אין מוח, יש מחשבות: המחקר שמוכיח את רוחניות הנפש

במשך שנים רבות מתנהל הוויכוח בין אנשי מדע: "רואים" את הנשמה, או "לא רואים כלום". הוויכוחים האלו בדרך כלל נולדים מהנחות יסוד, בין אנשים שמוכנים לראות משהו מעבר, למרות חוסר התפיסה שלנו במציאות לא פיזית, ובין אלו שמתעקשים שהכל רק חומר וחומר וחומר.

מייקל אגנור הוא פרופסור לנוירוכירורגיה באוניברסיטת ניו יורק. לטענתו, לא הכל הנחות יסוד, יש גם ניסויים שיכולים להוכיח את העמדה שתומכת ברוחניות. יחד עם עמיתו, דניס אולירי, מנתח מוח עטור פרסים, הם כתבו ספר בשם "המוח הנצחי – הוכחות לקיומה של הנשמה". הספר טרי כל כך, שהוא עדיין בדפוס. לפי הדיווחים, הוא יתפרסם בחודש יוני הקרוב.

במאמר מקדים שפרסם השבוע, מתאר מייקל אגנור את אחד הניסויים המאששים, לדבריו, את מציאותה של הרוחניות.

המצב הקיצוני ביותר שאנו מכירים של פגיעה מוחית נקרא PVS – מצב וגטטיבי מתמשך, וכפי שמלמדת המילה "וגטטיבי", היחס אליו בעולם הרפואה הוא כגוף ללא מוח. המוח אינו מתפקד כלל, במצב מתמשך וקבוע.

אבל כבר ב-2006, חוקר המוח  אדריאן אוון  וצוותו מקיימברידג' פרסמו מאמר פורץ דרך ס-Science, שכותרתו "זיהוי מודעות במצב  וגטטיבי". אוון דיווח על מקרה של אישה צעירה שהייתה במצב וגטטיבי במשך מספר שנים עקב תאונת דרכים. כמו מטופלות אחרות ב-PVS, האישה לא הגיבה לסביבתה באופן מודע. היא לא דיברה, לא הגיבה לבקשות ולא השתמשה במכוון ברגליה.

אוון זיהה שהנזק המוחי העצום שנגרם לה לא רק השפיע על מוחה, אלא גם על יכולתה לנוע ולקיים אינטראקציה. לכן הוא תהה, אם היא לא יכולה לתקשר, איך הוא יכול לדעת בוודאות שאין לה שכל?

כדי לנסות לברר זאת, הוא הכניס אותה למכשיר הדמיית תהודה מגנטית (MRI) לצורך בדיקה שנקראת הדמיית MRI תפקודית (fMRI). ה-MRI מזהה שינויים מקומיים בזרימת הדם במוח, שלעתים קרובות קשורים לפעילות מוחית ולמצבים נפשיים שונים.

בזמן שהייתה בתוך המכונה, הוא ביקש ממנה לחשוב על דברים – דברים כמו לשחק טניס או ללכת על פני החדר. באופן מדהים, כלי דם באזורים במוחה שנחשב ללא קיים – הוארו, סימן לפעילות, מה שרמז על כך שייתכן שהיא מודעת לשאלתו וחושבת עליה. כדי להיות בטוח, הוא ביצע הדמיית fMRI על מתנדבים בריאים, ושאל את אותן שאלות. ואכן, תופעות ה-fMRI היו זהות! כך נראה מוחו של אדם מתפקד החושב על משחק טניס!

כדי לוודא שהמטופלת באמת מגיבה וחושבת, הוא לקח את המבחן צעד קדימה. הוא השתמש באותן מלים בדיוק, אלא שהוא ערבב את המילים, כך שבקשותיו לא היו הגיוניות, למשל: "טניס את מסוגלת לחשוב האם". אותו אורך, אותו צליל, אותו קול, ההבדל היחידי הוא המשמעות. בתגובה, מוחה היה דומם. זה מלמד שהיא באמת הבינה את מה ששאל אותה בפעם הראשונה, ובפעם השנייה לא ניתן היה להבין.

מאז עבודתו החלוצית של אוון, מדעני מוח רבים אחרים בדקו אנשים עם PVS לאיתור עדויות למצבים נפשיים. סקירה משנת 2015 של מחקריהם גילתה באמצעות בדיקות קליניות שונות כי 37% עד 43% מהחולים שאובחנו עם PVS שימרו מודעות.

מובן שהחשיבות הכי גדולה של המחקרים האלו, היא שאל לנו להתייחס לאנשים אלו כנטולי בינה. הם שומעים ומבינים, והטיפול בהם במסירות הוא חסד עצום ומצווה גדולה, וגם יכול להביא לריפויים במקרים שונים.

אך גם מבחינה מחקרית פילוסופית, התוצאות מציבות בעיה חמורה למכחישי הרוחניות. אם עד עכשיו חשבנו שהמודעות והמחשבות הן במוח, כעת זה בלתי אפשרי – אין מוח, המוח הרוס, הוא נפגע, בלי חמצן הוא לא יכול לתפקד, ואכן, הוא לא יכול לתת הוראות לגוף. המחשבות, הרגשות, התודעה – הן לא המוח, הן מחוץ למוח, ולכן הן ממשיכות לתפקד. התודעה מנסה אולי להפעיל את המוח, ולכן המקום מואר, אבל המח "מקולקל", לא יכול להגיב, ואפילו לא למצמץ.

זו הוכחה מדעית לכך שחשיבה, רגשות ותודעה אינם פיזיים, ואינם נמצאים במישור הפיזי. בדיוק כמו הישארות הנפש אחרי שהגוף כלה, נשארת הנפש מחוברת אחרי שהמח לא מתפקד, כי הנשמה עדיין נמצאת.

עכשיו, תירוצים יש תמיד. אנשי מדע מטריאליסטים מציעים לבחון שאולי המוח לא באמת הרוס, אבל אחת הדרכים להבחין בין השערות היא הניסוי והמבחן. מראש, הניבוי של המטריאליסטים היה שכאשר המוח מושחת, וללא חמצן אין לו אפשרות פיזית לתפקד – אזי אין תודעה ואין מחשבות, וכך התייחסו לאנשים בעלי פגיעה מוחית חמורה. והנה באה המציאות והוכיחה כי התחזית ההפוכה צדקה.

זה גם שיעור בענווה, וגם שיעור בכך שפלאי נפש האדם רחוקים בהרבה מלהבינם בתור חומר גרידא. הבינה המלאכותית היא חומר, מחשב, פלסטיק ומתכת. אם המחשב מקולקל – אין בינה, אין כלום. אך הבינה האנושית היא נפש רוחנית. גם אם החומר "מקולקל", היא חיה וקיימת.