שווה סיפור: אם כסף תלווה

להורי לא היה כסף לכלכל את המשפחה. הכל היה בקושי רב. הורי היו מסורים וחמים, היה אכפת להם מאיתנו מאוד, ולכן הם כאבו מאוד על כך שאין באפשרותם לתת לנו יותר. כאשר אחי ואני התחתנו, ראיתי את הדמעות בעיניהם. הם רצו כל כך לתת יותר, רצו לראות אותנו מסודרים. זה היה בנפשם.

אולי מכאן נולד הרצון שלי – לתת לילדים שלי גב כלכלי, משהו שיהיה להם בסיס איתן להתחיל בו את החיים. חלמתי על דירה לכל ילד. ברוך ה', חוננתי בכישורים פיננסיים טובים. אני אדם חרוץ, וגם אשתי הייתה אשת חיל של ממש. ידענו לחסוך ולהתנהל בתבונה, כאשר כל ההכנסות שלנו נותבו בצורה מושכלת, והצלחנו לחסוך היטב.

באחד מהימים, עת למדתי את הלימוד היומי שלי, למדתי על המצווה של "אם כסף תלווה את עמי" (שמות כ"ב, כ"ד) – מצוות ההלוואה. למדתי עד כמה זה חשוב, עוד יותר מצדקה, כמה זכות זה לעזור ליהודי ולתת לו הלוואה, ועד כמה המעלה של זה נשגבה. זה דיבר אלי מאוד.

חזרתי הביתה, שיתפתי את אשתי. היא בצדקותה אמרה מיד: "תלווה את הכסף!". שנינו ידענו על מה מדובר – החיסכון שבצד. החיסכון נצבר כל חודש והמתין לסכום משמעותי מספיק בשביל השקעה טובה שתבוא. החלטנו שבמקום שהכסף יעמוד כך סתם, נשים אותו בגמ"ח הלוואות. עד שנגיע לסכום, יהיו עוד יהודים שייעזרו בו, והיה זה שכרנו. וכך עשיתי – ביררתי על גמ"ח אמין והפקדתי בו את הכסף, יודע שעשיתי את הדבר הנכון בשביל העסק שלנו בשמיים.

תקופה לאחר מכן, פנו אלי מעמותה שעוזרת לאנשים שנקלעו לסחרחורת כלכלית, וביקשו שאבוא להתנדב אצלם. הם חיפשו אנשים כמוני, שמבינים בתחום ויודעים להתנהל נכון, כדי לתווך, להסביר ולעזור למשפחות לחלק את העוגה התקציבית בצורה מושכלת. התנדבתי בשמחה. הדבר הזה היה כמו כפפה ליד בשבילי. מלבד הסיפוק האדיר שחשתי בכל פעם שעוד משפחה הבינה את המהלך הנכון ועלתה על הגל, עכשיו גם הבנתי חזק יותר עד כמה הלוואה ליהודי יכולה להציל עולם, כפשוטו. כמה כוח זה יכול לתת למי שזקוק לכך. בכל פעם מחדש שיתפתי את אשתי בכל התובנות שעלו בי ממה שזכיתי לעשות, ולשנינו היו סיפוק ושמחה מכך שהכסף שלנו עובד בשבילנו למעלה.

חלפו מספר שנים. הגענו לסכום כסף משמעותי מאוד שנצבר. רצינו להשקיע אותו בהשקעה טובה שתניב לנו רווח, שאיתו נוכל לחתן את ילדינו בכבוד. בדיוק אז הגיעה לי הצעה מעולה של השקעה. אני לא ממהר לשים את הכסף שלי בכל מקום. בירּרתי היטב על ההצעה, וכל מה שהעליתי נתן לי תמונה טובה. זו נראתה השקעה בטוחה יחסית, ועם תשואה מבטיחה, ואשתי ואני החלטנו ללכת על זה. ביקשתי מהגמ"ח למשוך את הכסף שהיה ברשותם. ידעתי שייקח זמן להתארגן עם זה – אחרי הכל, זהו סכום נכבד מאוד. הם עדכנו שתוך שבועיים הכסף ישוב אלי. המתנתי בסבלנות.

יום לפני שהכסף היה אמור להגיע אלי מהגמ"ח, פנה אלי יוסי. יוסי היה חבר נעורים, אחד האנשים שאני מעריך ואוהב מאוד, מכיר אותו עוד ממעשי הקונדס שעשינו יחד. יוסי הגיע, כמוני, מבית שלא היו בו יכולות כלכליות. הוא התייתם מאביו עוד בגיל קטן. אמו קיבלה עזרה מנדיב שהכיר את בעלה, ומהכסף שהוא נתן להם הם חיו.

יוסי ניחן בכישרון עסקי חזק מאוד. עד מהרה הוא התחיל להשקיע, ופתח עסק שהצליח מאוד. חיבבתי את יוסי, ידעתי את היכולות והכוחות שלו. כעת הוא ביקש לדבר בפרטיות. קבענו פגישה במקום ניטרלי. יוסי היה חיוור, והרגיש לא בנוח. הבנתי שקשה לו לדבר. המתנתי בסבלנות עד שאזר אומץ להתחיל.

בשקט הוא סיפר שנקלע למצוקה כספית. הוא נקלע לחובות, והיה זקוק להלוואה מיידית של סכום גבוה. הוא ניסה לבקש מגמ"ח כלשהו, אבל אמרו לו שאין להם כאן ועכשיו סכום כזה להלוות לו. הוא פחד לנסות בעוד מקומות, שמא הדבר יתפרסם ויזיק לו. הוא לא ידע מה לעשות, ופכר את ידיו בחוסר אונים. כאבתי לשמוע. שאלתי במה דברים אמורים, ואיך הוא חושב להחזיר את ההלוואה.

הוא אמר שהוא צופה זינוק בעסק, וזה עניין זמני, אבל בלי הדלק עכשיו – אין לו איך להמשיך מכאן, אלא רק להתרסק. עבודה של שנים תלך לפח. שאלתי לכמה זמן תהיה ההלוואה. הוא הגיע מחושבן היטב, הכין דו"ח. הוא נתן הערכת זמן של חמש שנים, במקרה קיצון, אבל האמין שזה ייגמר מהר יותר. הוא ביקש את עזרתי – אולי אם אני אבקש בשבילו, זה יהיה טוב יותר.

הסכמתי. פניתי לבעל הגמ"ח שהכספים שלי אצלו ואמורים לצאת אלי למחרת. הוא אמר שכעת אני מוציא ממנו סכום גבוה, כך שאין סיכוי שיהיה לו עוד סכום גדול לתת. פניתי לעוד כמה מכרים. לאף אחד לא היה כסף נזיל בסכום כזה, מכאן לעכשיו. מובן ששיתפתי את אשתי. שנינו הבנו שמישהו למעלה מבקש מאיתנו משהו. לא סתם זה התגלגל לפתחי יום לפני השחרור של הכסף.

אבל הפעם זה היה קשה יותר. ידענו שזה הכסף שמיועד לחתונת הילדים. זה היה חלום חיי, שילדי יהיו מסודרים. כידוע, לא כל יום יש הצעה טובה כמו זו שהייתה לי. ילדי כבר גדולים מכדי שאוכל להמתין עוד כמה שנים להשקיע. גם ככה דחיתי את הקץ. זו הייתה השאלה: יוסי, או הילדים.

אשתי אמרה שתתמוך בכל החלטה שלי. עכשיו נשארתי אני, לבד מול אלוקים. הלכתי לכותל. לא יכולתי לשאת את האחריות הזו לבד. התפללתי מעומק הלב שה' יאיר את עיני. החלטתי שברמז הראשון שאלוקים ייתן לי – אני אבין את התשובה.

והרמז לא איחר לבוא. צעדתי לכיוון הרכב שלי שחנה בחניון של הר ציון. בין המגבים של הרכב הייתה מודעה על איחוד הלוואות. הסתכלתי על כל הרכבים ליד – לאף אחד לא הניחו את זה, רק לי. אולי היו מכוניות שחנו ויצאו קודם, לא יודע, אבל אני הבנתי. הבטחתי שיהיה זה הרמז הראשון.

התקשרתי לאשתי ואמרתי לה שהחלטתי להלוות לו את הסכום. היא הגיבה בשמחה – לא מובן מאליו. התקשרתי ליוסי, ביקשתי שיבוא אלי למחרת, ואני אעביר לו את הכסף. הוא היה המום, לא ציפה לזה ממני, לא האמין שיש לי סכום גדול כל כך, נזיל. הוא הודה לי בחום והגיע כדי לערוך שטר כמו שצריך. סיכמנו על חמש שנים עד שתוחזר ההלוואה.

שלוש שנים אחר כך, יוסי סיים את החזר החוב. הוא עלה על הגל והצליח מאוד. הייתה לי הרגשת סיפוק גדולה מכך. את הכסף הכנסתי להשקעה, יודע שהתנובה לא תהיה בשנים הקרובות. כך שכשהבכור שלי הגיע לשידוכים, ידעתי שאין לי באמת סכום מתאים כדי לחתן אותו, ואני לא בן אדם שמתחייב על מה שאין לו. התפללתי וסמכתי על השם שיעזור בעניין.

הגיעה הצעה טובה מאוד, והיא התקדמה יפה. נתתי כל מה שיכולתי כדי לחתן אותו – לא מה שחלמתי, אבל זה מה שהיה. אחרי החתונה, הורי הכלה עדכנו את הזוג שהם רוצים לתת להם סכום משמעותי כדי שיקנו דירה. זה היה סכום גבוה. הזוג קנה דירה בפריפריה, עם משכנתא נמוכה ממש. הרגשתי שאלוקים מחייך אלי.

בבן השני העניינים התנהלו קצת אחרת. הבנתי שהצד השני לא יכול לתת, ואני רציתי שיהיה לזוג לפחות בסיס טוב לרכישת דירה. התהפכתי הרבה בלילות. אני לא יכול לקחת על עצמי חובות שאין לי איך לשלם; הריביות רצחניות. לא הרבה אחרי, ניגש אלי מנהל הגמ"ח שאליו הכנסתי את הכספים שהיו לי בהתחלה, ואיחל לי מזל טוב. כדרך אגב, הוא שאל אם אני צריך הלוואה טובה. שמחתי, הוא הגיע אלי בזמן, הוא נתן לי הלוואה גדולה, בדיוק מה שהייתי צריך, בתנאים נוחים מאוד, כמובן ללא ריביות. קפצתי מאושר. גם הבן השני קנה דירה, בחסדי שמיים.

אחריו יש לי בת. היא קנתה כרטיס לאחת ההגרלות שעשתה עמותת צדקה כלשהי. הפרס הגדול היה דירה חדשה באחת הערים. והיא – זכתה. כך, טבין ותקילין. באמת כבר לא היה לי מה לדאוג לה.

והבן הרביעי, הקטן שלי, אם אתם כבר שואלים... אז ההשקעה ההיא שהשקעתי אחרי שיוסי החזיר לי את החוב, הניבה לי תשואה יפה מאוד, שכבר היה מתאים לפדות אותה. כן, עם זה חיתנתי אותו, ויש לו בית מדהים לידינו.

להנאתי עשיתי חשבון כמה יכולתי להרוויח אילולא הייתי משקיע ולא מביא את הכסף ליוסי, וכמה הרווחתי. תכל'ס, עם כל החתונות וההוצאות והחלום שלי לדירות לכל הילדים – יצא שלא רק שלא הפסדתי, אלא מימשתי את חלום חיי. הרווחתי ביושר גם בזה וגם בבא.