הבורר היהודי שפותר סכסוכי חמולות במגזר הבדואי: ריאיון עם משה ליבוביץ

זה היה אחד הרגעים המשמעותיים ביותר שחווה במהלך תפקידו כ"בורר". הוא, יהודי אזרח ישראל, יושב עם מלך ירדן, ומשוחח עמו ארוכות. לא זו בלבד, אלא שלאחר מכן הוא אף מקבל חרב מלכותית כאות הוקרה והערכה.

אז מה הביא אותו, את משה ליבוביץ, לעמוד מול המלך חוסיין? ובכלל, מה הוא עשה שם, בירדן?

 

הצעה לא מפתה

הרזומה של משה ליבוביץ, 68, כולל תארים רבים: הוא רב, ד"ר ויוזם הקמתן של ערים חרדיות רבות בישראל, בהן ביתר עילית. אולם בקרב המגזר הבדואי, זוכה ליבוביץ לתואר הנועז ביותר: "הבורר". הוא ישב עם משפחות פשע, בתוכן גם כאלו שמשליטות אימה על העולם התחתון, ופתר עבורן סכסוכים מורכבים שבכירי המנהיגים הערביים לא הצליחו לפתור.

בוא נחזור להתחלה: מה ליהודי חרדי ולמגזר הבדואי?

"היכרותי עם המגזר הבדואי החלה בעקבות היוזמה להקמת העיר החרדית המתוכננת כסיף, ובשמה הנוכחי 'מנורה בדרום'", מספר ליבוביץ. "כחלק מתכנון היסודות, יצאתי למסע היכרות עם מרחבי הנגב עליהם תוכננה העיר להיבנות, במהלכו עקבתי מקרוב אחר הפזורה הבדואית המקומית. היה עליי לתכנן את הבנייה בצורה כזו שתעקוף את המאחזים הבדואיים, מבלי לפגוע בכל המאהלים הבלתי חוקיים שהוקמו במקום".

אל מסעו ההרפתקני של ליבוביץ בין דיונות החול בנגב התלווה איש ההתיישבות יקי כהן, בעברו קצין בכיר בצה"ל המתגורר בדרום הר חברון. "הוא סיפר לי על סכסוך ארוך של כמה דורות שקיים בין שתי חמולות, סכסוך ששום שייח' לא הצליח לפתור אותו עד היום למרות ניסיונות רבים. הוא העלה בפניי את ההצעה להיות זה שיברור ויגשר בין הצדדים המסוכסכים".

זו הצעה לא מפתה בכלל...

"נכון", הוא צוחק, "אבל ראיתי בכך הזדמנות לקדש את שם ה' בעולם, במידה ואכן אצליח. מה גם שבשבילי זו הייתה אופציה טובה לפתח קשרים עם המגזר הבדואי. הייתה לי מטרה לקדם את בניית העיר כסיף שגובלת בפזורה, ועשיתי כל מה שיכולתי למען כך. פעלתי בכל המישורים האפשריים, והאפשרות להיות 'בורר' במגזר הבדואי נתפסה אצלי כמישור נוסף שזימן לי הקב"ה".

 

לבד בתוך אוהל בדואי

אל המפגש הראשון באוהל הבדואי הגיע ליבוביץ כשהוא לבוש בגלימה בדואית רקומה בזהב. "נכנסתי לאוהל, מלווה במתווך יקי כהן, ופתאום מצאתי את עצמי מוקף בעשרות ערבים. כל צד בסכסוך התגודד עם עצמו, והשנאה הורגשה מכל עבר וכל פינה. באותם רגעים הבנתי שלקחתי על עצמי תיק מורכב מאין כמוהו".

איך התחושה להיכנס לבד לתוך ה'קסבה', כשסביבך כל ההמולה?

"במהלך החיים היו לי נקודות ממשק רבות עם המגזר הערבי", הוא משיב. "העיר ביתר עילית סמוכה מאוד לקו הירוק, ובימים הראשונים להקמתה, כל רכב שעבר בדרך אליה הפך למוקד ליידוי אבנים ובקבוקי תבערה. גם אני חטפתי לא פעם, עד שהחלטתי להיפגש עם מנהיגי הכפרים ולפתור איתם את התופעה פנים מול פנים".

כעת, את כל כישוריו הבין-אישיים גייס ליבוביץ בתקווה לסיים את מלחמת הדמים האכזרית בין החמולות. "היו לנו מפגשים טעונים, בהם ישבתי יחד עם הצדדים ופתחנו את כל הקלפים. לא היה דבר שהוסתר או הוסווה. הכול נפתח על השולחן, וכל צד השמיע את עמדתו בסכסוך. לאחר סדרה של פגישות ארוכות, החלו להישמע כבר קולות אחרים. השנאה, שעברה במסורת מדורי דורות בין הצדדים המסוכסכים, החלה פתאום להתמתן ולרדת.

"בוררות במגזר הבדואי לא נעשית רק באמצעות שיחות", ממשיך ליבוביץ ומסביר. "חלק מכריע ממנה מתבצע על ידי תשלום שלעיתים מגיע לסכומי עתק. לא אשכח את המפגש האחרון עם החמולות המסוכסכות. עשרות בדואים הצטופפו בתוך האוהל, לצד נציגי בית הדין המסורתי הבדואי שהגיעו בכדי לאשרר את הבוררות ולתת לה תוקף הלכתי. בשיא המפגש, הצדדים היריבים לחצו ידיים והודיעו על הסכם שלום. אלו היו רגעים מיוחדים של קידוש שם ה' בעולם".

שמעו של "הבורר" היהודי, שהצליח לעשות סולחה באחד מהסכסוכים הארוכים והמדוברים ביותר במגזר הבדואי, החל להתפרסם בישראל ומחוצה לה. ליבוביץ התחיל לקבל פניות רבות משבטים בדואיים בישראל ובמדינות ערב, בתקווה שיצליח לפתור גם עבורם סכסוכים עקובים מדם. "גם שייח'ים, שבעצמם לא הצליחו לעשות סולחות, התקשרו אליי וביקשו שאגיע לברור בכל מיני מקרים סבוכים. אלו היו ימים בהם מצאתי את עצמי עובר בין חמולה לחמולה, מגשר ביניהן בהצלחה, ומקדש את שם ה' בעולם. השיא היה כאשר בנו של אחד השייח'ים הבכירים בעומאן, שייח' נאוופה, זוכה על ידי בית המשפט העליון בעומאן מפרשייה שזויפה נגדו, בזכות עדות כתובה ששלחתי אליהם ועליה הם הסתמכו".

 

איש הצללים

אל מסעות הבוררות שלו, ליבוביץ נהג להגיע עם הגלימה הרקומה בזהב – זו שברבות הימים הפכה לסממן ההיכר שלו. גם מאחורי גלימה זו מסתתר סיפור מרתק.

עם חתימת הסכם השלום בין ישראל וירדן ב-1994, נפתח מעבר עקבה למבקרים ישראליים. ליבוביץ היה מהראשונים שהעזו לבקר במדינה שעד אז הייתה עוינת. "חציתי את הגבול לפנות בוקר. תוך כדי שהמתנתי להסדרת האישורים כבר עלתה הזריחה, ואני התעטפתי בטלית ותפילין והתחלתי בתפילת שחרית. זו הייתה הפעם הראשונה שיהודי התפלל על רקע תמונתו של המלך חוסיין שהייתה תלויה במקום".

לא פחדת להיות מהראשונים שמבקרים במדינה עוינת? זה לקחת סיכון גבוה ביותר

"נכון, אבל בעומק ירדן המתין לי השייח' של ואדי מוסא, מהשייח'ים הבכירים ביותר בממלכה. הייתה לי סוג של ערבות מצדו. אם כי למען האמת, את העוינות של התושבים היה קשה להסתיר. כשעליתי על הרכב שהמתין לי מעבר לגבול בכדי להסיע אותי למפגש עם השייח', תוך כדי הנסיעה הנהג מסתכל עליי ואומר: 'אני לא ירדני, אני פלסטיני, אבל מה לעשות ויש לי תפקיד להביא אותך חי אל היעד. בכל אופן, אני ממליץ לך להוריד על ידי את הסממנים היהודיים שעליך'".

במפגשו הראשון של ליבוביץ עם השייח' של ואדי מוסא, הממוקמת בדרום ירדן, הוענקה לו במתנה הגלימה הבדואית הרקומה בזהב. מערכת היחסים הידידותית שנוצרה ביניהם הביאה את ליבוביץ לכרות ברית ערים תאומות בין ביתר עילית לבין ואדי מוסא. "הברית הזו קידמה אותי לעבר המטרה אותה רציתי להשיג".

מה בעצם הייתה המטרה?

"לחזק את הקשר עם הממלכה הירדנית, המגיעה ממוצא בדואי, ובכך לחזק את המעמד של הבדואים מול הפלסטינים באזור יהודה ושומרון. המשוואה הייתה פשוטה: ככל שמעמדם של הבדואים בישראל יעלה, כך מעמדם של הפלסטינים ירד. למלך חוסיין עצמו היה חשבון ארוך עם הפלסטינים. בתחילת שנות השבעים, נערכה מלחמת אזרחים בין צבא ירדן לבין ארגונים פלסטינים, במהלכה נהרגו עשרות אלפי פלסטינים שהתגוררו בממלכה. מסע ההרג הרצחני בפלסטינים התבצע בהוראתו הישירה של חוסיין, כיוון שהם תכננו לארגן מהפכה ולחטוף לו את השלטון".

בעת ביקורו בירדן, ליבוביץ היה אז בסך הכול ראש מועצה צעיר בישראל, אבל הוא ניצל את המומנטום שהזדמן לו להחלשת מוקדי הטרור שיצאו מהממלכה. "רק בשבוע האחרון התפרסם כי נלכדה חוליית טרור המזוהה עם חמאס בירדן, כאשר בין היתר היא תכננה לערער את השלטון. ההיסטוריה פשוט חוזרת על עצמה".

מסיבה באישור ערפאת

לאחר סדרת פגישות עם מנהיגים אזוריים בירדן, זכה ליבוביץ לקשר גם עם חוסיין מלך ירדן בעצמו. "נפגשנו יחד, אבל בעיקר היו לנו התכתבויות רבות", הוא מגלה. "עם שרים בכירים בממשלתו היה לי קשר קרוב יותר, וניהלנו יחד שיחות רבות ומעניינות. מאוחר יותר, השתתפתי בהלווייתו של המלך חוסיין".

ככלל, במהלך תפקידיו הציבוריים יצר ליבוביץ קשרים רבים עם דמויות מפתח בעולם הערבי. בכהונתו כיו"ר המועצה הראשון של ביתר עילית, הוא נפגש פעמים רבות עם ראשי הכפרים הערביים הסמוכים שכינוהו "ראיס אל-ביתר". לאחר שפרש מתפקידו, הם ארגנו לו מסיבת פרידה חגיגית. "המסיבה הזו התעכבה ולקח זמן עד שחגגו אותה, כי הם היו צריכים קודם לקבל אישור לכך מיאסר ערפאת", הוא נזכר.

גם עם מנהיגי דתות שונים בנה ליבוביץ מערכות יחסים מעניינות. כך, למשל, הוא קיבל את אות יקיר העדה הדרוזית, ונבחר לכהן בתפקיד ניהולי באתר נביה מרעי בצפון. אבל אם תשאלו אותו, הקשר עם המנהיגים הערביים בירדן היה מהמעניינים ביותר וכזה שהוביל לתוצאות מוצלחות במיוחד.

אז אם תגיעו אי-פעם לביתו של משה ליבוביץ בירושלים, ותראו חרב חדה מתנוססת על הקיר – אל תיבהלו. "זו חרב שקיבלתי מתנה מהממשל הירדני, כאות של ידידות עם המלך חוסיין", הוא מספר לסיום.