"להחזיר מפתחות לאב שכול - זה הרגע המרגש ביותר"

הזדמן לכם לנסוע בכבישי הארץ ולהיתקל ברכבים שעליהם מופיע הלוגו "שופץ לזכר חלל צה"ל"? חלקם נראים כלפי חוץ כרכבים רגילים לכל דבר, חלקם רכבי אספנות שכן היו שייכים לחיילים שנפלו לפני עשרות שנים, וחלקם כאלו שמצופים בדגלי ישראל, בתמונותיו של החייל ובאינפורמציה אודותיו. כל רכב בעל ייחודיות משלו, אך המשותף לכולם הוא העובדה ששופצו תחת ידיו המסורות של יוסי אהרון וצוות עמותת 'מצילי מכוניות האספנות הישראלי', אשר מקדישים את כל זמנם לשיפוץ רכביהם של חללי צה"ל.

אנדרטה ניידת

יוסי אהרון הוא גמלאי. במשך חייו עסק בתחום השילוט, קודם לכן הוא נלחם במלחמת יום הכיפורים כחייל בן 19 עם תפקיד מיוחד בצניחה בתעלת סואץ. "בשלב מסוים של המלחמה מצאתי את עצמי פצוע, לבדי בשטח", הוא מספר, "אבל בחסדי שמיים יצאתי חי וגם השתקמתי לגמרי, כך שכיום אני לא מוגדר כנכה צה"ל וגם לא ממשפחה שכולה. את הפעילות שלי אני עושה כאזרח שמרגיש חוב מוסרי לחללי צה"ל ולכוחות הביטחון".

כשאהרון מדבר על "הפעילות שלו", כוונתו לשיפוץ רכבי החללים שהוא עוסק בו בשבע השנים האחרונות. "זה אולי נשמע כמו דבר טכני ופשוט, הרי רכב הוא דבר גשמי", הוא מבהיר, "אבל האמת היא שזה ממש לא כך, ומתגובות המשפחות אני רואה עד כמה שלרכב יש משמעות רבה בהנצחה, בעיקר כי מדובר בחפץ שהיה שייך לבן שלהן באופן בלעדי, ידיו הן אלו שנגעו בו, הוא ליווה אותו לכל מקום, לעתים גם בדרכו האחרונה, והוא השתמש בו לרוב כמעט עד לרגעים האחרונים בחייו.

"כשהתחלתי לעסוק בשיפוץ הרכבים, לפני כשבע שנים, המטרה שלי הייתה לשפץ אותם באופן מלא, כדי שיוכלו לעלות בחזרה על הכבישים. בני המשפחות ישתמשו בהם, והם יהוו סוג של אנדרטה ניידת, כי על הרכבים מופיעה תמונתו של החייל שנפל, בתוספת גרפיקה מתאימה לבקשת המשפחות. כך הציבור הישראלי יכול ללמוד עליו ולהבין מי הוא היה. זהו סוג של הנצחה שנעה ברחבי הארץ על גלגלים".

בתחילה, לדבריו, הגיעו אליו בעיקר בקשות ממשפחות של חללים ותיקים. "פנו אליי משפחות שבניהן נפלו עוד במלחמת יום כיפור. במשך יותר מ-50 שנה הן שמרו על הרכב של בנן, מבלי שהעזו לגעת בו, והוא הגיע אליי במצב קטסטרופלי שנזקק כמובן לטיפול יסודי מאוד ולשיפוץ מחדש. היו גם כאלו שפנו אלינו עם אופנועים ישנים מאוד, ואנחנו ראינו לעצמנו זכות ענקית להציע: 'למה שהם יעמדו כאבן שאין לה הופכין? תנו לנו את ההזדמנות לשפץ אותם'. עד היום לא היה אף רכב שהגיע אלינו מבלי שנצליח לשפצו ולהעלותו על הכביש, כי יש לנו מאות אלפי מתנדבים מכל רחבי העולם, חלקם אפילו ממדינות עוינות, אך הם מעוניינים לעזור ולתמוך בחיילי צה"ל. כך אנו משיגים את כל סוגי החלפים הנדרשים, ומצליחים לסיים את העבודה כשהרכב נראה ממש כמו חדש, כשהוא מושלם מכל בחינה אפשרית - מבחוץ ומבפנים. הכל מבוסס על תרומות של חברות שעוזרות לנו, כאשר אף אחד בעמותה שלנו אינו מקבל שום משכורת, כולל אני. הכל נעשה בהתנדבות מלאה.

בני משפחה של חייל בטקס קבלת הרכב

"את העבודות הטכניות על הרכבים אנו מבצעים בסיוע של נערים בסיכון שזו הזדמנות עבורם ללמוד את המקצוע ולהתמחות, כאשר בין לבין אנו מספקים להם הרצאות על מורשתם של החיילים ומעודדים בהם את הרצון להשתקם ולבחור בחיים מלאים, טובים ותורמים. חלק מההרצאות הן מטעם משטרת ישראל, והשוטרים בעצמם יושבים עם הנערים, משוחחים איתם, ופועלים איתם יחד.

"כשהתחלנו בפרויקט הזה לא שיערנו עד כמה שההצלחה תהיה גדולה מן המשוער", הוא מעיד, "זכינו להציל נערים שכבר היה נראה שאין סיכוי להשיבם לחיים נורמטיביים, ובהמשך סייענו להם להשתלב במקומות עבודה, כשכיום הם מפרנסים את עצמם ויצאו לגמרי מן המעגל של השוטטות ברחוב".

חדר הנצחה שהוקם לזכר החללים

בני נוער משתתפים בסדנה במוסך

"מקבלים חיבוק חם"

איך המשפחות מרגישות כשהן מקבלות לידיהן את הרכבים?

"הן תמיד מתרגשות מאוד, כי הרכב משופץ בהתאם לבקשות שלהן, ואנו נותנים לכל משפחה יד חופשית בכל הנוגע להנצחתו של בנם. יש כאלו שמבקשות להכניס תמונה גדולה שלו על גבי מכסה המנוע, יש שרוצות שכל הרכב יהיה מלא בתמונות שלו, חלק מהמשפחות מעדיפות גרפיקה סמלית בתוספת כיתוב ותוכן. כל משפחה בהתאם לרצונה. כאשר הרכב מוכן אנו עורכים טקס גדול ומרגש, בו מעבירים למשפחה את הרכב, ומכאן מסתיים תפקידנו. בהמשך אנו שומעים ממשפחות רבות על כך שהן מסתובבות ברחבי הארץ ומקבלות רוח גבית מאזרחי ישראל וחיבוק חם מכל הציבור. מאז שהתחלנו בפעילות לפני כשבע שנים, אין אף משפחה שמכרה את הרכב ששיפצנו, וכולן שומרות אותו לצורך ההנצחה".

אבל גם אהרון מודה בכך שכאשר התחיל לעסוק בפעילות הייחודית, הוא לא העלה בליבו תרחיש בו יבוא יום שיצטרפו במשך שנתיים קרוב ל-900 חללים, ומתוכם יפנו אליו יותר מ-150 משפחות שיחפצו בשיפוץ הרכב של יקיריהן.

"בימים אלו אנו עובדים על שיפוץ רכבים של כמה וכמה חללים מהמלחמה האחרונה, ביניהם ניק בייזר – חייל שנחטף בשמחת תורה, ובעזה עינו אותו למוות, עד שכוח צה"ל חילץ אותו, והוא הובא לקבורה ראויה בארץ ישראל. רכבו של ניק היה חדיש יחסית, משנת 2000, אך בגלל שהוא היה חייל צעיר, ללא כסף להשקעה, היו ברכב המון תקלות ונדרשנו להחליף בו חלקים רבים, לכן העבודה עליו מתעכבת. בשלב זה הוא בתצוגה, ואני מקווה מאוד שבעוד כחודש נוכל לציין את טקס מסירתו למשפחה.

"רכב נוסף שנמצא בתצוגה בימים אלו הוא אופנוע של חייל שמשפחתו ממתינה בקוצר רוח לטקס מסירתו. גם הוא יהיה מוכן בקרוב, וכך יתפנה מקום לעוד שני רכבים נוספים. בשלב זה יש משפחות רבות שממתינות בתור, אך אין לנו ברירה, ובינתיים אנו שומעים מהן שוב ושוב את סיפוריהן, מתוודעים לגבורת הבנים ומשתדלים לא לאכזב אף אחד.

"מרגע שמתחיל השיפוץ אנו דואגים לתת לכל אחת מהמשפחות את התחושה שהיא שותפה מלאה שלנו. עם כל שלב שמתקדם בשיפוץ מקבלות המשפחות תמונות, ורק לקראת הסוף אנו מפסיקים לשלוח ולתעד – מבקשים מהן להמתין, כדי שתהיה להן הפתעה בסיום התהליך, כשהרכב יהיה מושלם. זהו השלב בו אני רואה שהמשפחות מתקשות כבר להמתין. לאחרונה למשל היה לנו חייל שקיבלנו ממשפחתו מאות הודעות במהלך השבוע האחרון לעבודה, ואני לא מגזים. אלו היו הודעות של ציפייה והתרגשות, כי המשפחות מרגישות שאנחנו שותפים מלאים שלהן להנצחה של הבן, וכמובן שהתחושות האלו עוברות גם אלינו.

"אבל הרגע הגדול ביותר מבחינתי הוא כשאני מחזיר את מפתחות הרכב לאב שכול, ורואה אותו נכנס לרכב בו נסע בנו בפעם האחרונה, לעתים לפני עשרות שנים, כשהוא מתניע אותו, נוגע בלחצנים, בידיות ההילוכים, ובכל הדברים שבהם היה מגע יד הבן בפעם האחרונה. זה מעניק להם המון, ובכל פעם זה מרגש אותי מחדש".