"למה הכביסה עדיין לא במקום?!" – לדעת לבקש

מכירים את סגנון הדו־שיח הזה, שבו כל אחד מאשים את הצד השני, ושני בני הזוג יוצאים לבסוף מתוסכלים ומצוברחים?

אחד המאפיינים של דו־שיח כזה הוא שאלות ה"למה". "למה אתה אף פעם…?"; "למה את תמיד…?"; "למה הכביסה עדיין לא במקום?"; "למה לא עשית…?" – למה, למה, למה.

על אף שחלק מכם אולי יאמרו כי שאלות ה"למה" מביעות בסך הכול התעניינות, ניתן לחוש בפשטות כי בסופו של דבר מתחת ל"התעניינות" מסתתרת הבעת ביקורת והאשמה. כשאני שואל למשל "למה אתה לא מוריד את הזבל?", אני בעצם מאשים אותך על כך שלא עשית זאת.

ומה מעוררת בנו האשמה? כשמבקרים או מאשימים אותנו, איך אנחנו מגיבים?

רוב האנשים, באופן אינסטינקטיבי, יחושו צורך להגן על עצמם או לתקוף בחזרה. אם נבחר בדרך של הגנה ללא התקפה, התגובה האפשרית במצב כזה יכולה להיות הסתגרות, התרחקות או תחושה שאיני זוכה להערכה מצד בן או בת הזוג. תגובה נוספת יכולה להיות התקפה נגדית – האשמות חוזרות. "אני לא מוריד את הזבל? תסתכלי על עצמך! אפילו את השקית מהפח את לא מוציאה!".

האשמות חוזרות, כמו גם תחושת ריחוק והסתגרות, בוודאי לא יובילו לשיפור או לשינוי שהיינו מייחלים לו, אולי רק ליצירת מריבה ולהחרפת ההאשמות ההדדיות.

האם אפשר לנהל דו־שיח בצורה אחרת? האם אפשר להביע תסכול או אכזבה בלי לגרום לאחר לצורך להגן על עצמו ולתקוף חזרה? איך אפשר להסביר לבן או בת הזוג את הצורך שלי בלי להאשים ולגרום לאי נעימות?

למרבה הפלא, ישנה דרך פשוטה, חיובית ומועילה הרבה יותר לשינוי ושיפור המצב: לבקש! ולא להאשים.

במקום לומר למשל: "למה אתה לא מחזיר שום דבר למקום?!", ננסה לבקש: "יקירי, אני אשמח מאוד אם כשתסיים עם… תחזיר אותו למקום"; במקום להאשים ולהתלונן: "את אף פעם לא מתייחסת אלי כשאני נכנס הביתה!", מומלץ לנסח בקשה נעימה: "מאוד ישמח אותי אם כשאני מגיע הביתה תוכלי להתפנות ולהתייחס אלי".

גישה כזו של בקשה, ולא האשמה, יכולה לחולל פלאים בזוגיות שלנו. היא אינה מעוררת התנגדות, ולרוב גם מצליחה להגביר את הרצון למלא את הבקשה ולעשות טוב לבן או בת הזוג. 

אומנם לא קל לשנות הרגלים – אם התרגלנו להאשים, לקטר ולהתלונן, קשה פתאום לדבר אחרת ולבקש, לתאר את הצורך שלי בנעימות ובכבוד. אך איננו מפחדים מקשיי השינוי...

שינוי דורש התמדה ומוטיבציה.

נסו יחד, במשך החודש הקרוב, להמיר כל רצון להתלונן או להאשים בניסוח של בקשה. "ישמח אותי מאוד אם…"; "אודה לך ש..." – ניסוח שנותן מקום לצד השני, מכבד ויחד עם זאת מביע את הצורך שלנו. ניסוח של בקשה מאפשר לצד השני להבין אותנו בלי לחוש מותקף, ובמצב שכזה גדולים יותר הסיכויים שאכן נזכה לשינוי המיוחל.

המון הצלחה!

אברהם שהרבני הוא יועץ זוגי ומשפחתי, מטפל בהתמכרויות, מרצה בתחום המשפחה וחבר באגודה הישראלית לייעוץ זוגי ומשפחתי.