מייקל אגנור: הנוירוכירורג שגילה את הנשמה

מייקל אגנור, מתאר בספרו החדש את הדרך שאותה עשה מהחומרנות אל ההכרה ברוחניות.

ד"ר מייקל אגנור ידע מה הוא עושה. בתור נוירוכירורג בכיר, הוא ידע הכל על המוח. הוא הבין את מוח האדם על כל פיתוליו, תלמיו ורשתותיו, הרקמות הפועמות בו, רשתות ענק של נוירונים, זרמים חשמליים. הוא חונך מאז לימודיו באוניברסיטה, כי את כל הפרטים האלו, שמרכיבים את המוח, יש להבין בדרך טבעית פיזיולוגית. אמנם לא הכל ניתן להסביר כרגע, אבל הכיוון הוא מטריאליסטי חומרני. רק כך ניתן באמת להבין את המוח.

המח הוא רשת חשמלית ענקית שזרמים נעים בה בלי הפסק. זה אמנם מורכב ומסתורי, אבל לא בלתי אפשרי להסבר. אגנור ראה את עצמו כמי ש"גדל על ברכי העובדות". מפת המוח היתה קצה החוט שלו להסבר, להבנה ולפירוש לכל התופעה האנושית.

אך לאט-לאט הוא גילה שהמציאות שונה מאד מהתיאוריות שעליהן חונך. הוא פיתח טכניקה מיוחדת של ניתוח במטופלים ערים, המצויים בהכרה. טכניקה זו נדרשת במקרים שיש צורך להסיר חלקים נגועים מהמח, על מנת שהמח יתאחה ויתפקד לפחות חלקית. אך הוא גילה כי גם כאשר מסירים מן המוח אזורים שלמים שאמורים להיות אחראים על התודעה לפי התיאוריות המקובלות, המטופלים המשיכו לדבר, לחייך, ולתפקד באופן מלא מבחינה תודעתית.

אחד המקרים שטלטלו אותו ביותר, היה ניתוח הפרדה לתאומים סיאמיים. מקום החיבור היה בראש. רקמת המוח שלהם היתה משותפת, ומבחינה מדעית היה להם מוח אחד. ככל שהמח הוא התודעה, לא יתכן שיהיו להם תודעות שונות. אך במציאות הם חיו כשני אנשים נפרדים מבחינה תודעתית. מה שידע האחד – לא ידע השני, הם יכלו להסתיר סודות זה מזה, להתווכח זה עם זה, בדיוק כמו שני אנשים עם תודעה נפרדת, אבל עם מוח אחד! התודעה איננה המוח. היא דבר נפרד.

וכצפוי, גם הוא נפגש מקרוב בחוויית סף מוות. אנשים שהוגדרו כמתים לפי כל קנה מידה רפואי, על פי כל החומר הלימודי שהכיר, לא יתכן שהתודעה שלהם תחווה משהו, כי המוח שלהם מת, לא פעיל, ובכל אופן, לא רק שהם חוו חוויות עמוקות, אלא הם גם ידעו לתאר את מה שהתרחש סביבם, כל זאת כשהיו שרויים במצב של מוח לא פעיל, עיניים עצומות, חוסר יכולת פיזית לראות או לחוש, ועדיין הם חשו וגם זכרו כדי לתאר, ובמדויק.

האירועים המציאותיים שפגש גרמו לו גם לחשוב על עצם הדברים ברמה הפילוסופית. כיצד אפשר להסביר מושגים מופשטים כדוגמת מתמטיקה, אמת, צדק, באמצעות תרכובות של תאי מוח? איך יתכן שהרקמות במוח נפגעות, אבל האישיות נשמרת? הוא הגיע למסקנה שהמוח אינו יוצר התודעה, אלא כמו מקלט רדיו. הוא קולט את התודעה. "התודעה", הוא הבין, "אינה תוצר של המוח, אלא משהו שמתבטא באמצעות המוח".

מאותו רגע החל אגנור להתבטא, במאמרים שפרסם ובראיונות, כי מסקנתו היא שתפיסת המטריאליזם, התפיסה שהעולם הוא רק חומר, אינה יכולה להסביר את התודעה האנושית. הטענה כי לאדם אין בחירה חופשית, כיוון שהוא עשוי מחומר גרידא – סתירתית. ככל שאין כאן אלא חומר, על מה מתבססת הטענה עצמה? אין היא אלא תוצר נוירונים שכפוי על המוח. כל המשמעות של טענה היא רק אם לאדם יש בחירה מה ואיך לראות את הדברים.

אחרי 40 שנות ניתוחים, שבהם פתח את מוחותיהם של בני אדם כדי להציל חיים למעלה מ-7,000 פעמים, הצליח אגנור גם לפתוח את מוחו שלו, ולהציל אותו, להבין את החיים.