"מאז הטבח כמעט ולא הייתי בבית. אלו המילואים שלי"

"עשר דקות לפני ההמראה התקשרו אליי ממספר לא מוכר", פותח מנדי קניג. "על הקו היה מתנדב איחוד הצלה. אחרי שווידא מי אני, הוא אמר: 'בוא הכי מהר שאתה יכול. אשתך נפצעה קשה בתאונת דרכים'".

קניג, חסיד ביאלה, שימש כמורה לחינוך מיוחד במשך שנים רבות, וכן היה מעורב בענייני עסקנות למיניהם. לפני כשש שנים הוא ייסד את ארגון 'מנוחה וישועה', שמפיק שבתות והפוגות נוספות למשפחות חולים, וכן למשפחות שאחד מבני המשפחה נפטר בנסיבות מצערות. במלחמה הנוכחית הארגון פתח את שעריו גם למשפחות מפונים ולמשפחות שכולות מהמלחמה. את מפעל החסד הזה הוא הקים בשל הבטחה שיצאה מפיו לאחר פציעת אשתו.

מנדי קניג

ניסים גדולים

"הייתי אז בן שלושים, ולראשונה בחיי עמדתי לטוס. היעד היה ציונו של רבי ישעיה'לה שטיינר זצ"ל מקרסטיר שבהונגריה, שבג' באייר חל יום ההילולה שלו", נזכר קניג. "באותן שעות אשתי ושלוש בנותיי עלו על אוטובוס בעיר מגורינו מודיעין עילית. שתי הבנות הגדולות, בנות 6 ו-5, התיישבו על ספסל בחלקו הקדמי של האוטובוס, ואשתי נכנסה עם עגלת התינוקת בת השנה מהדלת האחורית של האוטובוס. כשהאוטובוס עזב את התחנה, הנהג שכח לסגור את הדלתות האחוריות. הוא המשיך במהירות בנסיעה ונכנס כך לסיבוב בכיכר. מעוצמת הסיבוב אשתי והתינוקת עפו החוצה.

"התינוקת יצאה ללא פגע, אך אשתי נחבלה קשות בראשה, ופונתה לתל השומר ללא הכרה ועם דימום פנימי בראש". את הבשורה על פציעת אשתו קיבל קניג דקות ספורות לפני ההמראה. הוא ניגש בבהילות לצוות המטוס וביקש לרדת, אך סורב. המטוס המריא להונגריה כשקניג בתוכו.

"מיד כשהגעתי להונגריה התקשרתי ארצה לחמי, וביררתי מה המצב. הוא ענה לי שהפגיעה הייתה סמוכה מאוד למוח אך בניסים גדולים חיצונית לו, וכרגע אשתי מוכנסת לחדר ניתוח. הטלפון הבא שעשיתי היה לרבי אלימלך בידרמן, תלמיד חכם גדול שאני מקורב אליו. סיפרתי לו על מצבה של אשתי, והתייעצתי איתו האם לחזור מיידית ארצה, או לנצל את הקירבה לצדיק וללכת להתפלל עבורה לפני שאשוב. הרב בידרמן ענה לי שכתוב בספרים שכבר ברגע שאדם יצא לכיוון הצדיק, אז יש לו שייכות אליו. 'נראה לי נכון שתנצל את ההזדמנות לעלות לקבר הצדיק, להתפלל מספר דקות על אשתך, ולקבל קבלה טובה לרפואתה. מיד אחר כך תחזור ארצה'"

ציון רבי ישעיה מקרעסטיר

"מבחינתנו אתם משוחררים"

קניג הגיע לציון כשהדאגה לאשתו לופתת את ליבו, והזמן שנותר לו עד לטיסה חזרה לארץ קצוב. "פרצתי בבכי, התפללתי לרפואת אשתי, ואז יצאה מפי ההבטחה: 'אם אשתי תשתקם, אקדיש את חיי לחסד'".

למה ההבטחה נגעה דווקא בתחום החסד?

"בשביל זה צריך להכיר מעט את דמותו של רבי ישעיה'לה זצ"ל, שהצטיין במידת החסד. מספרים עליו שבהכנות לתקיעות בראש השנה, כשכל הצדיקים עסקו בהכנות רוחניות, הוא עבר וחילק כיבוד לציבור. גם ערב פטירתו, כשהיה על ערש דווי, הוא ביקש שידאגו למלא את הבית במאפים, בנימוק שאחרי ההלוויה יגיעו אנשים רבים וצריך לדאוג להם. זה היה הרב ומידת הנתינה שלו. חשתי שזה מה שעליי להשתדל בו לרפואת אשתי".

קניג הגיע לארץ ומצא את אשתו כאובה וחבולה, אך בהכרה. במהלך השבוע היא עברה מספר פרוצדורות רפואיות, על מנת לטפל בדימום הפנימי שהדאיג את הרופאים. "שבוע אחרי התאונה, ארבע שעות לפני שבת, בעודי מתארגן לשבות לצד אשתי בבית החולים, נכנס לחדר רופא. הוא אמר שהבדיקות האחרונות שוללות נזק למוח והדימום נעצר, ומבחינתם אנחנו משוחררים. הוא הוסיף שיש עומס גדול, ולכן אנחנו מתבקשים לעזוב בהקדם.

"הייתי כמובן בהודיה גדולה על הבשורה. אך רגע אחר כך הבטתי על אשתי, והבנתי שלחזור הביתה זו לא אופציה בשבילה", משתף קניג. "היא הייתה כאובה, חלשה, וסבלה ממכות יבשות. בבית המתינו לנו שלוש בנות קטנות, כשהבכורה סובלת מפיגור קשה והטיפול הנדרש לה אינטנסיבי מאוד". קניג הרים טלפונים למספר חברים שהפנו אותו לאן שביקש: מלונית אירוח קטנה בבני ברק. בשיחה עם בעל המקום הוא ביקש ממנו שהאוכל יגיע לחדרם בתוספת תשלום, כדי למנוע מאשתו את הצורך להיטלטל לחדר האוכל.

"בשבת, לאחר הדלקת נרות, ישבתי על הכיסא במלונית. בפעם הראשונה, לאחר שבוע של ריצות בלתי פוסקות בין הבית לבית החולים, היה לי זמן להירגע ולנשום. אשתי אמרה לי: 'מנדי, תודה רבה. אני לא יודעת איך הייתי חוזרת הביתה במצב הזה', באותו רגע נפל לי האסימון. אשתי ברוך השם יצאה מכלל סכנה, והנה הרעיון לקיים מה שהבטחתי אי שם בהונגריה. יש משפחות שחוות את האתגר של האשפוז לאורך תקופה ארוכה. כמו שעבורי הנופש נתן מרווח נשימה לאחר האשפוז, ודאי גם להם הוא ייתן".

"החיים חייבים להימשך"

במשך מספר חודשים, קניג גיבש תשתית כלכלית לרעיון והתרים כמה חברים בעלי ממון. במקביל פנה לבתי מלון, הציע להם להיות שותפים בפרויקט החסד, וליצור איתו קשר בזמנים בהם ישנם חדרים לא מאוכלסים. "המלון ממילא מפעיל צוות ומטבח. הצעתי להם שיפנו אליי ואשכור את החדרים הפנויים במחיר זול יותר, שימומן בחלקו מכספי התרומות וכן מהשתתפות סמלית של החולים. גם לבית המלון זה השתלם, כי כך קיבלו תשלום על חדרים שעמדו ריקים".

הופעה של הזמר אלייצור באירוע "ל"ג של כוח" - ל"ג בעומר תשפ"ה (צילום: מאיר דהן)

קניג החל בפעילות: בתחילה הוא דאג להזמין לנופשים אלו חולים במצבים המורכבים ביותר, לרוב חולים סופניים, אך ללא בני המשפחה. "כעבור כשנתיים של פעילות, קיבלתי בקשה דחופה מחבר. הוא סיפר על בני משפחה שזה עתה קמו משבעה אחרי התמודדות עם מחלה ארוכה, ומצבם הנפשי לא קל. חיפשתי עבורם מקום שיתאים למשפחה ברוכה, והגעתי לווילה שווה בקיסריה. עם הווילה הזו המשכנו לאורך תקופה ארוכה, ואירחנו בה משפחות של חולים או משפחות אחרי מוות טרגי".

הרבנית ימימה מזרחי בדברי חיזוק לאלמנות

מה הקריטריונים לאירוח?

"התמקדנו במקרים הקשים ביותר: משפחות של חולים מורכבים, משותקים או סופניים, וכן משפחות אחרי מוות של יקיריהן במחלה, תאונה או טרגדיה. יש לנו קריטריונים על פיהם קובעים מי זכאי לכך".

במקביל לגידול בהיקף הפרויקט, אשתו של קניג, ברכי, השתקמה ולבני הזוג נולדה בת נוספת. "במשך שנים התפללתי לקדוש ברוך הוא שייתן לנו גם בן. לפני שנתיים וחצי, תפילתנו נענתה", הוא מספר. אלא שמיד עם לידת בנם, התבשרו בני הזוג שבנם לוקה בפיגור חמור, בדומה לבתם הבכורה.

"השמים חשכו בעדי. הסתובבתי בבית החולים חסר מנוח", קניג נזכר. "אחרי כמה ימים של כאב ודמעות, באתי לאשתי ואמרתי לה: 'תראי, ברכי, יש לנו שתי אפשרויות. אפשרות אחת היא להישאר באבל ובמסכנות. אך מה נרוויח מכך? אפשרות נוספת היא לומר לעצמנו שאנחנו לא מבינים, אבל הרי הקדוש ברוך הוא זה שנתן לנו את ה'תיק' הזה. אין לנו אפשרות לשנות את הקושי שקיבלנו, אבל יש לנו את הבחירה איך להתמודד איתו.

"אם הקדוש ברוך הוא נתן לנו את החיים ומעיר אותנו מדי בוקר, כנראה הוא רוצה שנחיה אותם. זה המסר שאני לומד מהמשפחות השכולות, שגם אחרי שאיבדו בן משפחה, ואפילו יותר מבן משפחה אחד, הן בוחרות בהתמודדות ובחיים. זה גם המסר שהמרצים בנופשים שלנו משתדלים להעביר למשפחות השכולות: גם כשאדם עובר התמודדות, החיים חייבים להימשך".

הרב לאו מברך תינוקות ויתומים בנופשון שבועות

'קבוצת השווים'

מספר חודשים אחרי אסון מירון, ערך קניג נופש עבור משפחות ההרוגים. הנופש, שהתקיים במלון סמוך לים המלח ונמשך מספר ימים, לווה בשיחות מחזקות של דמויות מפורסמות מעולם הרוח. "בסוף הנופש הגיעה אליי אלמנה צעירה ואמרה לי: 'שלחתי את בעלי לרבי שמעון, והוא חזר אליי בארון. כאשר שהיתי כאן, יחד עם משפחות שעברו את אותה חוויה קשה כמוני, קיבלתי כוחות שאין לתאר'. הבנתי שיש כאן משהו שלא חשבתי עליו בעצמי. עצם השהייה עם 'קבוצת השווים' נותנת כוח להתמודד.

עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, כשמספר עצום של משפחות הפכו באחת לשכולות, קניג קיבל שיחת טלפון מחסיד סאטמר. החסיד הזכיר לו את הנופש שנערך למשפחות קדושי מירון, וביקש שיארגן דבר דומה לבני משפחותיהם של חיילים שנפלו במלחמה.

"התחלנו לארגן נופשים עבור המשפחות השכולות מחרבות ברזל. הנופשים הם בעיקר סביב חגים, כי הבנו שהזמנים הללו מעלים טריגר לא פשוט למשפחות. בשבוע של פורים ערכנו נופש ל-500 משפחות, וכך גם בליל הסדר ארגנו נופש עבור 200 יתומים ואלמנות. לנופשים מגיעים הרב דוד לאו, רחלי פרנקל ובת גלים שער, אימהותיהן של שני נערים משלושת החטופים שנרצחו בידי מחבלי חמאס, וכן דמויות נוספות שנוטעות תקווה וכוח".

כתיבת ספר תורה לעילוי נשמות הקדושים, כל משפחה מוסיפה אות

איך משלבים גידול שני ילדים מיוחדים לצד הפעילות?

"אספר לך אנקדוטה שקרתה לי. מאז שקרה האסון בשמחת תורה, כמעט ולא הייתי בבית, אלא ברצף של פעילויות והתרמות. לפני כמה חודשים, חזרתי הביתה אחרי כשלושה שבועות של היעדרות. הייתי חמישה ימים עם המשפחה, וביום ראשון חיכתה לי טיסה נוספת. אמנם בסמיכות לטיסה הקודמת, אך לא הייתה לי ברירה. הייתי מוכרח לנסוע להתרמה הכרחית לקראת נופש נוסף שתוכנן.

"במוצאי שבת אמרה לי בתי בת ה-11: 'אבא, איך אתה יכול שוב ללכת ולהשאיר אותנו שוב לבד, אחרי שכמה שבועות לא היית כאן?'. הבנתי מהיכן מגיעה השאלה שלה. באותו לילה התקשיתי להירדם. המילים הכנות של בתי עמדו מול עיניי, והתלבטתי שמא יש צדק בדבריה. למחרת בבוקר, רגע לפני שיצאתי לטיסה, קראתי לה, נתתי לה חיבוק, והסברתי לה: 'את יודעת, שושי, יש ילדים שכבר שנה וחצי אבא שלהם במילואים ומסכן את חייו בעבורנו. הם לא יכולים להתקשר אליו מתי שהם רוצים, כי הוא נלחם ולא זמין, ולצערנו יש גם ילדים שאבא שלהם לא ישוב מהמלחמה. זה לא קל להם, אך זאת השליחות שלהם. מה שאני עושה, ומה שאתם כמשפחה עושים כאשר אתם מוותרים ומתמודדים - אלו המילואים שלנו, וזאת השליחות המשפחתית שלנו". קניג מוסיף לסיום: "אם תשאלי אותי מה אני עושה, אומר שאני רוצה לתת למשפחות את הכוח להמשיך הלאה, כי החיים חייבים להימשך".