כשביום אחד הבית מתרוקן: הרבנית ימימה מזרחי על החיים אחרי העומס

פרשה כל כך מיוחדת מאוד השבוע, ואיך קוראים לה? 

"בהעלותך". 

אפילו שכולם נופלים...

עם ישראל מתלונן: זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה, רוצים לחזור למצרים, 

בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל.

משה רבנו: הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה? אִם אָנֹכִי 

יְלִדְתִּיהוּ, כִּי תֹאמַר אֵלַי: "שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ 

כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק"?

מרים הנביאה מדברת במשה: הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר ה'!

אנשי פסח שני מגיעים:לָמָּה נִגָּרַע? גם אנחנו רוצים!

הפרשה מלאה בתלונות, ואנחנו קצת מפספסים 

את התלונה של אהרון הכוהן, והיא כל כך חשובה. 

.

משה רבנו אומר: אין לי כוח. 

אין לי כוח לכל המולטי־טאסקינג הזה. 

מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה? וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי – 

הָרְגֵנִי נָא, הָרֹג! העומס, העומס, 

אני לא יכול מרוב עומס!

.

אבל לאהרון הכוהן יש תלונה אחרת: חָלְשָׁה אָז דַּעְתּוֹ. 

משה רבנו, חלש כוחו. הוא לא יכול יותר לשאת 

את עול העם. אבל יש עוד חולשה, חָלְשָׁה אָז דַּעְתּוֹ של 

אהרון. הוא רואה בפרשת נָשֹׂא, הפרשה הקודמת, 

שלנשיאים יש תפקיד והוא? נשאר בלי תפקיד. 

למשה רבנו יש ריבוי משימות ומעט כוח 

אבל לאהרון הכוהן יש המון כוח, ומעט משימות 

ואז מה קורה איתי? 

.

אישה, בחיים שלה, בבת אחת עוברת משלב משה רבנו –  

אמאל'ה כמה עבודה וקצת כוח! – 

לשלב של אהרון הכוהן: כמה כוח! ואין עבודה. 

ביום אחד הבית מתרוקן, 

את נשארת מלאת כוחות 

ותוהה: מה יהיה איתי עכשיו? האם אני נחוצה בעולם?

.

ופרשת בהעלותך מקדישה מקום למי שקוראים "זקנים". 

וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה, כותבת הפרשה. 

רגע, ואז? מה הוא אמור לעשות עם עצמו בגיל חמישים? 

מה היא אמורה לעשות עם עצמה כשהיא פורשת – 

וכי היא יצאה מכלל שימוש? 

וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד, כתוב בתורה. אז מה כן עושים?

.

וכאן מופיע כל כך יפה רש"י, 

שכותב: "וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד" – עֲבוֹדַת מַשָּׂא בַּכָּתֵף, 

אֲבָל חוֹזֵר הוּא לִנְעִילַת שְׁעָרִים וְלָשִׁיר.

"וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו בְּאֹהֶל מוֹעֵד" – שֶׁמְּיַעֵץ אוֹתָם, 

וּמְלַמְּדָן לִשְׁמֹר מִשְׁמַרְתָּן.

.

איזה יופי. נכון, "לֹא יַעֲבֹד עוֹד" זה עֲבוֹדַת מַשָּׂא בַּכָּתֵף. 

יש דברים שפיזית כבר קשה לעשות, 

אפילו ללמד בבית ספר יסודי המון המון שנים זה כבר כל 

כך מעייף. 

אבל אז אַתְּ בפנסיה, את פורשת מההוראה 

ומה יהיה איתך עכשיו? אוקיי, אז הַמַּשָּׂא בַּכָּתֵף זה לא,

אבל, חוֹזֵר הוּא לִנְעִילַת שְׁעָרִים. 

מה זה? 

אומר ה"שפת אמת": עכשיו את יודעת לעשות דברים 

במידה. פעם היית פותחת את השערים ורצה ומתרוצצת 

ובאה והולכת. אבל נְעִילַת שְׁעָרִים זו עבודה מדודה, 

לפי השיעור שמתאים לך.

ואת זה את עושה החל מהרגע שאת פורשת מהעבודה.

.

וְלָשִׁיר! לשיר זה לעשות הכול מתוך שמחה, 

לא מתוך דוחק, לא כי את חייבת לפרנס עכשיו.

.

"וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו בְּאֹהֶל מוֹעֵד – שֶׁמְּיַעֵץ אוֹתָם וּמְלַמְּדָן 

לִשְׁמֹר מִשְׁמַרְתָּן": 

וואו! לדעת לתת עצה טובה. 

יש לך עכשיו המון ניסיון. אין חכמה כבעלת ניסיון. 

את יכולה להיות יועצת או מטפלת, 

הרי זה מה שעושים שכצברת כל כך הרבה ניסיון חיים.

.

אומר המדרש לפרשתנו: רשעים, ככל שמזקינים, יורדים.

אבל מעלתו של יעקב היא מַעֲלָה שֶׁאֵין לָהּ יְרִידָה,

עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ.

לאנשים שמזדקנים כיהודים, כשומרי תורה, כאנשי 

מחשבה, הצלילות והחדות והחשיבה והיכולות, רק גְּדֵלות.

.

אז כשאנחנו מכירות היטב ומקרוב כל כך הרבה שנים 

את המצוקה של "כמה משימות ואין לי כוח!", 

והנה, באה המצוקה הנשית הלא־מדוברת, "אין לי משימות 

ויש לי כל כך הרבה כוח. האם יש לי תפקיד בעולם?"

בטח! אומר הקב"ה לאהרון. 

בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת – שֶׁלְּךָ גְדוֹלָה מִשֶּׁלָּהֶם.

לך ותעלה את העולם מעלה מעלה.