חוק לישראל - פרשת בלק, יום שלישי

תורה

(יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא: וַאֲמַר יְיָ לְבִלְעָם לָא תֵיזִיל עִמְהוֹן לָא תְלוֹט יָת עַמָא אֲרֵי בְרִיךְ הוּא:
שני - במחוברות חמישי (יג) וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָלָק לְכוּ אֶל אַרְצְכֶם כִּי מֵאֵן יְהוָה לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם: וְקָם בִּלְעָם בְּצַפְרָא וַאֲמַר לְרַבְרְבֵי בָלָק אִיזִילוּ לְאַרְעֲכוֹן אֲרֵי לֵית רַעֲוָא קֳדָם יְיָ לְמִשְׁבְּקִי לְמֵיזַל עִמְכוֹן:
(יד) וַיָּקוּמוּ שָׂרֵי מוֹאָב וַיָּבֹאוּ אֶל בָּלָק וַיֹּאמְרוּ מֵאֵן בִּלְעָם הֲלֹךְ עִמָּנוּ: וְקָמוּ רַבְרְבֵי מוֹאָב וַאֲתוֹ לְוָת בָּלָק וַאֲמָרוּ סָרֵיב בִּלְעָם לְמֵיתֵי עִמָנָא:
(טו) וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה: וְאוֹסִיף עוֹד בָּלָק לְמִשְׁלַח רַבְרְבִין סַגִיאִין:ויַקִירִין מֵאִלֵין:
(טז) וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמְרוּ לוֹ כֹּה אָמַר בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אַל נָא תִמָּנַע מֵהֲלֹךְ אֵלָי: וַאֲתוֹ לְוָת בִּלְעָם וַאֲמָרוּ לֵיהּ כִּדְנַן אֲמַר בָּלָק בַּר צִפּוֹר לָא כְעַן תִּתְמְנַע מִלְמֵיתֵי לְוָתִי:

נביאים מיכה פרק ו

(ב) שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב יְהוָה וְהָאֵתָנִים מֹסְדֵי אָרֶץ כִּי רִיב לַיהוָה עִם עַמּוֹ וְעִם יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח: שְׁמָעוּ טוּרַיָא יַת דִּינַיָא דַיְיָ וְעִקָרַיָא מִיסוֹדֵי אַרְעָא אֲרֵי דִּינָא קֳדָם יְיָ עִם עַמֵיהּ וְעִם יִשְּׂרָאֵל עָבִיד תּוֹכָחָה:
(ג) עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בִי: עַמִי מַה טָבָא אֲמָרִית לְמֶעְבַּד לָךְ וְלָא עֲבָדִית אוֹ מָא רוֹעָא קַשְׁיָא אַסְגֵיתִי עֲלָךְ אַסְהֵד בִּי:
(ד) כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם: אֲרֵי אַסְקְתָךְ מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם וּמִבֵּית עַבְדּוּתָא פְּרַקְתָּךְ וּשְׁלַחִית קָדָמָךְ תְּלָתָא נְבִיֵי משֶה לְאַלָפָא מְסִירַת דִינִין אַהֲרֹן לְכַפָּרָא עַל עַמָא וּמִרְיָם לְאוֹרָאָה לִנְשַׁיָּא:
(ה) עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת יְהוָה: עַמִּי אִדְּכַּר כְּעַן מַה מְלַךְ בָּלָק מַלְכָּא דְּמוֹאָב וּמַה אָתֵיב יָתֵיהּ בִּלְעָם בַּר בְּעוֹר הֲלָא גְבוּרָן אִתְעֲבִידָא לְכוֹן מִמֵּישַׁר שִׁטִּין עַד בֵּית גִלְגְלָא בְּדִיל לְמִדַע זַכְוָתָא דַיְיָ:
(ו) בַּמָּה אֲקַדֵּם יְהוָה אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה: בְּמָא אֶפְלַח קֳדָם יְיָ אִשְׁתַּעְבֵּד לֵאלָהָא דִשְׁכִנְתֵּיהּ בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא הַאֶפְלַח קָדָמוֹהִי בְּעַלְוָן בְּעִגְלִין בְּנֵי שְׁנָא:

כתובים תהילים פרק עג

(כא) כִּי יִתְחַמֵּץ לְבָבִי וְכִלְיוֹתַי אֶשְׁתּוֹנָן: אֲרוּם יְחוּשׁ לִבִּי וְכוּלְיָתִי בָּעֲרָן כְּאֶשָׁא:
(כב) וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ: וַאֲנָא שַׁטְיָא לָא אֵידָע הֵיךְ בְּעִירֵי אִתְחַשְׁבֵית גַבָּךְ:
(כג) וַאֲנִי תָמִיד עִמָּךְ אָחַזְתָּ בְּיַד יְמִינִי: וַאֲנָא תְּדִירָא עִמָךְ אוֹחַדְתָּא בְיַד יְמִינִי:
(כד) בַּעֲצָתְךָ תַנְחֵנִי וְאַחַר כָּבוֹד תִּקָּחֵנִי: בְּמִלְכְּתָךְ תַּדְבְּרִנַנִי וּבָתַר דִשְׁלִים אַיְקָרָא דַאֲמַרְתָּא עֲלָי לְאַיְתָאָה תִּסְבִּנַנִי:
(כה) מִי לִי בַשָּׁמָיִם וְעִמְּךָ לֹא חָפַצְתִּי בָאָרֶץ: מַן כְּוָתָךְ דִילִי בִּשְׁמַיָא אֶלָא אַתְּ וְעִמָךְ חַבְרָא לָא צְבִיתִי בְּאַרְעָא:

משנה גיטין פרק ז

א. מִי שֶׁאֲחָזוֹ קֵרְדְּיָקוֹס וְאָמַר כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, לֹא אָמַר כְּלוּם. אָמַר כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי וַאֲחָזוֹ קֵרְדָּיָקוֹס וְחָזַר וְאָמַר אַל תִּכְתֹּבוּ, אֵין דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים כְּלוּם. נִשְׁתַּתַּק וְאָמְרוּ לוֹ נִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתְּךָ וְהִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים, אִם אָמַר עַל לָאו לָאו וְעַל הֵן הֵן, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ:

ברטנורה  (א) מי שאחזו קורדייקוס. שנתבלבלה דעתו מחמת שד השולט על השותה יין חדש: אין בדבריו האחרונים כלום. וא''צ לחזור ולשאלו אחר שנתישבה דעתו, אלא כותבין הגט וסומכים על דבריו הראשונים. ומיהו כל זמן שדעתו מבולבלת אין כותבין הגט: הרכין. הטה: בודקין אותו. בדברים אחרים: הרי אלו יכתבו ויתנו. אם הרכין על הגט הרכנת הן:

ב. אָמְרוּ לוֹ נִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתְּךָ, וְאָמַר לָהֶם כְּתֹבוּ, אָמְרוּ לַסוֹפֵר וְכָתַב וְלָעֵדִים וְחָתְמוּ, אַף עַל פִּי שֶׁכְּתָבוּהוּ וַחֲתָמוּהוּ וּנְתָנוּהוּ לוֹ וְחָזַר וּנְתָנוֹ לָהּ, הֲרֵי הַגֵּט בָּטֵל, עַד שֶׁיֹּאמַר לַסוֹפֵר כְּתוֹב וְלָעֵדִים חֲתֹמוּ:

ברטנורה  (ב) אמרו לו. לבריא או לשכיב מרע חכם: נכתוב גט לאשתך. שלא תזקק ליבם:

ג. זֶה גִטֵּךְ אִם מַתִּי, זֶה גִטֵּךְ אִם מַתִּי מֵחֹלִי זֶה, זֶה גִטֵּךְ לְאַחַר מִיתָה, לֹא אָמַר כְּלוּם. מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי, מֵעַכְשָׁיו אִם מַתִּי, הֲרֵי זֶה גֵּט. מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה, גֵּט וְאֵינוֹ גֵט. וְאִם מֵת, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. זֶה גִטֵּךְ מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי מֵחֹלִי זֶה, וְעָמַד וְהָלַךְ בַּשּׁוּק וְחָלָה וָמֵת, אוֹמְדִין אוֹתוֹ, אִם מֵחֲמַת חֹלִי הָרִאשׁוֹן מֵת, הֲרֵי זֶה גֵּט. וְאִם לָאו, אֵינוֹ גֵט:

ברטנורה  (ג) זה גטך אם מתי. לא אמר כלום. דמשמע לכשאמות, ואין גט לאחר מיתה: מחולי זה. משמע מחולי זה ואילך, וכיון שמת מתוך החולי נמצא שאין הגט חל אלא לאחר מיתה: מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט. מספקא לן אי תנאה הוי מהיום אם אמות, וכיון שמת נתקיים התנאי ונמצא שהוא גט משעת נתינתו. אי חזרה הוי שחזר בו ממאי דאמר מהיום, ואמר לאחר מיתה יהא גט, ואינו כלום כיון דלא אמר מהיום אם מתי: חולצת. שמא אינו גט: ולא מתיבמת. שמא גט הוא והויא לה גרושת אחיו וקיימא עליה באסור כרת:

ד. לֹא תִתְיַחֵד עִמּוֹ אֶלָּא בִּפְנֵי עֵדִים, אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה, חוּץ מִשִּׁפְחָתָהּ, מִפְּנֵי שֶׁלִּבָּהּ גַּס בָּהּ בְּשִׁפְחָתָהּ. מַה הִיא בְּאוֹתָן הַיָּמִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּאֵשֶׁת אִישׁ לְכָל דְּבָרֶיהָ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מְגֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת:

ברטנורה  (ד) לא תתיחד עמו. זה שנתן גט ואמר לה מהיום אם מתי, לא תתייחד עמו. שמא יבא עליה ותהא צריכה גט שני, דחיישינן שמא בעל לשם קדושין: מה היא באותן הימים. לאו ארישא קאי באומר מהיום אם מתי, דההיא ודאי לכי מיית אגלאי מלתא דהוי גט משעת נתינה, והבא עליה פטור. אלא באומר לה במסירת הגט הרי זה גטך והתגרשי בו מעת שאני בעולם אם מתי, ר' יהודה סבר סמוך למיתה הוא דהוי גט ומקמי הכי אשת איש היא. ור' יוסי סבר מכי יהיב לה גיטא כל שעתא מספקא לן דלמא זו היא שעה הסמוכה למיתה והוי גט ספק, ואע''ג דחי טפי, אין ברירה, הלכך ספיקא היא והבא עליה באשם תלוי:

ה. הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז, הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת וְתִתֵּן. עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם, אִם נָתְנָה לוֹ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, מְגֹרֶשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָה מְגֹרֶשֶׁת. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, מַעֲשֶׂה בְצִידָּן בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי אִצְטְלִיתִי, וְאָבְדָה אִצְטְלִיתוֹ, וְאָמְרוּ חֲכָמִים תִּתֶּן לוֹ אֶת דָּמֶיהָ:

ברטנורה  (ה) הרי זו מגורשת ותתן. מגורשת מעכשיו משעת קבלת הגט, וחייבת ליתן מה שהתנה עמה. ואם אבד הגט או נקרע קודם שתתן, אינה צריכה גט אחר, דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו: אמר רשב''ג מעשה בצידן. בגמרא מפרש דחסורי מחסרא והכי קתני, אם אמר לה על מנת שתתני לי איצטליתי ואבדה איצטליתו, דוקא קאמר לה. רשב''ג אומר תתן לו את דמיה שלא נתכוין הבעל אלא להרווחה דידיה, ומעשה נמי בצידן באחד שאמר לאשתו וכו' ואמרו חכמים תתן לו את דמיה. ואין הלכה כרשב''ג:

ו. הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא, עַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי, כַּמָּה הִיא מְנִיקַתּוּ, שְׁתֵּי שָׁנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב, הֲרֵי זֶה גֵּט. הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא שְׁתֵּי שָׁנִים, עַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי שְׁתֵּי שָׁנִים, מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב אוֹ שֶׁאָמַר הָאָב אִי אֶפְשִׁי שֶׁתְּשַׁמְּשֵׁנִי, שֶׁלֹּא בְהַקְפָּדָה, אֵינוֹ גֵט. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּזֶה גֵּט. כְּלָל אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, כָל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ הֵימֶנָּה, הֲרֵי זֶה גֵּט:

ברטנורה  (ו) על מנת שתשמשי את אבא, על מנת שתניקי את בני. בגמרא מוכח דכל סתם שלא קבע זמן כמה תשמש את אביו או כמה תניק את בנו, כמפרש יום אחד דמי, ונתקיים התנאי אם תשמש את אביו או תניק את בנו יום אחד בלבד: כמה היא מניקתו. כלומר כמה הוא זמן היניקה, שאם הניקתו יום אחד בזה הזמן, נתקיים התנאי: שתי שנים. רבי יהודה אומר י''ח חודש. אבל אם הניקה אותו אחר ששלמו ב' שנים לרבנן וי''ח חדש לר' יהודה, אין זו יניקה, ולא נתקיים התנאי. ואין הלכה כר''י: מת הבן. ולא הניקתו כלל: או מת האב. ולא שמשתו: הרי זה גט. דלאו לצעורה איכוין בתנאו, אלא להרווחה דידיה, והא לא אצטריך. ואם היה יודע שימות אביו או בנו לא היה מתנה: שלא בהקפדה. אע''פ שהיא לא הכעיסתו, ואין העכבה ממנה, אינו גט. וכ''ש אם היה בהקפדה: כזה גט. הואיל ולא הקפידתו ואין העכבה ממנה. ואין הלכה כרשב''ג:

ז. הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ אִם לֹא בָאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם וְהָיָה הוֹלֵךְ מִיהוּדָה לַגָּלִיל, הִגִּיעַ לְאַנְטִיפַּטְרָס וְחָזַר, בָּטֵל תְּנָאוֹ. הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ אִם לֹא בָאתִי מִכָּאן עַד שְׁלשִׁים יוֹם, וְהָיָה הוֹלֵךְ מִגָּלִיל לִיהוּדָה, וְהִגִּיעַ לִכְפַר עוֹתְנַאי וְחָזַר, בָּטֵל תְּנָאוֹ. הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ אִם לֹא בָאתִי מִכָּאן עַד שְׁלשִׁים יוֹם וְהָיָה הוֹלֵךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְהִגִּיעַ לְעַכּוֹ וְחָזַר, בָּטֵל תְּנָאוֹ. הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ כָּל זְמַן שֶׁאֶעֱבוֹר מִכְּנֶגֶד פָּנַיִךְ שְׁלשִׁים יוֹם, הָיָה הוֹלֵךְ וּבָא, הוֹלֵךְ וּבָא, הוֹאִיל וְלֹא נִתְיַחַד עִמָּהּ, הֲרֵי זֶה גֵּט:

ברטנורה  (ז) הגיע לאנטיפטרס. מפרש בגמרא משנה זו, כגון דאתני שני תנאים, אי מטינא לגליל, לאלתר ליהוי גיטא. ואי לא מטינא לגליל, אי משתהינן תלתין יומין ולא אתינא ליהוי גיטא, ואי לא, לא ליהוי גיטא. והלך והגיע לאנטיפרס שהוא סוף ארץ יהודה וחזר קודם שלשים יום, בטל הגט. דלא לגליל מטא, ולא אשתהי תלתין יומין: וכן אם היה הולך מגליל ליהודה והגיע לכפר עותנאי. שהוא בקצה גבול הגליל: וכן אם היה הולך למדינת הים והגיע לעכו. שהוא בקצה גבול של א''י וחזר בתוך ל' יום, בטל הגט. שהרי לא הלך למדינת הים וגם לא נשתהה ל' יום: כל זמן שאעבור מנגד פניך ל' יום. כשאשתהה ל' יום עובר מנגד פניך אז יהא גט: והיה הולך ובא וכו'. לאחר מכאן כשישתהה ל' יום עובר מנגד פניה, יהא גט. ולא אמרינן הואיל ומעיקרא היה הולך ובא, ניחוש שמא פייס קטטה שביניהם ובטל גיטא, דמאחר שלא נתייחד עמה בשעה שהיה הולך ובא, לא חיישינן שמא פייס. ולכי מקיים תנאיה ושהה ל' יום עובר מנגד פניה, הוי גיטא. ובגמרא מוקי לה באומר בשעת התנאי ע''מ כן אני מוסר לה הגט, שתהא נאמנת עלי כמאה עדים כל זמן שתאמר שלא באתי ונתיחדתי ופייסתי. וכן הלכה. שאם לא אמר כן בשעת התנאי, חיישינן שמא יבא בעל ויערער ויאמר פייסתי:

ח. הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ אִם לֹא בָאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אֵינוֹ גֵט. הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ מֵעַכְשָׁיו אִם לֹא בָאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, הֲרֵי זֶה גֵּט:

ברטנורה  (ח) אינו גט. דכיון דלא אמר מעכשיו, משמע לאחר שנים עשר חודש יהא גט, והרי מת בתוך הזמן וצריכה ליבם:

ט. אִם לֹא בָאתִי מִכָּאן עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, כָּתְבוּ גֵט בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אֵינוֹ גֵט. כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי אִם לֹא בָאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כָתְבוּ בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אֵינוֹ גֵט. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּזֶה גֵּט. כָּתְבוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וָמֵת, אִם הַגֵּט קָדַם לַמִּיתָה, הֲרֵי זֶה גֵּט. וְאִם מִיתָה קָדְמָה לַגֵּט, אֵינוֹ גֵט. וְאִם אֵין יָדוּעַ, זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ מְגֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת:

גמרא גיטין דף ל''ו ע''א

תְּנַן הָתָם פְּרוֹזְבּוֹל אֵינוֹ מְשַׁמֵּט זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהִתְקִין הִלֵּל הַזַּקֵן כְּשֶׁרָאָה אֶת הָעָם שֶׁנִּמְנְעוּ מִלְּהַלְווֹת זֶה אֶת זֶה וְעָבְרוּ עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (דברים טו) הִשָּׁמֵר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְּלִיַעַל וְגוֹ' עָמַד וְהִתְקִין פְּרוֹזְבּוֹל וְזֶה הוּא גוּפוֹ שֶׁל פְּרוֹזְבּוֹל מוֹסְרַנִי לָכֶם דַיָּינִים שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי שֶׁכָּל חוֹב שֶׁיֶּשׁ לִי אֵצֶל פְּלוֹנִי שֶׁאֶגְבֶנּוּ כָּל זְמַן שֶׁאֶרְצֶה וְהַדַּיָּנִים חוֹתְמִים לְמַטָּה אוֹ הָעֵדִים. וּמִי אִיכָּא מִידִי דְמִדְאוֹרַיְיתָא מְשַׁמְּטָה שְׁבִיעִית וְהִתְקִין הִלֵּל דְּלֹא מְשַׁמְּטָה אָמַר אַבַּיֵּי בִּשְׁבִיעִית בִּזְמַן הַזֶּה וְרִבִּי הִיא. דְּתַנְיָא רִבִּי אוֹמֵר (שם) וְזֶה דְבַר הַשְׁמִיטָה שָׁמוֹט בִּשְׁתֵּי שְׁמִיטוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר אַחַת שְׁמִיטַת קַרְקַע וְאַחַת שְׁמִיטַת כְּסָפִים בִּזְמַן שֶׁאַתָּה מְשַׁמֵּט קַרְקַע אַתָּה מְשַׁמֵּט כְּסָפִים בִּזְמַן שֶׁאִי אַתָּה מְשַׁמֵּט קַרְקָע אִי אַתָּה מְשַׁמֵּט כְּסָפִים וּתְקִינוּ רַבָּנָן דִתְשַׁמֵּט זֵכֶר לִשְׁבִיעִית רָאָה הִלֵּל שֶׁנִּמְנְעוּ הָעָם מִלְּהַלְווֹת זֶה אֶת זֶה עָמַד וְהִתְקִין פְּרוֹזְבּוּל וּמִי אִיכָּא מִידִי דְמִדְּאוֹרַיְיתָא לֹא מְשַׁמְּטָא שְׁבִיעִית וְתִקְּנוּ רַבָּנָן דִתְּשַׁמֵּט. אָמַר אַבַּיֵּי שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה הוּא. רָבָא אָמַר הֶפְקֵר בֵּית דִּין הֶפְקֵר. דְּאָמַר רִבִּי יִצְחָק מְנַיִּן שֶׁהֶפְקֵר בֵּית דִּין הֶפְקֵר שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא י') כָּל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא לְשְׁלשָׁה יָמִים בַּעֲצַת הַשָׂרִים וְהַסְּגָנִים יָחֳרָם הוּא וְכָל רְכוּשׁוֹ. אִיבַּעְיָא לְהוּ כִּי הִתְקִין הִלֵּל פְּרוֹזְבּוֹל לְדָרֵיהּ הוּא דְתָקִין אוֹ דִילְמָא לְדָרֵי עַלְמָא נָמֵי תָקִין לְמָאי נַפְקָא מִינָהּ לְבַטּוּלֵיהּ אִי אֲמַרְתְּ לְדָרֵיה הוּא דְתָקִין מְבַטְּלִינָן לֵיהּ אֶלָּא אִי אֲמַרְתְּ לְדָרֵי עַלְמָא נָמֵי תָקִין הָא אֵין בֵּית דִּין יָכוֹל לְבַטֵּל דִּבְרֵי בֵּית דִּין חֲבֵירוֹ אֶלָּא אִם כֵּן גָּדוֹל הֵימֶנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן מָאי. תָּא שְׁמַע דְּאָמַר שְׁמוּאֵל לֹא כַּתְבִינָן פְּרוֹזְבוֹל אֶלָּא אִי בְּבֵי דִינָא דְסוּרָא. אִי בְּבֵי דִינָא דִנְהַרְדָּעָא. וְאִי סַלְקָא דַעְתָּךְ לְדָרֵי עַלְמָא נָמֵי תָקִין בִּשְׁאַר בֵּי דִינָא נָמֵי לִכְתְּבוּ:

רש''י  אינו משמט. מאחר שכתבו פרוזבול אינו משמט חובו בשביעית: מוסרני לכם. את שטרותי שאתם תהיו נוגשים ואני לא אגוש ולקמן מוקי דיש כח בידם להפקיע ממונו של זה וליתן לזה במקום שיש סייג ותקנה: והתקין הלל. דלא תשמט ועקר דבר מן התורה: בשביעית בזמן הזה. והלל כרבי ס''ל דא' שביעית להשמטת מלוה בזמן הזה דרבנן היא, ואע''ג דהלל בבית שני הוה ס''ל לאביי דבבית שני הואיל ולא היה יובל נוהג לא נהגו שמיטין מדאורייתא ודאמרינן בערכין מנו יובלות לקדש שמיטין מדרבנן קאמר. ומצאתי בתלמידי רבינו יצחק הלוי כתב במס' גיטין בירושלמי מנין שאין השמטה נוהגת אלא בזמן שיובל נוהג שנאמר וזה דבר השמטה שמוט אחת שמיטת היובל ואחת שמיטת שביעית. אבל בת''כ ראיתי דשביעית נוהג בזמן שאין יובל נוהג, ואומר אני שהוא מחלוקת: בזמן שאי אתה משמט קרקע. כגון עכשיו שבטלה קדושת הארץ: אי אתה משמט כספי'. ואע''פ שהשמטת כספים חובת הגוף היא ואינה תלויה בארץ ילפי' בהיקישה דלא נהגו: ואמרו רבנן דתשמט. בזמן הזה: זכר לשביעית. שלא תשתכח תורת שביעית: ומי איכא מידי דמדאורייתא לא משמטא שביעית. בזמן הזה כרבי ואמור רבנן דתשמט ונמצא הלוה גזלן על פיהם: שב ואל תעשה. הלוה הזה יושב ובטל ואינו עושה המצוה לפרוע את חובו ולא עקר ליה בידים וכה''ג מותר לעקור דבר מן התורה כגון שופר ולולב ודומיהן ביבמות בהאשה רבה דלא עקירה בידים היא: רבא אמר. לעולם בין לרבנן דפליגי אדרבי ואמרי שביעית וכו' דבדבר שבממון אין כאן עקירת דבר מן התורה במקום סייג וגדר דהפקר ב''ד בממון הפקר הוא: לבטולי. להושיב ב''ד אי אכשיר דרא שלא ימנעו מלהלוות: לא כתבינן פרוזבול. דלא אלים לאפקורי ממונא: אלא בי דינא דסורא. רב: דינא דנהרדעא. שמואל:

זוהר בלק דף קצ''ו ע''א

פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר (ישעיה ג) מִי בָכֶם יְרֵא יְיָ וְגוֹמֵר. מָאי שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ הָאי קְרָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא בִצְלוֹתָא וְהָכִי הוּא מָאן דְרָגִיל לְמֵיתֵי לְבֵי כְנִישְׁתָּא לְצַלָּאָה וְיוֹמָא חָדָא לָא אָתֵי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא שָׁאִיל עָלֵיהּ וְאָמַר מִי בָכֶם יְרֵא יְיָ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ. מָאי שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ בְּמָאן. אֵי תֵימָא בִנְבִיאָה אוֹ גְבַר אַחֲרָא מָאן יְהַב נְבִיאָה אוֹ גְבַר אַחֲרָא לִצְלוֹתָא. דִבְגִין דְצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל נְבִיאָה אוֹ דִגְבַר בְּעַלְמָא. אֶלָּא הַהוּא דְצַלֵּי צְלוֹתִין בְּכָל יוֹמָא אִיהוּ שׁוֹמֵעַ בְהַהוּא קוֹל דְקָרֵי לֵיהּ קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא וּמִשְׁתְּבַח בֵּיהּ וְאָמַר דְאִיהוּ עַבְדּוֹ וַדָּאי שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל בְּמָאי קוֹל בְּהַהוּא דְאִקְרֵי עַבְדּוֹ שְׁבָחָא עִלָּאָה אִיהוּ דְנָפַק עָלֵיהּ קוֹל דְּאִיהוּ עַבְדּוֹ. וְתוּ דְקַלָּא אִשְׁתְּמַע בְּכָל אִינוּן רְקִיעִין דְּאִיהוּ עַבְדָּא דְמַלְכָּא קַדִּישָׁא וְדָא אִיהוּ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ. וְכִי בְּגִין דְּלָא אָתָא לְצַלּוּיֵי הָלַךְ חֲשֵׁכִים. אֶלָּא אוּקְמוּהָ. אֲבָל עַד לָא יִתְכַּנְשׁוּן יִשְׂרָאֵל לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת לְצַלָּאָה סִטְרָא אַחֲרָא קַיְימָא וְסָגִיר כָּל נְהוֹרִין עִלָּאִין דְּלָא יִתְפַּשְּׁטוּן וְיִפְקוּן עַל עַלְמִין. וּתְלַת זִמְנִין בְּיוֹמָא אַזְלֵי סְטָר אַחֲרָא דְכַר וְנוּקְבָא וּמִשַׁטְּטִין בְּעַלְמָא וְהַהוּא עִידָן אַתְקַן לִצְלוֹתָא בְגִין דְּלָא הֲוֵי תַמָּן קִטְרוּגָא כְּלַל. וּכְדֵין אִיהוּ עִידָן לִצְלוֹתָא בְגִין דְּאִינוּן אַזְלֵי לִמְשַׁטְּטָא בְטוּרֵי חַשׁוּךְ וְהַר נִשְׁפֶּה כְדֵין פְּתִיחִין כַּוֵּי נְהוֹרִין עִלָּאִין וְנַפְקֵי וְשַׁרְיָאן עַל בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת בְּרֵישֵׁיהוֹן דְּאִינוּן דְצַלָּאן צְלוֹתִין וּמִתְפַּלְּגָן נְהוֹרִין עַל רֵישַׁיְיהוּ וְקֻדְשָׁא בְרִיּךְ הוּא שָׁאִיל עַל הַהוּא דְלָא אִשְׁתְּכַח תַּמָּן וְאָמַר חֲבָל עַל פְּלָנַיָּא דְהָוָה רָגִיל הָכָא וְהַשְׁתָּא דְהָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאִתְעַבָּר מִקָמֵי נְהוֹרִין וְהָלַךְ לְשַׁטְּטָא בְטוּרַיָּא בְעַלְמָא וְנָפַק מֵהַהוּא נֹגַהּ נְהוֹרָא דְנָהִיר וְלֵית בֵּיהּ חוּלָקָא אֵין נֹגַהּ לוֹ כְמָא דְאִתְפְּלִיג וְשַׁרְיָיא עַל אַחֲרָנִין דְּתַמָּן כַּמָה טָבִין אִתְאֲבִידוּ מִנֵּיהּ (אֵין נֹגַהּ לוֹ הַשְׁתָּא דְהָלַךְ חֲשֵׁכִים). וְאִלּוּ הֲוָה תַמָּן יִבְטַח בְשֵׁם יְיָ בִכְלָלָא דְעֶבֶד קַדְמָאָה. וְיִשָּׁעֵן בֵאלֹהָיו בְּרָזָא דְעֶבֶד תִּנְיָינָא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן אֶלְעָזָר בְּרִי וַדָּאי רוּחַ נְבוּאָה שַׁרְיָיא עֲלָךְ:

תרגום הזוהר
פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר, מִי בָּכֶם יְרֵא ה' שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ יִבְטַח בְּשֵׁם ה' וְיִשְׁעָן בֶּאֱלֹקָיו. שׁוֹאֵל, מַהוּ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ. מִקְרָא זֶה הֶעֱמִידוּהוּ הַחֲבֵרִים בִּתְפִלָּה. וְכָךְ הוּא. דְּהַיְנוּ מִי שֶׁרָגִיל לָבֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל, וְיוֹם אֶחָד לֹא בָּא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹאֵל עָלָיו וְאוֹמֵר, מִי בָּכֶם יְרֵא ה' שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ. אֲבָל, מַהוּ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ, בְּמִי. אִם תֹּאמַר שֶׁעַבְדּוֹ, הַיְנוּ בְּנָבִיא, אוֹ אִישׁ אַחֵר, מִי נָתַן נָבִיא אוֹ אִישׁ אַחֵר לַתְּפִלָּה. וְכִי מִשּׁוּם שֶׁהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ, הוּא שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל נָבִיא אוֹ אִישׁ אַחֵר בָּעוֹלָם. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא אוֹתוֹ הַמִּתְפַּלֵּל תְּפִלּוֹת בְּכָל יוֹם הוּא שׁוֹמֵעַ בַּקּוֹל הַהוּא שֶׁקוֹרֵא לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמִשְׁתַּבֵּחַ בּוֹ וְאוֹמֵר, שֶׁהוּא עַבְדּוֹ וַדַּאי. וְהַיְנוּ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל, בְּאֵיזֶה קוֹל, בַּקּוֹל הַהוּא שֶׁנִּקְרָא עַבְדּוֹ כִּי שֶׁבָח עֶלְיוֹן הוּא, שֶׁיָּצָא עָלָיו קוֹל שֶׁהוּא עַבְדּוֹ. וְעוֹד, שֶׁקּוֹל נִשְׁמָע בְּכָל אֵלּוּ הָרְקִיעִים, שֶׁהוּא עֶבֶד הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. וְזֶה הוּא, שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ. שׁוֹאֵל, וְכִי מִשּׁוּם שֶׁלֹּא בָּא לְהִתְפַּלֵּל, הוּא הָלַךְ חֲשֵׁכִים. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא הֶעֱמִידוּהוּ. אֲבָל מִטֶּרֶם שֶׁמִּתְאַסְּפִים יִשְׂרָאֵל לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת לְהִתְפַּלֵּל, עוֹמֵד סִטְרָא אַחֲרָא וְסוֹגֵר כָּל אוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁלֹּא יִתְפַּשְּׁטוּ וְיֵצְאוּ עַל הָעוֹלָם, וְשָׁל. ש פְּעָמִים בַּיּוֹם הוֹלֶכֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁהוּא זָכָר וּנְקֵבָה, וּמְשׁוֹטְטִים בָּעוֹלָם. וְהָעֵת הַהִיא נִתְתַּקְּנָה לִתְפִלָּה מִשּׁוּם שֶׁאֵין שָׁם קִטְרוּג כְּלָל. וְאָז הוּא הַזְּמָן לִתְפִלָּה, כִּי מִשּׁוּם שֶׁהֵם, הַסִּטְרָא אַחֲרָא, הוֹלְכִים לְשׁוֹטֵט בְּהָרֵי חֹשֶךְ וְהָר נִשְׁפָּה, פְּתוּחִים אָז הַחֲלוֹנוֹת שֶׁל הָאוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנִים וְיוֹצְאִים וְשׁוֹרִים עַל בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת בְּרֹאשָׁם שֶׁל אֵלּוּ הַמִּתְפַּלְּלִים תְּפִלּוֹת וּמִתְפַּשְּׁטִים הָאוֹרוֹת עַל רָאשֵׁיהֶם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹאֵל עַל אוֹתוֹ שֶׁאֵינוֹ נִמְצָא שָׁם, וְאוֹמֵר חֲבָל עַל פְּלוֹנִי, שֶׁהָיָה רָגִיל כָּאן, וְעַתָּה הָלַךְ חֲשֵׁכִים, שֶׁנֶּעֱבָר מִן הָאוֹרוֹת, וְהָלַךְ לְשׁוֹטֵט בֶּהָרִים בָּעוֹלָם, כִּי הוּא נִמְצָא תַּחַת שְׁלִיטָת הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁבְּהָרֵי חֹשֶׁךְ, וְיָצָא מֵהַנֹּגַהּ הַהוּא שֶׁהוּא אוֹר הַמֵּאִיר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְאֵין לוֹ בּוֹ חֵלֶק. וְזֶ''שׁ אֵין נֹגַהּ לוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְפַּשֵּׁט וְשׁוֹרֶה עַל אֲחֵרִים אֲשֶׁר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כַּמָּה טוֹב נֶאֱבָד מִמֶּנּוּ. וְאִלּוּ הָיָה שָׁם, יִבְטַח בְּשֵׁם ה' דְּהַיְנוּ בִּכְלָל עֶבֶד הָאֶחָד, שֶׁלִּפְנֵי הַתְּפִלָּה, וְיִשָׁעֵן בֵּאלֹקָיו, בְּסוֹד עֶבֶד הַשֵּׁנִי, שֶׁלְֹּאַחַר תְּפִלַּת הָעֲמִידָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר בְּנִי, וַדַּאי רוּחַ נְבוּאָה שׁוֹרֶה עָלֶיךְ.

הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' תפלה פרק י'

א. טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר הַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדַּעַת מַשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר וְכֵן מִי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר עַל הַנִּסִּים בְּחַנֻכָּה וּבְפוּרִים וַעֲנֵנוּ בִּתְפִלַּת תַּעֲנִית אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל אֶחָד יָחִיד וְאֶחָד שְׁלִיחַ צִבּוּר. וְאִם נִזְכַּר קוֹדֶם שֶׁיַּעֲקוֹר אֶת רַגְלָיו אוֹמֵר עֲנֵנוּ כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה פּוֹדֶה וּמַצִיל בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְכוּלֵי: ב. שָׁכַח וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת יִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם שֶׁל שַׁבָּת וְכֵן בְּיוֹם טוֹב. שָׁכַח וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּשַׁבָּת אוֹ בְּיוֹם טוֹב מִתְפַּלֵּל בְּמוֹצָאֵיהֶן עַרְבִית שְׁתַּיִם שֶׁל חוֹל. מַבְדִּיל בָּרִאשׁוֹנָה וְאֵינוֹ מַבְדִיל בַשְּׁנִיָּיה. וְאִם הִבְדִּיל בִּשְׁתֵּיהֶן. אוֹ לֹא הִבְדִּיל בְּאַחַת מֵהֶן יָצָא אֲבָל אִם לֹא הִבְדִיל בָּרִאשׁוֹנָה וְהִבְדִּיל בַּשְּׁנִיָּיה חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שְׁלִישִׁית מִפְּנֵי שֶׁהָרִאשׁוֹנָה לֹא עָלְתָה לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִקְּדִימָה לִתְפִלַּת עַרְבִית. וְכָל הַמִּתְפַּלֵּל שְׁתֵּי תְפִלּוֹת אֲפִלּוּ שַׁחֲרִית וּמוּסַף לֹא יִתְפַּלֵּל זוּ אַחַר זוּ אֶלָּא יִשְׁהֶא בֵּין תְּפִלָּה לִתְּפִלָּה כְּדֵי שֶׁתִּתְחוֹנֵן דַּעְתּוֹ עָלָיו:

מוסר
מספר חסידים סימן קי''ז קי''ח

יִשְׂרָאֵל שֶׁשּׁוֹמֵעַ שֶׁאוֹמְרִים עָלָיו שֶׁהוּא נָכְרִי צָרִיךְ לוֹמַר יְהוּדִי אֲנִי. מְנָלָן מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יִכָּנְסוּ עַצְמוֹתַי בָּאָרֶץ הוֹאִיל וְלֹא זָכִיתִי לִכָּנֵס. כְּמוֹ עַצְמוֹת יוֹסֵף אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּמוֹדֶה בְּאַרְעֵיהּ יִקָּבֵר בְּאַרְעֵיהּ יוֹסֵף עַל שֶׁאָמַר כִּי גָנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים זָכוּ עַצְמוֹתָיו לִיקָבֵר בְּאָרֶץ. אֲבָל אַתָּה שֶׁשָּׁתַקְתָּ כְּשֶׁשָּׁמַעְתָּ שֶׁאוֹמְרִים עָלֶיךָ אִישׁ מִצְרִי הִצִילָנוּ מִיַּד הָרוֹעִים וְלֹא אָמַרְתָּ אִישׁ עִבְרִי אָנֹכִי לָכֵן לֹא יִכָּנְסוּ עַצְמוֹתֶיךָ לָאָרֶץ: הַנּוֹתֵן יַיִן לְמִי שֶׁעֶסְקוֹ בְנָשִׁים הֲרֵי זֶה מְסַיֵּיעַ עוֹבְרֵי עֲבֵירָה כִּי הוּא מַמְשִׁיךְ אֶת הָאָדָם לִידֵי עֲבֵירָה אֲבָל הַנּוֹתֵן יַיִן לְמִי שֶׁמִּצְטָעֵר וְאֵינוֹ יָכוֹל לִלְמוֹד וּלְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּונָה מִפְּנֵי צַעֲרוֹ וּכְשֶׁמַּשְׁקֵהוּ אָז מִתְיַשֶּׁבֶת דַּעְתּוֹ עָלָיו וְשָׂמַח עַל זֶה נֶאֱמַר (שופטים ט) הַמְּשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים: