"הדלת לא נסגרה מכניסת השבת. אמרתי לקב"ה: 'עשיתי את שלי, תעשה אתה את שלך"

למשפחת היימן שישה ילדים, רובם ככולם בגיל העשרה. אך אם תזדמנו לביתם בסעודת שבת, תזדקקו למספר רגעים על מנת לאתר אותם בתוך עשרות הסועדים סביב השולחן. אותם סועדים, אגב, יישארו אחר כך גם ללון בבית.

סעודות השבת במשפחת היימן לא תמיד היו המוניות כמו היום. הכל התחיל כמעט באקראי. אסנת ועינב היימן מתגוררים בעיר הדרומית ערד. לפני תשע שנים, ערב שבת הגדול, התקשרה חברה של אסנת ושאלה אם יתאים להם לארח כמה חבר'ה לשבת. אסנת ביררה כמה אנשים מונה הקבוצה, ולא נרתעה מששמעה שמדובר בשמונה. "החברה שפנתה אלינו לא התכוונה שנארח את כל השמונה, אבל מבחינתי היה ברור שהבית שלנו מרוחק אז לא שייך לפצל אותם. הזמנו את כולם והיה כיף גדול", היא מספרת.

במהלך השבת התפתחה שיחה סביב השולחן וגלשה לענייני פוליטיקה. אסנת ביקשה בעדינות אך נחרצות לשנות את הנושא. אחת האורחות התעקשה להמשיך, אך אסנת עצרה אותה. "הסברתי לה שאני יודעת בדיוק מה הדעות שלי וגם היא יודעת. אם נתווכח זה רק ייצור לה כאורחת תחושה פחות נעימה, וחשוב לי שתרגיש כאן בנוח". בצאת החג עזבו האורחים, ובהמשך יצרה האורחת קשר עם אסנת. "היא הודתה על השבת ועל האווירה הטובה ואמרה שאנחנו היינו הבית הראשון שהיא יצאה ממנו בהרגשה טובה, כי לא היו ויכוחים פוליטיים בכלל. היא גם ביקשה להוסיף אותנו לאפליקציה של בתים מארחים ל'שביליסטים', ומאז אנחנו 'בית מארח' באופן רשמי".

ערד ממוקמת על שביל ישראל, ומדי שנה מטיילים רבים המכונים 'שביליסטים' חולפים דרכה כאשר הולכים לאורכו של המסלול. מדובר באנשים שתקופה ארוכה לא נמצאים בבית ולכן זקוקים לתחנת אוורור. משפחת היימן הצטרפה למשפחות המארחות. היא מארחת ומספקת את כל הדרוש בכל ימות השבוע, כולל ארוחות, מקלחת, כביסות ואף שינה. אך עיקר האירוח קורה בשבתות.

הרבה ניסים

ספרי איך מתנהלת שבת כזו. ממתי אתם מתחילים בהכנות?

"ההיערכות מתחילה ביום רביעי בלילה, כשאני מבררת כמה אורחים עומדים לשהות בביתנו בשבת הקרובה. בגלל שהפניות מגיעות גם אליי וגם לעינב בעלי, אני לא באמת מקבלת תמונה מדויקת. ערב קודם אני מבקשת מבעלי עדכון", היא אומרת בחיוך. אסנת מקפידה לברר האם יש אורח שרגיש למזון מסוים או צמחוני, ולהתאים את התפריט גם עבורו.

"ביום חמישי בבוקר אני נכנסת למטבח ומקפידה לסיים באותו היום את כל הבישולים, גם אם אשאר לצורך כך ערה כל הלילה. ביום שישי אנחנו רק מאפסים את הבית ומסדרים אותו לקראת השבת והאורחים".

הכמויות לעולם אינן מדויקות. אסנת מספרת שכמעט תמיד מגיעים יותר אורחים ממה שחשבו, ולכן היא מכינה מראש יותר מנות. באחד השבועות ביקשו להגיע שישים איש. משפחת היימן התכוננה לקראת האורחים הרבים, אך בפועל הגיעו שמונים וחמישה. "אני חושבת שיש הרבה ניסים בקטע הזה - 'השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך'. במקרים כאלה אני פונה לקב"ה ואומרת: 'אבא, אני עשיתי את המיטב שלי ואתה תעשה את המיטב שכולם ישבעו, ייהנו ויהיה מספיק אוכל - כי קטונתי'".

האורחים מגיעים ביום שישי בצהריים, וחלקם אף מקדימים לחמישי בלילה. "אמנם לא כל המטיילים דתיים, אבל גם בשביל ה'שביליסטים' שאינם שומרים תורה ומצוות, שבת זה הזמן לנוח מההליכה המפרכת של כל השבוע והם שוהים איתנו כל השבת", היא מסבירה. אסנת מתארת שולחן שבת שמח עם קידוש, זמירות ודבר תורה. "באמצע הסעודה אנחנו עוצרים ועושים סבב. כל אורח מספר על עצמו - שמו, מהיכן הוא בארץ, גיל, סטטוס ועוד משהו. הילדים הקטנים שלי בכל פעם מוסיפים רעיון אחר", היא צוחקת. "לאחרונה הם ביקשו להוסיף מידת נעליים".

לגבי אמירת הסטטוס, לאסנת חשוב להבהיר בחיוך שזו לא סתם בקשה. "אצלי הראש מיד מתחיל לחשוב על שידוכים". עד היום, חמישה רעיונות מוצלחים שלה הבשילו לכדי חתונות.

אתם מארחים ממגוון קהלים, גם אנשים שאינם דתיים. איך התגובות מהאורחים?

"ברוב המוחלט של המקרים התגובות מפרגנות. אנשים נהנים מאווירת השבת אצלנו. הרבה מהאורחים מכירים מושגים כמו קידוש ואלו לא דברים זרים בשבילם, אם כי יצא לנו כמה פעמים לארח אנשים שלא הכירו בכלל. חשוב לי לומר שכל מטרתנו היא לתת לאנשים תחושה נוחה ולארח בפשטות. אני חושבת שזה מה שאנשים אוהבים אצלנו, שהכל נעשה בפשטות".

אסנת מספרת על מקרה משעשע בו אירחו ביום טוב קבוצת צעירים. "הם לא הבינו: אם עכשיו חג, שהוא כמו שבת מבחינה הלכתית - אז איך אני מבשלת? זה היה ממש חדש בשבילם, הם לא הכירו את כל פרטי ההלכה ושאלו עוד ועוד שאלות. הם התלהבו לגלות שהם יכולים לעשן", היא צוחקת. היא נזכרת במקרה מרגש, כאשר מישהו הגיע ביום שישי והבין שהמשפחה המארחת דתית. "הוא אמר לי בכנות שהוא לא יודע כלום על שבת, ואין לו מושג מה מותר או אסור. הזמנתי אותו להצטרף אלינו ולחוות. לאורך השבת היו לו הרבה שאלות טכניות ועניתי נקודתית, בהתאם לשאלה. במוצאי שבת הוא בא בוכה, ואמר לי שזו הייתה השבת הכי מיוחדת שאי פעם חווה".

לארח עשרות אנשים מדי שבת כרוך בהוצאות גדולות. מהיכן מגיע המימון?

"למדתי להכין אוכל בכמויות גדולות מחומרים פשוטים וזולים", אסנת משיבה בפשטות. "לדוגמה, בשבת בבוקר אני מכינה חמין צמחוני גדול. אני מכינה ג'חנון בעצמי מקמח והרבה מפרום מקילו אחד של בשר. הכל מחומרים לא יקרים". את האירוח היא למדה מאמא שלה, שעליה היא מדברת עם הרבה הערכה. "ההורים שלי היו ממקימי הישוב איתמר שבשומרון. תמיד היו אצלנו אנשים בבית, וחיילים ששירתו בסביבה מצאו בו פינה חמה. אני זוכרת את האור על הפנים של אמא שלי בכל אירוח כזה. הכל היא עשתה בפשטות, בלי מילים גבוהות".

שותפים מלאים

בכל ערב ראש השנה נערכת אספה בבית משפחת היימן, בהשתתפות עינב, אסנת וששת ילדיהם. באספה הילדים נשאלים האם הם מוכנים ומעוניינים בשנה נוספת של אירוח. "ברור לי שאירוח בלי שיתוף פעולה ורצון מצד הילדים פשוט לא יעבוד. הילדים מסתובבים כאן בין האורחים, זה הבית שלהם והם שותפים מלאים. עד עתה, בכל שנה מחדש הם לגמרי היו איתנו ורצו להמשיך".

מה האתגרים באירוח?

אסנת לא ממהרת לדבר על האתגרים. ניכר שהאירוח מהווה אבן דרך מרכזית בחייה, והיא עושה אותו באהבה גדולה. "בכל שבוע אני מקדישה הרבה זמן להכנות לשבת. ההשקעה הזו דורשת, למרות שאני כמובן אוהבת אותה. אני משתדלת לגוון במאכלים, שזה גם דבר שדורש כוח וזמן. אגיד בכנות שההשקעה בבישולים היא לא רק בגלל האורחים אלא בהחלט גם בגלל הילדים. חשוב לי שהילדים ייהנו בשבת. חלקם לא נמצאים במשך השבוע בבית, ובשבת זה הזמן שהם חוזרים".

בהמשך לכך, אסנת נזכרת באתגר נוסף: "אחד מילדיי נלחם בעזה מתחילת מלחמת 'חרבות ברזל', ואף נפצע בה. כשהוא היה מגיע הביתה מהצבא, הוא היה זקוק לשקט אחרי מה שעבר בלחימה ופחות התאימה לו ההמולה. בשבתות בהם הגיע, הקפדנו שהחדר שלן בו נשאר טריטוריה פרטית ושאיש לא נכנס אליו. בדרך כלל במהלך השבת הוא כבר היה מצטרף לשיח עם יתר האורחים".

זה המצב – ואיתו ננצח

ישנו אתגר נוסף, שאסנת כמעט ולא מדברת עליו – ההתמודדות שלה בשנים האחרונות עם מחלה כרונית. המחלה התפרצה לאחר לידת בתה השישית, ומשפיעה על העצמות וקרישת הדם. אסנת מוגדרת עם מאה אחוזי נכות. "עד שחליתי, עבדתי בשתי עבודות. לאחר שחליתי החלטנו שאמנם אני בבית ולא יכולה לצאת לעבוד, אבל אני אקח את המצב ואפתח אותו למשהו משמעותי אפילו יותר".

את האירוח החלו במשפחת היימן שנתיים לאחר התפרצות המחלה, בזמן שאסנת מרותקת לכיסא גלגלים. אסנת מספרת, שבאחת השבתות היא שיתפה אחת מהאורחות בהתפעלות שמעלה בה אהבת הארץ של המטיילים ועל חלום לעשות בעצמה מקטע בשביל ישראל. היה נראה שהאורחת מפקפקת בהתגשמות אותו חלום. "חודשיים אחר כך, הלכתי ברגליי מקטע בשביל", היא מפתיעה. "בעוד אנחנו הולכים, ראיתי אישה שבאותו הרגע עוד לא זיהיתי, אבל היא זיהתה והחלה לצעוק בקולי קולות 'אני לא מאמינה - את על הרגליים!'".

יש שבת משמעותית שזכורה לך?

"האמת שאנחנו כל כך נהנים לארח, שכל שבת באירוח משמעותית", היא עונה מיד. "אצלנו הדלת לא נסגרת, כפשוטו. מלבד המטיילים, מגיעים אלינו לסעודה גם אנשים מהשכונה, וככל שהבית עם יותר אורחים – אנחנו מרגישים יותר מלאים מבפנים".

לפני כמה חודשים חגגה אסנת יום הולדת בערב שבת. ילדיה החליטו להפתיע אותה והזמינו חלק מהאורחים שפקדו את הבית במשך השנים ועם רבים מהם הקשר נשמר באדיקות. "ישבתי ביום ההולדת ודמעתי. אמרתי לעצמי: 'איזה נס שאני מוקפת בכל כך הרבה אנשים טובים'", מתרגשת אסנת.

מרגישים בבית

מהיכן הסבלנות והכוחות לארח בכל שבת כל כך הרבה אנשים?

"מאז שהתחלנו לארח, אני ממש מקפידה לומר לאורחים דבר אחד - 'תרגישו בבית', ואני לגמרי מתכוונת לזה. אני לא עומדת 'לשרת' אף אחד, אלא נותנת להם יד חופשית ולגמרי משחררת. ברור לי שבאופן הזה האורחים מרגישים בנוח, וזה גם מה שמאפשר לי לארח את האנשים הרבים בקלילות. במצב כזה אתה נקי מהצורך להרשים ואתה פשוט 'אתה', בענווה".

אילו טיפים היית נותנת למי שמעוניין לארח כמוכם?

"פשוט תתחילו", אסנת מחייכת. "כל השאר כבר יקרה מעצמו".

ויש לה גם מסר לסיום: "הלוואי שנדע להסתכל על כל אדם בפשטות, נראה את האישיות שבו, ונקלף את ההגדרות והתבניות. אני לא נחשפת מבחירה לחדשות ופוליטיקה, ומרגישה שזה מאוד עוזר לסגל הסתכלות חיובית על אחרים. ובעיקר מתפללת שהקב"ה יראה אותנו ביחד ויביא את הגאולה".