אותו. רנה הייתה בדיוק שם ונרצחה במקום. המחבלים ברחו מיד אחר כך, ככה שלפחות נמנעה המחשבה שהייתה להם על חטיפה. אולי כי אבא מיד התרומם ורץ לרנה".

הלווייתה של רנה נערכה בו ביום. הרב איתן, שנפצע באורח בינוני, הספיד את בתו טלפונית מבית החולים. דביר, שנפצע באורח קשה, אושפז כשהוא מחוסר הכרה, ואף היה בתחילה בסכנת חיים. "התעוררתי במהלך השבת לתוך מציאות חדשה, והתחלתי את החיים החדשים שלנו".

איך עברה עליך השבעה? היית גם פצוע וגם בימי האבל על אחותך.

"אימא והאחים הגיעו לבית החולים במוצאי שבת. אימא שלי הייתה ממש כמו לביאה. במילים מאוד ברורות היא חיזקה אותי והסבירה שכל המשפחה איתי. לרגע היא לא התפרקה או העלתה קושיות איך קרה לנו דבר כזה.

"שבעה היא אירוע מטלטל", הוא ממשיך. "מההתחלה אמרתי לעצמי ששיקום יהיה בהמשך, וכרגע אני מתרכז באבל ובזיכרון. ביקשתי שיבואו לספר הרבה על רנה".

ומתי הרגשת שכעת הגיע זמן השיקום?

"אחרי השבעה היו כמה החלטות שקיבלתי ביני לבין לעצמי. רציתי לפתוח את החיים מחדש ולהבין מה הקומה שאני בונה מפה".

"הרגשנו אותה בחופה"

הפיגוע תפס את שנרב לפני גיוסו לצה"ל. הוא חלם להתגייס לקרבי, ומהר מאוד הבין שהתוכניות השתנו. "הכול היה בהדרגה. בתחילת הדרך הייתי על כיסא גלגלים ומשם התקדמתי. הבנתי שאני חייב שתהליך השיקום יכלול גם בנייה של קומה חדשה בתוכי.

"ברוך ה', יצא לי לעבור תהליך מאוד מיוחד עם תחום הריצה. התחלתי בקטן, באימון הראשון - חודש אחרי הפיגוע. האימון כלל רק כמה דקות של הליכה. כשנה וחצי אחרי הפיגוע כבר רצתי את מרתון תל אביב", הוא מפתיע.

נפגעת קשה בריאות. איך הצלחת להגיע לרמה של ריצת מרתון?

"אמונה בתהליך. הפנמתי את זה בזכות הרבה אנשים טובים, שדאגו להדגיש לי כל הזמן שיש תהליך, ושבסוף אצליח.

"כשבועיים לפני הפיגוע, הזדמן לי לשמוע שיחה של אדם שנפצע והשתקם. בזמן השיחה לא הרגשתי שהיא רלוונטית לי. אמרתי לעצמי: 'ברור שאם אתה נפצע, אז אתה פתאום מגלה כוחות על'. זה היה לי, לכאורה, מובן מאליו. פתאום, אחרי הפיגוע, הבנתי כמה חיזוק אני מקבל מאנשים סביבי שחוו דברים קשים. הם נתנו לי כוחות, למרות שהדרך לא הייתה קצרה".

התובנה האחרונה היא שגרמה לשנרב להתלוות לאביו לביקורי משפחות שכולות, בעיקר בשנתיים האחרונות. "אחרי מוות של אדם קרוב, ברגעים הראשונים יש תחושה שאתה לא תחזור 'ללכת', במובן הנפשי של הדבר. לראות אנשים ש'נגמרו להם החיים' ובכל זאת חזרו לחיים - זה ממש עוזר".

הוא מציין, שהמעטפת והחיבוק שקיבלו מעם ישראל היו גורמים מדרבנים משמעותיים עבורו. "התחושה התמידית היא שאתה עטוף בהרבה מאוד אנשים שרוצים שתצליח ושתשמח. לא יודע איפה עוד קיים בעולם דבר דומה. המעטפת הזאת חשובה גם היום, לאנשים שעכשיו צריכים אותנו - הפצועים והמשפחות השכולות. שהם יחליטו איך להצליח ולהשתקם, אבל שיחושו שאנחנו רוצים בהצלחתם".

ושנרב חזר לחיים, ובגדול. חודשיים וחצי אחרי הפיגוע הוא סיים קורס חובשים. אחרי תהליך ארוך, הוא הצליח להתגייס לבסוף לצבא, אחרי דחייה של שנתיים. אמנם הפרופיל הקרבי שלו נפגע משמעותית, ולכן הוא שירת בתפקיד שונה משתכנן לפני הפציעה. הוא השתחרר לפני מספר חודשים אחרי שהגיע עד לתפקיד מ"פ.

לאחרונה העדת בבית המשפט מול המחבלים שביצעו את הפיגוע. איך היה עבורך לעמוד מולם?

"הגעתי לבית המשפט על מדים, כי הגעתי מהצבא, ואחרי העדות חזרתי לצבא, וזה היה סמלי מבחינתי. הסיטואציה הייתה קשה. היה לי ברור שהדברים שאומר לא ישפיעו על המחבלים. הם ישבו מחויכים בבית המשפט, מלווים בבני המשפחה שלהם".

את דבריו הפנה שנרב לשופטים. הוא מציין כי עבורו, עצם ההתדיינות בין משפחתם - שנפגעה בפיגוע - לבין המרצחים, כשני צדדים לגיטימיים, כאשר כל אחד בא לכאורה לשטוח את טענותיו, היא "עיוות מטורף שקיים בבית המשפט הצבאי".

"אני מסתכל עליכם, יש פה לב שומע ואני רוצה לשתף אתכם. אני קצין בצה"ל ופועל למען המדינה. החוויה הזו שינתה אותי מקצה לקצה. שינתה בי את הביטחון האישי שכל אדם צריך לחוות במקום שבו הוא חי", פנה שנרב לליבם של השופטים.

הוא משתף כי ההגעה למקום לוותה בתחושת שליחות. "רציתי שלכל הפחות השופטים יבינו את הכאב והמציאות המטורללת של אחים שלהם, בני עמם, שספגו את הטרור בפן הכל כך קרוב. שהכאב יישב להם בראש כשישפטו את המחבלים. אגב, למרבה ההזיה המשפט עדיין לא הסתיים".

לפני כחודש, דביר נישא בשעה טובה לרעייתו דנה. ההודעה על אירוסיהם הגיעה ביום העצמאות שעבר, למחרת יום הזיכרון בו עלו לקברה של רנה הי"ד. התאריך נבחר מלכתחילה, ובאופן סמלי.

המעבר מיום הזיכרון לשמחת האירוסין לא היה חד מדי עבורכם?

"אני זוכר שבשנתיים הראשונות אמרתי לעצמי שכנראה לא אשמח יותר בחיים", משתף שנרב. "החיים עברו טלטלה משמעותית, ובהתחלה אפילו לא האמנתי שאצליח לצאת מהכאב כדי להתחתן. כשעבר זמן, הבנתי יותר את המציאות החדשה. למדתי לפנות בתוך הנפש מקום לשמחה אמיתית, להתפתחות ולהקמת בית, ולצידם לתת מקום לזיכרון".

אחרי הפיגוע, נערך שיתוף פעולה מרגש בין הזמר יצחק מאיר לשנרב והופק קליפ במקום הפיגוע, כשברקע נשמע שירו של מאיר "דרוש נא דורשיך". בני הזוג בחרו להשמיע את השיר תחת החופה.

"רצינו להנכיח את רנה בחופה. הרגשנו אותה מאוד, ורצינו שגם האנשים שסביבנו ירגישו אותה. החלטנו לומר כמה מילים ולהשמיע את השיר, שהוא כולו ממקום של תפילה. אני יודע שהיא הייתה איתנו בתפילה הזאת, הרגישו אותה ללא ספק".