"מאז שהייתי בת עשרים חלמתי להיות אמא", מספרת שירלי דרזי, "זה היה חלום שהלך וגדל איתי במשך השנים, כשהוא מלווה אותי תמיד".

שירלי מספרת את הדברים, כשברקע נשמע קול מלמול מתוק של בנה הקטן – בניה משה, שלאחרונה חגג יום הולדת שנה. "החלום אכן התגשם", היא אומרת, "אך הדרך לשם הייתה ארוכה מאוד, והיו רגעים שבהם חשבתי שגם אני וגם בניה לא נצא מהם בחיים, כן, עד כדי כך".

"החלטתי: 'אני לא מוותרת'"

שירלי לוקחת נשימה עמוקה, כשהיא מחזירה אותנו אל תחילת ההיריון של בניה. "התקרבתי כבר לגיל ארבעים, והתחלתי להבין ששעון החול אוזל. זה גרם לי לפנות לטיפולים, ואכן היו כמה הריונות שהתחילו, אך הסתיימו בהפלות בשלבים יחסית מוקדמים. גם בהיריון של בניה נאמר לי שהוא בסיכון, ומתחילת הדרך הרופאים אמרו שהוא לא ישרוד, אבל חלף שבוע ועוד שבוע, ונראה היה שאפשר לנקוט באופטימיות זהירה".

אלא שאז, באחת הבדיקות נאמר לשירלי על כך שלתינוק יש שפה שסועה. "הרופא שאמר לי זאת לא ציין שיש חשש, אלא קבע עובדה", היא מספרת, "ועוד באותה נשימה הוא המליץ לי לעבור הפסקת היריון. לא הבנתי מה הוא רוצה, הרי שפה שסועה ניתנת לתיקון, ולמה לוותר על ההיריון? אבל הרופא הבהיר שלעתים קרובות מגיעה השפה השסועה עם מומים נוספים, ו-'למה לקחת סיכון? יבוא היריון אחר'. אבל היה ברור לי שאני לא מוותרת".

שירלי המשיכה עם ההיריון, ובחודש רביעי אושפזה בבית החולים בשל חשש מלידה מוקדמת. "זה לא קשור לממצאים שהיו אצל התינוק", היא מבהירה, "אבל הרופאים שראו שגם אני בסיכון ושגם התינוק עלול לצאת פגוע, המשיכו להמליץ על הפסקה. בהמשך עברתי בדיקות נוספות, ונאמרו לי דברים קשים מכל על חשש לפיגור שכלי ולאוטיזם, הזהירו אותי שייולד ילד שלא אוכל לגדל אותו, ושנשים אחרות במצבי כבר מזמן היו מפסיקות את ההיריון".

איך הרגשת עם זה?

"ברור שנלחצתי. אני בסך הכל בן אדם ופחדתי מאוד. אבל יותר מכל פיעם בי רצון חזק לזכות להביא חיים לעולם, ומכיוון שהתחזקתי מאוד בשנים האחרונות וגם חזרתי בתשובה, הרגשתי שלא ייתכן בשום אופן לעצור את החיים שכבר פעילים ונושמים בתוכי".

באותם ימים שירלי גם פנתה למחלקת 'אמא' של ארגון הידברות וקיבלה שם תמיכה חמה, סיוע וליווי צמוד. "מחלקת אמא הייתה הכוח שהניע אותי מול דברי הרופאים, הם הצליחו להרגיע אותי ולהציג בפניי מקרים דומים רבים מאוד שהסתיימו בצורה אחרת, כשהם עוזרים לי לקבל את ההבנה שאם משהו צריך לקרות עם ההיריון הזה – הוא יקרה, אבל אני לא צריכה להיות השליחה כדי לבצע זאת".

התגלות בחלום

ההיריון נמשך, ושירלי מצאה את עצמה כשהיא מאושפזת לעתים קרובות ומקבלת ארבע פעמים זריקות להבשלת ריאות, למקרה שהתינוק ייוולד מוקדם. בסופו של דבר הלידה הייתה אכן מוקדמת – לידת חירום בשבוע 32. "בלידה עצמה עברנו שנינו החייאה – גם התינוק וגם אני", היא מספרת, "והרופאים אמרו לי לאחר מכן שהם כמעט איבדו אותנו. אני נזכרת באותן שעות ומצטמררת – הייתה השגחה עליונה שליוותה אותנו לאורך התהליך. אין לכך שום הסבר טבעי".

ומה היה מצבו הרפואי של התינוק?

"מעבר לכך שהוא נולד קטן מאוד, הייתה לו אכן שפה שסועה, אך הוא עבר ניתוח ראשון לתיקון בגיל חצי שנה, ובקרוב יעבור ניתוח לתיקון החיך השסוע. בתקופת הפגייה הוא גם נדבק בכמה חיידקים מסוכנים, ועבר שוב החייאות. עברנו את התקופה הזו עם לבבות פועמים, אך עם הרבה אמונה. לבסוף הוא שוחרר בריא ושלם, עם הנחיות ומעקבים, אך ברוך ה' ילד פלא, או כפי שאני מגדירה אותו לעתים קרובות – 'סופרמן שלי'".

הסיפור שלך לא טבעי בכלל, מאיפה היה לך כוח להתעקש? הרי לא ידעת בהתחלה שהסוף יהיה כה טוב...

"אגיד את האמת, כפי שציינתי חזרתי בתשובה בשנים האחרונות, ולאורך כל ההיריון עשיתי הפרשת חלה, תפילות והתחזקות גדולה. אפילו בשעת הלידה ביקשתי שישמיעו לי את ה'תיקון הכללי', כי הרגשתי שזה באמת מה ששומר עליי.

"ויש גם דבר נוסף – לפני כשלוש שנים נפטר גיסי ממחלת הסרטן. מרגע שגילו אותה חלפו שלושה חודשים עד שנפטר בערב נר שלישי של חנוכה. זמן קצר לאחר מכן נולד לאחותי בן, ומצאתי את עצמי כשאני מסייעת לה בטיפול בילד ומאוד מחוברת אליו. באותה תקופה הייתי בהיריון הראשון שלצערי נפל, ובאחד הלילות ראיתי את גיסי בחלום, כשהוא מבקש ממני: 'תכניסי ספר תורה על שמי, ואני מבטיח לך שזה יהיה גם לזכותך – עוד תזכי להביא ילד לעולם'. שיתפתי את אחותי בחלום, והחלטנו שאנחנו מתגייסות למשימה – גייסנו כספים ותרומות, וזכינו להכניס ספר תורה. בדיוק שנה לאחר מכן, ממש בתאריך בו הוכנס ספר התורה, גיליתי על ההיריון החדש. זה היה כל כך שמימי, והרגשתי שיש לי שמירה עליונה. זהו הדבר שנתן לי כוחות יותר מכל – ההבנה שיש מי שפועל עבורי מלמעלה, ואני צריכה להתחזק, להתפלל ופשוט להאמין.

"התפללתי על הילד הזה המון, התחננתי לבורא עולם שישמור לי עליו, ואטמתי את האוזניים מפני כל מה שהרופאים אמרו. עד היום אני ממשיכה להתפלל, מודעת לכך שקיבלתי ילד במתנה גמורה, וזו גם הסיבה שבחרתי להעניק לו את השם 'בניה משה', בו מסתתרות המלים 'בן השם'".

שירלי גם מציינת שהיא רואה לעצמה שליחות להעביר את המסר הזה גם הלאה, והזדמן לה מאז הלידה ללוות בני זוג שעמד להיוולד להם ילד עם שפה שסועה. "שוחחתי עם האבא, הסברתי לו במה מדובר, והראיתי לו תמונות של בניה הקטן. הוא מאוד התרגש, ובהמשך אמרה לי אשתו: 'דעי לך שאת היחידה ששכנעת אותו לא להפסיק את ההיריון, כי לאף אחד אחר הוא לא הסכים לשמוע'. אז הנה, אם זו השליחות שלי בעולם, אני לוקחת אותה על עצמי באהבה, והלוואי שאזכה לסייע כמה שיותר במקרים כאלו, כי זוהי הצלת נפשות ממש".

אמא יקרה, אנחנו כאן, במחלקת אמ"א של הידברות, כדי לעזור לך. העניקי לילדך הזדמנות נוספת, אל תתני לו לסיים את חייו.

לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה חינם לנשים למניעת הפסקות הריון והפלה: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il