שורד השבי: "הצמידו לי אקדח לרקה. אמרתי להם 'אם תהרגו אותי מה יצא לכם מזה'?"

יוסף חיים אוחנה, ששוחרר השבוע משבי חמאס, הצליח לשכנע את המחבלים שלא ירו בו לאחר שהצמידו לו אקדח לרקה. כך חשף היום (חמישי) אביו, אבי אוחנה, בריאיון ל"כאן מורשת".

אבי הוסיף כי בנו סיפר שחמאס רצה להרוג אותם. לדברי האב: "הוא אמר לי שהוא היה יושב ופשוט משכנע את המחבלים למה לא כדאי להם להרוג אותו. הוא אומר שעשרות פעמים כיוונו לראשו אקדח עם כדור. כיוונו אקדח ושמו לו ברקה, והוא היה כאילו עוצר אותם. אומר למחבלים: 'רגע, שנייה, שנייה, אין בעיה, רק תן לי כמה מילים להגיד לפני'".

"הוא אמר למחבל: 'אתם תקבלו עליי הרבה. אם אתה הורג אותי, אני עוד אחד, מה יצא לך מזה?' לא שווה להרוג אותנו כי החטופים מגנים אנושיים'. המחבל ענה לו 'נכון, אתה צודק. אבל יותר אהיה שמח להרוג אותך מאשר מה שאקבל עליך'".

האב הוסיף: "יוסף חיים אמר לי - 'אבא, שלא תחשבו, הם רוצים לחסל את כל מדינת ישראל וכולם שם חמאס. כולם שם חמאס. ילדים קטנים אומרים 'אנחנו רוצים להרוג אתכם, רוצים להרוג אתכם'".

לדברי האב, יוסף חיים סיפר כי ביום החטיפה עזר לפצועים. "היו שם המון פצועים, והוא פשוט הרים פצועים ועזר, הוא ועוד חבר'ה שהיו איתו שם. לקח בערך שלוש שעות עד שהוא נחטף. בזמן שהם עזרו לפצועים, התחילו יריות של RPG עליהם. ה-RPG שם הפריד אותו מהחברים שלו. הוא ראה אותם אז בפעם אחרונה עד אתמול בעצם. החברים באו לפה לבקר את יוסף חיים, והוא לא ידע אם הם חיים או אם הם מתים. הוא חשב שהוא זה שניצל והם שמתו".

האב הוסיף, "הנס היה גדול, הוא סיפר המון דברים שלא ידענו. הוא אמר לי 'אבא, מה שהחזיק אותי בחיים הייתה האמונה והמשפחה'". אוחנה הוסיף שבנו נחשף לתקשורת במהלך השבי: "נתנו להם לראות אל-ג'זירה, אחת לשבועיים-שלושה, לראות קצת. הוא מספר על משהו שקרה, כשיום אחד נתנו להם רדיו קטן. זה היה בחודשים האחרונים והוא מספר שהמחבלים נתנו את זה בשביל שישמעו את הקוראן והמואזין".

"אבל הוא והחבר שלו לקחו את זה, ויוסף חיים מספר שבכל המנהרות במטרו, יש חוטי חשמל גדולים שעולים עד למעלה. הם התחילו להתעסק עם זה ולחבר את הרדיו לברזלים ולחוטים, כמו אנטנה... והם הצליחו ועלו על גלי צה"ל במשך 30 יום. הוא מספר שהם שמעו גלי צה"ל".

"העלימו את זה מהמחבלים כדי שלא יראו... ויוסף חיים מספר שהם היו מעודכנים ממש במשך חודש ימים. הוא סיפר לי שבוקר אחד ב-7, אני עולה לגלי צה"ל. מה הסיכוי שזה יקרה... פתאום הוא שומע את אבא שלו מדבר! הבן שלי אומר לי: 'כמו שאתה היית מקבל אות חיים ממני, בשבילי זה היה אות חיים ראשון שאבא שלי חי ושאבא שלי שורד. כמו שאנחנו חושבים עליהם ודואגים להם, גם הם דאגו לנו באותה המידה'. הוא כל כך שמח כשהוא שמע את הקול שלי. הוא שמע את דברי האמונה שלי והחיזוק שלי, זה נתן לו עוד כוחות לכל החודשים האלה להמשיך".

יוסף סיפר להוריו כי לאחר חתימת העסקה האחרונה, הועבר יחד עם עוד כשבעה חטופים לבור צר ועמוק, שם שהו בתנאים קשים במיוחד. "לא יכולנו לשבת, רק לעמוד ולהישען על הקיר. לא היה חמצן. רק מזה, חלילה, אפשר היה למות. זה ממש ‘ויוסף הורד מצרימה’. יוסף בבור".

שורד השבי סיפר כי "הבור היה עד כדי כך קטן... היה חוסר בחמצן וחשוך, ופשוט חיכינו כמה ימים לשחרור שלנו, ועמדנו. לא ישנו, ארבעה-חמישה ימים היינו בעמידה. אי אפשר היה לשבת כי אין מקום לשבת".