היסטוריה וארכיאולוגיה
ויסוצקי, לא רק תה: המשפחה שעזרה להקים את ישיבת פונוביז'
כשם שלא היו הרבה אברכים ובחורים, גם לא היו הרבה אנשים שהסכימו לתרום מהונם בשביל לימוד תורה. ומי היתה הגברת ליבא גברונסקי, שלבה נדב אותה לתת סכום כה גדול?
- יהוסף יעבץ
- פורסם ד' שבט התשפ"ה

העיר פונוביז', שנת תרע"א. רב העיר, רבי יצחק יעקב רבינוביץ', קרן מנחת. פגישתו בשנה שעברה במוסקבה עם הגב' ליבא גברונסקי הניבה תוצאות: היא אישרה לו תקציב חדשי מכובד מאד להחזקת קיבוץ אברכים בעירו. וכך הוא כותב לידידו, רבי חיים יצחק קארב, רבה של פלונגן: "הריני להודיעו כי תהלה לאל עלתה בידי בהיותי במאסקוא זה לא כבר, לייסד המוסד שהיה במחשבה לפני זה כמה, בנדבת הגבירה גאוראנסקי בת ויסאצקי, להחזיק בפאנוועז שנים עשר בחורים שכל אחד יקבל חמשה עשר רו"כ לחדש, שמונה אברכים שכל אחד יקבל שלשים רו"כ לחדש. הכסף יושלח מאתה בכל חדש וחדש. התחלת הדבר תהיה אי"ה תיכף אחרי חג הפסח. לע"ע הנני חוזר ודורש למצוא הבחורים והאברכים הראויים לזה, בעלי כישרונות טובים ויראי ה'" (שו"ת זכר יצחק סימן ס"ג).
ובכן, רבי יצחק רבינוביץ', המכונה בחיבה רבי איצלה פונוביז'ר, הצליח במאמץ רב להקים "קיבוץ" שילמדו בו שנים עשר אברכים ושמונה בחורים! אך לא היו לו אנשים ראויים בעירו, והוא שלח לערים אחרות, לבקש אברכים ובחורים ראויים.
שמות הישיבות המוכרות בימינו, קרויות כל אחת על שם עיירת מוצאה, הישיבות לא היו גדולות בכמות, ויש מהן שהאירו את כל עולם התורה, אבל שכנו במקומות נידחים. ישיבת ראדין, שבראשה עמדו רבי נפתלי טרופ, ורבן של כל בני הגולה, החפץ חיים, שכנה בעיירה מרוחקת וזעירה. אמנם פונוביז' אינה עיירה, אלא העיר החמישית בגדלה בליטא. היא שוכנת על הדרך בין ריגה לבין וילנה, ונחשבה לעיר מרכזית ביותר באותם ימים. במסילת הברזל שחוצה את המדינה היתה תחנה מסחרית בעיר פונוביז'. יהודים הגיעו אליה לראשונה כמאה שנים קודם לכן. באותו זמן גרו בה כבר כמה אלפי יהודים, אבל לא היו בה עשרים אברכים או בחורים הראויים לשקוד על התורה יומם ולילה.
כשם שלא היו הרבה אברכים ובחורים, גם לא היו הרבה אנשים שהסכימו לתרום מהונם בשביל לימוד תורה. ומי היתה הגברת ליבא גברונסקי, שלבה נדב אותה לתת סכום כה גדול?
היא היתה בתו של קלונימוס וולף ויסוצקי, איל התה המפורסם ממוסקבה, שכונה "מלך התה של רוסיה". ויסוצקי היה תלמיד חכם ליטאי, למד בישיבת וולוז'ין והיה תלמידו של רבי ישראל סלנטר, מחולל תנועת המוסר. רבה של מוסקבה, הרב יעקב מזא"ה, כתב עליו: "הוא היה תלמידו וחניכו של ר' ישראל סלנטר אשר השפיע עליו באופן נחרץ עד שנעשה באמת לבעל חובת הלבבות במלוא מובן המילה".
בסוף המאה ה-19 זיהה ויסוצקי את הפוטנציאל המסחרי של התה, והקים אימפריית תה איכותית ממותגת, שכבשה את העולם בסערה. כבר ב-1903 שלט ויסוצקי ב-35% מענף התה ברוסיה. הוא קיבל תואר "אזרח כבוד של רוסיה", והיה ספק התה של הצאר. ב-1907 נפתח סניף גדול בלונדון, וב-1935 – בתל אביב, הרב מזא"ה מספר: "כמה פעמים, כשבריאותו כבר הייתה לקויה, שאלתיו למה הוא עובד כל כך ומייגע את עצמו בעניין התה? על זה השיב לי כי כך קיבל מבית מדרשו של מורו המובהק ר' ישראל סלנטר, כי מחויב האדם לעבוד עד הנשימה האחרונה".
במשך הזמן עברה החברה כולה לישראל, והיא מספקת 78% מתצרוכת התה של ישראל. לקלונימוס ויסוצקי היו בהחלט זכויות, וכנראה גם חכמה מסחרית, אם החברה שלו עומדת בטופ כבר מאה ושלשים שנה. בצוואתו הוריש קלונימוס ויסוצקי מיליון רובל לצדקה, ואת השאר לבנותיו ולחתניו. וכך כתב בה: "אך דעו נא בני, כי לא רק לרכוש רכוש הייתה מגמת פני בעמלי הרב שעמלתי תחת השמש, כי אם גם לבעבור תהי לאל ידי להיטיב לאחרים מטובי, ולא אהיה כמתהלל במתת שקר אם אודיעכם – ואתם ידעתם זאת – כי זרעתי לצדקה ככול אשר השיגה ידי, וכל אשר היה בכוחי לעשות עשיתי".
חלק מזכויותיו היו החזקת התורה, תכונה שאותה הוריש גם לבנותיו. אחת מבנותיו התה ליבא גברונסקי, שהקדישה סכומים עצומים לתמיכה בלומדי תורה, ובזכותה קם ה"קיבוץ" בפונוביז'.
אחרי מלחמת העולם הראשונה נפטר רבי יצחק מפונוביז'. בשנת 1920 ישבו בפונוביז' 8000 יהודים, ורבי יוסף שלום כהנמן הקים בה את ישיבת "אהל יצחק", על שם רבי יצחק מפונוביז'. הרב כהנמן היה אחד מתוך "ועד רבני ליטא", שמנה 171 רבנים.
בזמן השואה נספו רוב ככל יהודי פונוביז', מלבד שבעים שהצליחו להינצל, וביניהם הרב כהנמן, היחיד מחברי "ועד רבני ליטא" ששרד. הוא עלה לארץ ישראל, ובעצת החזון אי"ש הקים בה את ישיבת פונוביז', שהפכה לאחת הישיבות הגדולות והמשפיעות בישראל, ובמידה מסוימת, גם בזכות משפחת ויסוצקי, שהקימה את הגרעין התורני הראשון בפונוביז'.