השחקנית עם השל והמטפחת: "אין שום טעם בתפקיד גדול אם הוא מגיע בניגוד לעקרונות שלי"

שלומה רבקה לוין הייתה בת שש כאשר עלתה לישראל ועברה מחרקוב שבאוקראינה הקרה הישר אל ערד הלוהטת. "עליתי עם אמא שלי לארץ קצת אחרי העלייה המפורסמת מברית המועצות דאז", היא מספרת. "סבא וסבתא עלו גם הם אתנו, בתחילה הם התגוררו באופקים, אך אחר כך עברו לערד, ומאז כולנו שם".

שלומה רבקה לא זוכרת קושי מיוחד בעלייה, גם לא בשלבי הקליטה. "אמא נתנו לנו כל הזמן את ההרגשה שהעלייה לארץ היא הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לנו", היא מדגישה, "ערד הייתה אז מקום קטן ולא ממש מפותח, אבל זה לא הפריע לנו. להיפך, אני חושבת שדווקא בגלל היותה קטנה – התקבלנו בזרועות פתוחות, ולא היה את כל הקושי והלחץ של הקליטה. מה עוד שהיו הרבה עולים חדשים סביבנו, חלקם דיברו את השפה שלנו, כך שהרגשנו לגמרי בבית".

ההחלטה: לשמור מצוות

את השם שלומה היא נושאת עימה מאז שהגיעה לארץ. "באוקראינה נקראתי 'סלומיאה', מלשון שלום, על שם סבא רבא, אך בארץ עברתו לי את השם והפכתי ל'שלומה'".

כבר כילדה קטנה היא זוכרת את עצמה מבקרת בכל ההצגות שהביאו לערד, ובעיקר בתיאטראות בשפה הרוסית שהיו ברמה גבוהה. "אמא תמיד טענה שאם כבר הולכים להצגה, אז משקיעים כסף והולכים לטוב ביותר", היא צוחקת. "אז כן, הזדמן לי לראות כמעט כל הצגה טובה שהגיעה לערד, וגם מחוץ לעיר. כבר אז עברה לי בראש המחשבה שיבוא יום בו אהיה שחקנית, אבל כשחזרתי בתשובה, והתקרבתי ליהדות, הייתי בטוחה שאין שום אפשרות לאישה חרדית להפוך את תחום המשחק למקצוע, וגנזתי את החלום".

איך קרה שחזרת בתשובה?

"האמת היא שכבר מכיתה א' למדתי במסגרת חרדית של בית ספר 'שובו' והתחברתי לסגנון, כי אני טיפוס מאוד רוחני", היא מסבירה, "אמא שלי פחות התחברה ממני, ולמרות שהיא הכירה יהדות, ועוד באוקראינה למדה במסגרות שונות של 'לב לאחים' וחב"ד, היא לא באמת הקפידה ושמרה".

אז למה היא שלחה אותך ל'שובו'?

"המוטו של רשת 'שובו' הוא מסגרת לימודית ברמה גבוהה, ובאותם ימים הם פנו באופן מיוחד לילדים של משפחות מברית המועצות, והציעו לימודים שחלקם מתקיימים בשפה הרוסית עם צוות שמבין היטב את המנטאליות. זה קנה את אמא שלי. בבית הספר לימדו אותנו הכל על מצוות, שבת וחגים, וכשהייתי בבית הספר הקפדתי באופן מלא, אבל לקח לי זמן להחליט שאני שומרת מצוות לא רק במסגרת בית הספר, ושאני מעוניינת לבחור בכך כדרך חיים.

"כשסיימתי את היסודי, רציתי ללמוד בתיכון של חסידות גור, אך לא התקבלתי. במקום זה הלכתי ללמוד בבית ספר מסורתי שאינו דתי, והרגשתי כל הזמן געגועים למורות של 'שובו' ולמסגרת התורנית. בכיתה י' הגשמתי סוף-סוף את החלום, ועברתי ללמוד בבית ספר חב"ד בבאר שבע".

בוודאי לא היה קל לשנות את אורח החיים ולהתחיל לשמור מצוות...

"זה דווקא היה קל מאוד, לפחות מבחינה חיצונית. אף פעם לא הייתה לי בעיה להתלבש בצניעות או לאכול רק כשרות מהודרת. כמובן שמבחינה פנימית זה כבר סיפור אחר, ואת עבודת המידות אני ממשיכה עד היום. כי תמיד יש מה ללמוד ולהיכן להתקדם".

לא מתפשרת על עקרונות

במשך שבע השנים האחרונות שלומה רבקה הפכה להיות שחקנית מוכרת, ששחקה במגוון תפקידים בסרטים שונים. בין היתר בסדרה "ישמח חתני" בתפקיד חברה של הרבנית פומרנץ, בסרט "סנוזלן", ב"מה שבע?" וגם בסרט "דם כחול". בשנה שעברה היא גם השתלבה בתפקיד מרכזי בסרט "שנות ה-90".

איך נכנסת לתחום המשחק?

"זה התחיל לפני לא מעט שנים, כאשר צילמו סדרה כלשהי בערד, ופרסמו על כך בעיתון של העיר. החלטתי לנסות להתקבל והגעתי לאודישנים. הייתי בטוחה שסיכויי הקבלה שלי נמוכים מאוד, אך לבסוף חזרו אליי והודיעו לי שנבחרתי לשחק באחת הסצנות בתפקיד די בולט. שם למעשה היה המופע הראשון שלי, ומאז המשכתי להתקדם בתחום. אחד הסרטים הבלתי נשכחים עבורי הוא הסרט 'דם כחול' של היוצרת החרדית מירי ברזל, דווקא בשל היותו חרדי. חוויתי במסגרתו לא מעט חוויות, גם בתחום המקצועי, וגם בהיכרות עם הציבור החרדי".

את מצטלמת תמיד בסרטים עם של ומטפחת. איך מגיבים על כך המפיקים?

"אני מזוהה מאוד עם המראה שלי, ורוב התפקידים שאני מקבלת באים על רקע אותו מראה, כי אני לא מוותרת עליו. הסיבה לכך היא שאני באמת רואה זכות גדולה לחזק אנשים, לעורר השראה ולתת דוגמה אישית, כאשר המראה שלי תורם לכך. עם זאת, אני לא חושבת שאני צריכה לוותר על העקרונות שלי בשביל תפקיד. אז נכון שלא תמיד המראה שלי מתאים ויש תפקידים רבים שאני לא מתקבלת אליהם בשל הקפדה זו, אך אני ממשיכה ללכת עם האמת שלי, כי ברור לי שאין שום טעם בתפקיד גדול או ראשי, אם הוא מגיע בניגוד לעקרונות שלי".

יש תפקידים שתסרבי לקחת על עצמך?

"כן, את רוב התפקידים שמציעים לי אני לא לוקחת, בעיקר בגלל סיבות הלכתיות, וזה מאוד-מאוד מגביל. אבל מצד שני, כשאני כבר עושה משהו – אני מרגישה שזה כל כך משפיע על אנשים דווקא בגלל מי שאני, ואז אני מרגישה שלשם כך הגעתי למקום הזה – שזהו המקום הנכון".

שלומה רבקה מציינת כי בימים אלו יש כמה סדרות חשובות שהייתה רוצה מאוד להשתתף בהן. "גם עברתי אודישנים לחלק מהתפקידים, ואני מחכה בציפייה רבה לקבל תשובות".

מה התגובות שאת שומעת מהציבור?

"יש הרבה כבוד והערכה, גם מצידם של שחקנים אחרים, גם מצידו של צוות ההפקה, וגם מהצופים כמובן. מדהים לראות שכאשר אדם שלם עם העקרונות שלן, אנשים פשוט מקבלים אותן כפי שהוא. כשאני אומרת: 'אני חרדית, כי כך בחרתי, ולכן אני לא יכולה לעשות כך וכך', הם מסתכלים עליי בהבנה, בלי שום שאלה".

להשפיע טוב

גם הגובה של שלומה הפך לאחד ממאפייניה הבולטים,  מאחר שהיא נמוכת קומה באופן חריג. "1.37 וחצי", היא מדייקת. "זה גורם לי תמיד להיות שונה, אבל מבחינתי זו שוני 'בקטע טוב'. אני לא חושבת שיש משהו שלילי בגובה נמוך, ומכיוון שאף פעם לא ניסיתי 'להיות כמו כולם', זה מעולם לא הפריע לי".

גם כילדה זה לא הפריע לך?

"זהו, שכילדה עד גיל עשר בערך הייתי בגובה סטנדרטי ולא יוצא דופן, כך שלא הייתה לי כל חריגות. בגיל עשר הגובה 'ננעל', ופשוט נשאר כפי שהוא. אבל בשלב זה כבר היה לי גב מספיק חזק כדי להבין שאני טובה כפי שאני ואין לי שום עניין להגיע לגובה של החברות שסביבי. דווקא בסרטים זה פחות בא לידי ביטוי, כי בצילומים בדרך כלל אין למי להשוות אותך, אך הייתה פעם אחת שהביאו לי בן זוג בסרט שהיה גבוה ממני משמעותית, כחלק מהעלילה הקומית. גם כאן זה לא הפריע לי. לפעמים אנשים נזהרים ולא מדברים בסביבה שלי על גובה, כביכול מנסים להיות רגישים כלפיי, ולא מבינים שבאמת אין לי שום בעיה עם זה.

"הפעם היחידה שנפגעתי הייתה בסביבות גיל שלוש עשרה, כשרופאת המשפחה הציעה לי לעבור תהליך שעוברים חולי אכונדרופלזיה, מה שמכונה 'גמדות' – ניתוח בו מכניסים לרגליים סוג של ברגים וכך גורמים להן להתארך. בתקופת ההחלמה נאלצים המנותחים להיות במשך חודשים ארוכים על כיסא גלגלים. אני יכולה להעיד מהמקום הכי אמיתי, שעד אז מעולם לא חלמתי לגבוה, אך כשהרופאה אמרה את זה, זה כל כך פגע בי. הייתי בחורה נעימה שטוב לה עם עצמה, ולמה פתאום שאסכים לעבור לכיסא גלגלים? בשביל מה? מה זה ייתן לי? גם אם זה יוסיף לי עוד עשרה סנטימטרים – ברור שזה לא שווה את זה".

שלומה עוצרת, ומבקשת לנצל את ההזדמנות: "אני חושבת שיש הרבה בנות ונשים שמתמודדות עם משהו קצת אחר במראה החיצוני שלהן, או בכל תחום שהוא. זה המקום לחזק אותן ולזכור שאם הדימוי העצמי שלנו גבוה ואנו מאמינות ביתרונות שלנו, זה בכלל לא משנה מה שיש מסביב".

דווקא מתוך המקום החזק של לפעול למען הציבור, הפכה שלומה בתקופה האחרונה גם לפעילה בנושאים פוליטיים. בשנים 2014-2015 היא הייתה משקיפה בכנסת, וכיום היא מגיעה לשם רבות במסגרת פעילותה במיזם למניעת פגיעות בילדים, וכן בפעילות להענקת גישה קבועה לקבר יוסף, ובעוד מגוון פרויקטים שהיא מקדמת. "המטרה היא שהפרויקטים האלו לא יגיעו רק לח"כים, אלא גם לאישי ציבור, מובילי דעת קהל, ועוד", היא מסבירה. "הקול שלי הוא קצת יוצא דופן בנושאים האלו, גם המראה שלי חריג, ובסופו של דבר אני מאמינה שאלו הם כרטיסי הביקור שלי שמסייעים לי לפעול ולהשמיע. הלוואי שאצליח להשפיע כמה שאפשר, ולהביא רק טוב לעם ישראל".