תגלית מזעזעת: הסיפור מאחורי "אוסף ארפורט"

בשנת 1868 פרסם החוקר הגרמני אדולף ירצ'בסקי את ספרו על ההיסטוריה של היהודים. בתוך הדברים ציין, כי בספריה של הכנסייה האוונגליסטית בארפורט שבגרמניה ישנו כתב יד עתיק של "תלמוד ירושלמי של היהודים". חוקר התלמוד זכריה פרנקל, שקרא זאת עם פרסום הספר, הסתקרן מאד. הוא הבין את חשיבות הדבר של מציאת כתב יד עתיק של תלמוד ירושלמי, שעשוי לסייע בהבנה ובמחקר. הוא שם את פעמיו לארפורט, והשיג רשות לעיין בכתב היד. התברר לו כי לא מדובר בתלמוד ירושלמי אלא בתוספתא. כתב יד ארפורט התפרסם בתור כתב היד העתיק, המוסמך והמשובח ביותר של התוספתא, ונוסח זה שהועתק בידי צורקמנדל נמצא כיום בש"ס וילנא.

אכן, ממש תודה לספרני הכנסייה של ארפורט, ששמרו כל כך יפה על כתב היד, ועוד הרשו לפרנקל לעיין בו! לא זו בלבד, אלא שישנו אוסף גדול מאד של כתבי יד יהודיים מיוחדים ונדירים, המכונה "אוסף ארפורט", בשנת 1879 נמכר "אוסף ארפורט" ע"י הכנסייה לספריית המדינה בברלין, תמורת סכום צנוע של 5000 מרק, ושם הוא נמצא עד היום. מי שיבקש יפה, יקבל רשות להתבונן באוסף היקר.

ארפורט היתה עיר ואם באשכנז. התגוררו בה במשך הזמן רבי אלעזר בעל הרוקח, רבנו אשר – הרא"ש, בעל האגודה, מהר"ם בר ברוך, מהר"י וייל, ועוד מגדולי אשכנז. 

לפני כעשר שנים העלתה ספריית המדינה בברלין את כתבי היד שלה לרשת האינטרנט. חוקר ספרים עתיקים, אפרים כספי, עבר על הצילומים בהגדלה, וגילה תגלית מזעזעת!

הידיעה הבסיסית כבר נכתבה בספרי ההיסטוריה: אוסף כתבי היד המפואר של הכנסייה, שנמכר על ידיה בחמשת אלפי מרק, לא הגיע לידיה בעמל, בדין או בזכות, אלא להיפך, על ידי טבח מחריד של יהודי ארפורט. בזמן מגיפת המוות השחור, בשנת הק"ט 1349, בעיצומו של יום השבת, התאסף ההמון הנוצרי, שהאשים את היהודים בהפצת המגפה, וטבח ביהודי העיר. שלשת אלפים יהודים נהרגו, רבים מהם נשרפו חיים בתוך בתיהם. בבית הכנסת של הקהילה נרצח בעיצומה של קריאת התורה רבי אלכסנדר זיסקינד, בעל האגודה, תלמידם של בעלי התוספות. ספרי התורה וכתבי היד שהיו בבית הכנסת נבזזו, הושחתו ונשרפו, ואת הנותרים החרימה הכנסייה, שברבות הימים עשתה בהם מסחר, "ברוב חסדה".

בית הכנסת הישן של ארפורט ניצל "בזכות" הפרעות. העירייה מכרה אותו ברוב חוצפתה לאחד מגויי העיירה, והוא שימש כאולם נשפים במשך שנים רבות. בתקופת השואה שימש כמסעדה, ולכן הנאצים לא חשבו להרוס אותו. רק בשנים האחרונות הוא הוחזר לידיים יהודיות, וכיום ניתן לבקר בו ולראות בית כנסת יהודי בן יותר מ-800 שנים. לצדו התגלו מקווה טהרה, וחלק מבית קברות יהודי.

התגלית המזעזעת של כספי היתה התאריך המסוים שבו אירע הרצח, שבו נחלקו ההיסטוריונים. כספי הניח שספרי התורה יהיו גלולים באותה פרשה שבה אספו אותם הפורעים, ואכן, שלושת ספרי התורה שניצלו מהטבח ונשתמרו בספריית הכנסייה, היו פתוחים בשלוש פרשיות: תזריע, פינחס, בא. חישוב היסטורי מגלה כי הטבח התרחש בשבת, א' בניסן ק"ט. פרשת השבוע היתה תזריע, בספר השני קראו את קריאת ראש חודש בפרשת פינחס, ובספר השלישי קראו את "פרשת החדש", בפרשת בא.

הנורא הוא, כי בסריקת ספרי התורה המצויה באתר הספרייה המלכותית של ברלין, ניתן להבחין בכתמי דם על ספר התורה במקומות אלו. זהו דמם של הקדושים שנהרגו לפני שבע מאות שנים, והוא נספג בספר התורה במקום שבו היה פתוח. גם על המחזור שהשתמר באותו אוסף ישנם כתמי דם בתפילה של שבת ראש חודש. דם אבותינו זועק מן הספרים שהרשעים אימצו לעצמם, ועד היום עושים מהם הון ועושר שלא כדין, ככתוב "הרצחת וגם ירשת". אב הרחמים הוא יפקוד ברחמיו העצומים הישרים והתמימים שמסרו נפשם על קדושת השם, וינקום נקמת דם עבדיו השפוך לעינינו.