זיוה מאיר: "היא שאלה איך גורמים לילדים לעזור לשבת – ואז גיליתי לה את הסוד"

מהי שבת בשבילך?

"מקור הברכה. טעימה מהעולם הבא".

מהו החלק הכי אהוב עלייך בשבת?

"השבת כולה – השבת היא ההרמוניה של הכול ביחד. הרי בשביל שתהיה סעודה שלישית, צריך את הדלקת נרות וצריך את שבת בבוקר. זה תהליך שמתחיל בהכנות, ממשיך בליל שבת ונמשך לכל אורכה של השבת".

מההאתגר שלך בשבת?

"האתגר הוא יותר בהכנות לקראת השבת ומושפע מתקופות החיים, כמו למשל בתקופה בה היו לי ילדים קטנים. זו זכות לבשל לשבת. לצד זה אני לא מנסה לייפות את הקושי: יש הרבה שעות עמידה על הרגליים, יש מתח, ויש את השטן שאוהב לבוא לבקר.

"אנחנו משתדלים שהבית, האוכל והבגדים יהיו כולם במיטבם, וגם שאנחנו נהיה במיטבנו - שלא נגיע 'גמורים' ומותשים. לא סתם אומרים 'מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת'. כמובן, חשוב גם להיות מודעים לאתגרים ולנסות להתכונן מראש.

"באופן אישי, אני מאוד מקפידה על מנוחה ביום שישי. הילדים שלי עד היום זוכרים בחיוך איך כילדים קטנים הם היו מתקלחים ביום שישי וישנים עם גופיות, כדי לא לקמט את החולצה של שבת. אני מאמינה שהמנוחה היא חלק מההכנה ועוזרת לא להגיע סחוטים לשבת".

את אם ל-11 והיום אף משמשת כמנחת הורים מוסמכת. אשמח שתספרי על כך עוד - איך היו ההכנות עבורך כאם צעירה למשפחה ברוכה?

"אז קודם כל, אני לא רוצה לצבוע אתגרים בוורוד, כי זה לא הוגן. לפעמים אישה חושבת 'למה רק לי זה קשה', 'למה אצל אחרים הילדים עוזרים ואצלי לא', 'למה רק אצלי הילדה קמה מאוחר' וכן על זו הדרך. חשוב לדעת שזה נורמלי והאתגרים קיימים ברוב הבתים.

"נכון, אנחנו רוצים להגיע לכך שהילדים יעזרו ביום שישי וישמחו בעזרה שלהם. זה אפשרי, אבל דורש מחשבה, לימוד והשקעה. צריך ממש ללמוד לעשות את זה.

"לאחרונה, אחת הבנות שלי שאלה אותי: 'אימא, איך יכול להיות שאני כל כך עזרתי בבית והילדים שלי לא עוזרים לי?'. עניתי לה: 'אני אגלה לך את הסוד. נכון שאת עזרת המון, אבל עכשיו אשתף אותך באחורי הקלעים, ואספר לך כמה אני השקעתי בשביל שאת תעזרי'. הסברתי לה מה זה דרש ממני. אני לא מתכוונת שהבטחתי לה פרסים, לגמרי לא. אני מתכוונת לעבודת המידות שלי. לפעמים עבודת המידות כללה העלמת עין, לפעמים עבודת המידות דרשה ממני לזוז, ולפעמים לתת לה דווקא את התפקידים 'החשובים' כשאני בינתיים עושה את הדברים 'הפשוטים' יותר. הייתה שם השקעה, מחשבה והרבה עבודה נפש".

איך אתם מאהיבים את השבת על הילדים?

"השבת מאהיבה את עצמה, לא צריך להאהיב אותה. הייתי מנסה בעיקר לא לקלקל להם אותה. הרי שולחן שבת זה כיף: כל המשפחה ביחד, האוכל טעים והכל מוגש יפה. מה מתחיל להיות לא כיף? כשמתחילות מריבות, כשמתחילים לצעוק וכשמתחיל מתח: 'אתה תבוא', 'אתה תצא', 'אתה לא היית בקידוש', ו'אתה תשתוק'. אווירה כזאת הופכת את שולחן השבת להיות בלתי נסבל.

"גם כאן נדרשת חשיבה והשקעה. אשתף במשהו אישי: כשהיו לי ילדים קטנים, הרגעים של הנחת מבחינתי היו בזמן זמירות שבת. אני זוכרת פעם בה אחד הבנים שלי אמר לי: 'אימא, לשיר זה צריך לבוא מהלב, אי אפשר לבקש לשיר', ואני, בגבורה עילאית, החלטתי לא לבקש מהם לשיר. זה לא היה קל. לפעמים הרגשתי את האכזבה שאחרי כל הטרחה שלי לקראת השבת, בסוף הם לא ישירו.

"היום אני יכולה להגיד שהמאמץ השתלם לגמרי. אמנם עד היום זה לא אומר שתמיד הם שרים – לפעמים הם יותר שרים ולפעמים מעדיפים לשוחח. אבל מבחינתם הם אוהבים את השירה המשותפת, והיא קורית בהנאה ובאווירה נעימה, ולא בכפייה או בכוח. הגישה דומה גם במקרה בו אני מעוניינת שילד יישב ליד השולחן ובכל זאת הוא קם. זה בסדר. העיקרון הוא ששולחן שבת זה כיף.

"כמובן, כשאני אומרת ששולחן שבת זה כיף, אין פירושו שלא באים לקידוש, או שלא נוטלים ידיים. גם בכיף יש כללים. הרי גם כשטסים במטוס, צריך לדעת מתי לשים חגורות בטיחות, וגם כשהולכים ללונה פארק יש את הכללים. בכל כיף, יש גם את הגבול. אבל אני מאוד אוהבת לדבר על גבולות מאהבה. למשל: 'ילדים, בואו, אבא הגיע, עושים קידוש' – זו קריאה מתוך אהבה.

"לפעמים אני שומעת על בעלות תשובה שמתארחות אצל משפחות דתיות וכל כך מתרשמות מהשולחן הגדול הזה, ומיד אומרות 'כזה אני רוצה'. אבל חשוב לדעת שאנחנו לא רואים את כל ההשקעה והעמל שמאחור. אותה אורחת רק רואה את ה'וואו', את הרגעים הטובים. צריך לדעת שיש כאן השקעה מרובה בהרבה פרטים קטנים. אני לא מתכוונת להכנת עוד סלטים או לאפייה של עוד עוגה. אני מתכוונת לעבודת מידות מדויקת, והדגש כאן הוא על המילה 'מדויקת': לא צריך לוותר או לשתוק באופן גורף, חס וחלילה. אלא לראות איך אני הכי מדויקת עם עצמי ועם הילדים ועושה את הדבר הנכון".

שתפי בזיכרון ילדות מהשבת.

"הוריי, הרב שלמה זלמן קוק, רבה של העיר רחובות, ואימי יהודית נהרגו בתאונת דרכים כשהייתי אני, הבת הבכורה, נערה. בעקבות כך עברנו להתגורר אצל סבא וסבתא שלי. אשתף את הזיכרון שלי מהשבתות בבית סבא וסבתא ומעונג השבת המיוחד שחווינו בביתם.

"סבתא הייתה מבשלת מאכלים פשוטים ומועטים, אבל כל מאכל היה עם כל כך הרבה לב. הלב שהוכנס בהם היה כל כך מורגש, ונכנס ישירות לנשמה.

"סבא שלי נהג לברך את הילדים והנכדים לפני קידוש. הוא היה מקדיש זמן לברכות גם עבור כל הנכדים שלא היו נוכחים בשבת. עד היום בעלי עושה ככה, וברוך ה' זה דורש להקדיש לכך הרבה זמן. שבת היא מקור הברכה, וזו לא רק אמירה. הרי כולנו מבקשים ברכה וצריך שנבין שיש לנו את השבת, שהיא מקור של כל הברכות".

שבת בלתי נשכחת

ספרי על שבת בלתי נשכחת שהייתה לך.

"לפני כמה שבתות, הייתה לנו שמחה משפחתית והיינו כולנו ביחד - דבר די נדיר בשנים האחרונות. זאת הייתה שבת מרגשת מאוד.

"כחלק מהחוויה, הילדים ביקשו לשחזר כל מיני חוויות ילדות. למשל, כשהם היו קטנים, היה אצלנו ממתק שבת, שניתן לפני הדלקת נרות לילדים שהיו כבר רחוצים, לבושים ומוכנים לשבת. כשעשינו את השבת המשפחתית, היה חשוב לילדים שלי שגם הנכדים יחוו את הרגע ויקבלו מסבתא ממתק לשבת. זה היה ממש טקס. הנכדים כולם נעמדו בתור לקבל את הממתק, ועבורי זה נחקק כרגע מתוק".

הכנות, מתכונים ופינוקים

מתי את מתחילה להתכונן לשבת? ומה זה כולל?

"את ההכנות אני מתחילה ביום חמישי לכל המאוחר, ומשתדלת מאוד לסיים אותן יחסית מוקדם. הרבה פעמים אני עורכת רשימה של מה שאני רוצה שיהיה, ומתכננת רשימה כזו שאספיק לסיים אותה עד 12 או 13 בצהרי יום שישי. מרגע שסיימתי את הרשימה, אני לא מוסיפה לה סעיפים חדשים. זה מה שתכננתי וזה מה שנכנס, ומכאן אני 'סוגרת את הבסטה' ופונה להכין את הבית למצב שבת.

"ביום חמישי אני בדרך כלל מכינה את הסלטים המבושלים ואת הבשר, אופה את העוגות ומכינה את המנות האחרונות. את החלות אני עושה ביום שישי – לברכת ה', וגם מאכלים כמו מרק.

"חשוב לי להוקיר טובה ולהדגיש שתמיד הייתה לי עזרה, ובעבר, כשהילדים היו בבית, הם היו לוקחים המון אחריות. כיום, בכל פעם שאני מכינה שבת, תמיד יהיו לידי נכד או נכדה שיעזרו לי".

תארי את התפריט השבתי שלכם.

"הסעודה נפתחת בחלות שאני אופה, שהן מקמח כוסמין ומאוד אהובות אצלנו. בנוסף, יש את הסלטים. אמנם הם לא חריפים כמו אצל אחינו בני עדות המזרח, אבל יש לנו בהחלט מבחר גדול מהם. אחר כך מגיע המרק, כאשר בחורף הוא בשרי ובקיץ הוא מרק ירקות פרווה.

"לאחר מכן, נגיש את הדג עם תוספות – ירקות, אורז ותפוחי אדמה, כאשר הדג משמש כמנה העיקרית בליל שבת. לבסוף מגיע מקומה של המנה האחרונה. אצלנו תמיד מחכים לקינוח, במיוחד הילדים. בדרך כלל יש שתי מנות אחרונות: אחת ממרכיבים בריאים יותר – היא מכילה מייפל במקום סוכר, ועשויה על בסיס פירות ודברים טבעיים. המנה הנוספת היא גלידה, עוגה טובה או מוס.

"בשבת בבוקר, תהיה תמיד עוגת גבינה, ובכל פעם זו תהיה עוגת גבינה אחרת. אנחנו טועמים ממנה גם ביום שישי, מעט לפני הדלקת נרות ולצד כוס קפה.

"בסעודה עצמה יש את המנה הראשונה: דגים או כבד או סלטים וחלות. אחר כך, בשבתות החורף זה לרוב יהיה חמין, ובשבתות הקיץ נאכל מאכלים כמו פרגיות עם אורז, מגוון ירקות מבושלים או פשטידה. בסוף הסעודה תוגש שוב המנה האחרונה.

"אנחנו משקיעים גם בסעודה שלישית, ואכפת לנו מאוד מהסעודה הזו – שהיא זמן 'רעווא דרעווין', רצון הרצונות. אנחנו משתדלים להתחיל אותה מספיק זמן קודם השקיעה ולהתייחס אליה בכבוד, לשבת סביב השולחן ולשיר את הזמירות המיוחדות לזמן זה. אני עורכת יפה את השולחן, ואנחנו מגישים שוב את הסלטים וכן מאכל שהוכן במיוחד לסעודה: פשטידות אישיות, קוגל, דג מלוח או מעושן".

איך נראה שולחן השבת אצלכם?

"אני אוהבת מאוד שהשולחן ערוך בטוב טעם ובצורה אסתטית. בדרך כלל אני עורכת אותו ביום חמישי או בשישי בבוקר, ומשתדלת להקדיש תשומת לב לעריכה שלו, למפיות, לכלי הכסף, לצחצוח הגביעים ולכלים לחלות. השולחן תמיד יכלול פרחים, ובדרך כלל הם יהיו על בסיס לבן. בעבר היה לי סרוויס שכלל הרבה מאוד כלים. לפני כמה שנים החלפתי אותו כך שיהיה לי בדיוק 12 סטים. כך אין לי ברירה, ואם אנחנו יותר מ-12 סועדים אז נאלצים לאכול בחד-פעמי, וחוסכים את הררי הכלים לשטיפה לאחר הסעודה".

מה הטיפים שלך להתארגנות ולבישולים לשבת?

"קודם כל, להתארגן מראש ולחשוב מה את רוצה להכין ועל מה את מוותרת. התכנון הוא כל כך משמעותי וחשוב. טיפ נוסף הוא להתחיל דווקא בדברים שבדרך כלל אני עושה ברגע האחרון – דווקא אותם לעשות בהתחלה.

"עוד דבר חשוב הוא לא להגיע לשבת בכלות הכוחות. אני רוצה שאישה תהיה כמו מלכה באירוע עצמו – האירוע שמתרחש בכל ליל שבת. שאישה תשב בסעודת השבת כמו מלכה ולא כמו שפחה חרופה. אפשר להתאמץ וגם להיות מלכה בנוסף לכל. זה טמון בתחושה ובהרגשה".

המתכון לשבת של זיוה מאיר - עוגת גבינה עם פירורים

תחתית:

• 3 כוסות קמח
• 1 כוס סוכר
• 1 אבקת אפייה
• חצי חבילת חמאה או 3/4 כוס שמן
• 1 סוכר וניל
• ביצה

מלית:

• 750 גרם גבינה
• 3 כפות קמח
• 1 כוס סוכר-להפחית קצת
• 2 סוכר וניל
• 1/2 כוס חלב
• 1 שמנת חמוצה
• 3 ביצים
• אופציונלי: חצי כוס אוכמניות (נקיות מחרקים)

 

אופן ההכנה:

לשים את חומרי התחתית עד לקבלת בצק, ומשאירים בצד 1/4 מהכמות – היא תשמש בהמשך לפיזור הפירורים מלמעלה.

משטחים את הבצק על התבנית ומהדקים עם הידיים.

מערבבים את חומרי המילוי, ושופכים לשכבה אחידה על גבי הבסיס.

מפזרים את הבצק ששמנו בצד לפירורים מלמעלה.

אופים כמה דקות על חום גבוה של 200 מעלות, ואז כשעה על 180 מעלות.

מומלץ להשאיר אחר כך בתנור המכובה עד להתקררות.