מרתק: המאבק על בית הכנסת של המהרש"א

העיר אוסטרה שבאוקראינה ידעה הרבה חליפות ומאבקים. למעשה מדובר בעיר קטנטנה. יש בה כיום כ-13,000 תושבים, אך יש לה היסטוריה ארוכה. לפני כאלף שנה היתה אוסטרה חלק מנסיכות רוס, ששלטה בקייב ובפרבריה. מאז עברה מיד ליד אחרי מלחמות קשות. היא היתה שייכת לליטא ולפולין לסירוגין. במאה ה-17 שלטה בה משפחת האצילים אוסטרוז'סקי, אלא שהמשפחה כולה נכחדה במלחמות, ולכן היא עברה לשליטה של אצילי ליובומירסקי, ושוב נדדה מפולין לרוסיה, לאוקראינה, שוב לרוסיה, וכיום באוקראינה....

יהודים נמצאים בה מאות רבות של שנים. למעשה הפכה אוסטרה במשך הזמן להיות עיר שרובה יהודים, וכך היה בפרוץ מלחמת העולם השנייה. אך כרגיל באירופה, קנו היהודים את הזכויות האלו בדמים מרובים, תרתי משמע. ב-1495 גורשו היהודים מאוסטרה. שמונה שנים לאחר מכן חזרו, ולעיר הגיע אחד המיוחד מגדולי הדור, רבי שמואל בן אליעזר, המהרש"א, והיא הפכה לאבן שואבת ליהדות פולין. אחר כך חיו בה רבי ישעיה הורוביץ, השל"ה הקדוש; רבי דוד הלוי בעל הט"ז; רבי שלמה לוריא, המהרש"ל; רבי נפתלי כץ, ה"סמיכת חכמים"; ועוד. עם ראשית תקופת החסידות חיו בה גדולי החסידות: רבי מאיר מרגליות, תלמידו של הבעש"ט הקדוש; רבי נתן מברסלב; ורבי אשר מאוסטרהא, תלמידו של המגיד ממזריטש. בעיר הוקמו בתי דפוס יהודיים, והמדפיסים היו חותמים דרך צחות "אות תורה" במקום אוסטרה, שכן מקום תורה גדול היתה העיר.

בלב השכונה היהודית נמצא בית כנסת עתיק, כבן שמונה מאות שנים. לא ידוע על ידי מי נבנה, שכן באחת השריפות שפקדו את העיר נשרפו פנקסי בית הכנסת וכל רשומות הקהילה. בראשית המאה ה-17 הגיע לעיר רבי שמואל בן אליעזר, המהרש"א. הוא הקים בה ישיבה גדולה, שכל הוצאותיה מומנו על ידי חמותו, הרבנית איידל (אלמנתו של רבי משה, רבה של בריסק), ולכן המהרש"א קרא את שמו על שמה, "רבי שמואל איידלס", והנציח את זכרה לעולמים. המהרש"א שיפץ והרחיב את בית הכנסת, שנחשב מפואר וגדול יחסית לבתי הכנסת בערים אחרות. החדר שבו למד המהרש"א קיים עד היום. המהרש"א כתב פירוש מדוקדק על הגמרא ועל התוספות, המתמקד בדקדוק בכל מילה ומשפט ובהקשרים בין הקטעים של מפרשי התלמוד. הפירוש מקיף את כל התלמוד, דף אחרי דף, ומחולק לשני מדורים: חידושי הלכות, וחידושי אגדות. בישיבתו של מהרש"א למדו את כל הש"ס מהחל ועד כלה.

התמדתו ומאמציו בלימוד התורה היו לשם דבר. הוא גידל את שערו במיוחד, כדי שיוכל לקשור את שערו לזיז היוצא מן התקרה, וכך אם היה נרדם, היה הדבר מכאיב לו, ושוב היה חוזר ללמוד. עירו אוסטרה נהפכה למרכז של ועד ארבע ארצות המפורסם. המהרש"א היה גדול רבני ועד ארבע ארצות, שהתכנס מדי שנה ביריד הגדול של לובלין, ובהמשך ביריד של דנציג, שאליו היו מתכנסים יהודים סוחרים מכל רחבי אירופה, וגם רבני כל הארצות היו מגיעים לשבת במושב בית דין מיוחד ולהכריז על תקנות השעה. בחידושי מהרש"א ניתן לראות לפעמים שהוא מציין "מכאן ועד דף פלוני לא כתבתי, כי הייתי ביריד לובלין". על דלתות ביתו היה כתוב: "דלתי לאורח אפתחנו", והוא עסק בצדקה וחסד יחד עם לימוד תורה כל ימיו.

באסרו-חג פסח כ"ג בניסן ה'תקכ"ח (1768), בימי הטבח באומן בעת "מרד ההיידמקים", יהודי העיר שכרו שכירי חרב טטרים אשר פירקו ועצרו את מסעם של האיכרים מסביבת העיר, שמטרתם הייתה לטבוח ביהודי העיר. ב-1792 ניצלה הקהילה שוב, כאשר חיילים רוסיים תקפו את בית-הכנסת, שבטעות חשבוהו למבצר. במשך הקרבות חדר פגז אחד אל בית הכנסת ובדרך נס לא התפוצץ, עד שלבסוף מצאו בחור צעיר ואמיץ בשם אליעזר, אשר עזב את בית הכנסת והלך לפגוש את הרוסים. לזכר הנס תלו בבית הכנסת את הפגז בשרשרת ליד הקיר הדרומי באולם התפילה. כיום ניתן לראות את פגז הנס במוזיאון העיר של אוסטראה. בעקבות זאת נקבע מאז יום ז' בתמוז כ"פורים של אוסטראה".

בשנת 1931, במלאות שלש מאות שנה לפטירת המהרש"א, שלח החפץ חיים את תלמידו להקים ישיבה בבית הכנסת של מהרש"א, אחרי שבמשך שנים לא היתה ישיבה בעיר. הישיבה מנתה 140 בחורים, מספר גדול יחסית לאותם הימים. עם פרוץ השואה נמלטו כל בחורי הישיבה, ורובם לא שרדו. לאחר המלחמה הפכו הקומוניסטים את בית הכנסת של המהרש"א למחסן תרופות.

בשנת תשע"ה החל גג בית הכנסת להתמוטט. לאחר מאבק, נרתם לנושא חבר מועצת העיר אוסטראה היהודי, גריגורי הרשינוב, בעזרתם של הרב הלל כהן ומר אנטולי שיינגייט, והם יצאו בפרויקט שיקום והצלת בית הכנסת ההיסטורי. כמו כן נאספו מאות מסמכים המעידים על ההיסטוריה המרשימה של בית הכנסת ושיפוצו על ידי המהרש"א, ואפילו נמצא פגז הנס בתמונות היסטוריות, תלוי בבית הכנסת. בית הכנסת נפתח לתפילה לקראת חודש אלול תשע"ט. אם אתם מזדמנים לאזור, תוכלו להתפלל יחד עם מניין של יהודים כשרים באחד מבתי הכנסת העתיקים והמפוארים של אירופה, באותו חדר שבו כתב המהרש"א את פירושו הנודע לש"ס.