הלכה ומצוות

כיצד נשמרו דיני שבת בעת הפלגה בים? הלכות וסיפורים היסטוריים

בימי קדם, כדי להגיע לארצות מעבר לים, היה צורך לנסוע לשם בספינה. לא היו שום דרכים אחרות. כל הפלגה היתה אורכת זמן רב מאד. אחד מכל שבעה ימים הוא, כידוע, שבת. כיצד נהגו היהודים בהפלגות כאלו? איך נשמרו דיני השבת בעת ההפלגה?

אא

בימי קדם, כדי להגיע לארצות מעבר לים, היה צורך לנסוע לשם בספינה. לא היו שום דרכים אחרות. הספינות לא היו ממונעות, לא במנוע חשמל ולא במנוע קיטור. הן היו קטנות ואיטיות מאד, תלויות בחסדי הרוחות או המשוטים. כל הפלגה היתה אורכת זמן רב מאד. אחד מכל שבעה ימים הוא, כידוע, שבת. כיצד נהגו היהודים בהפלגות כאלו? איך נשמרו דיני השבת בעת ההפלגה?

ככל שמדובר בנוסע שמצטרף לספינה, ואינו משיט אותה, החשש אינו גדול כל כך, הבעיה היחידה היא איסור תחומין, אם הספינה עוברת מרחק גדול. אבל גם בעיה זו אינה מוסכמת, מסיבות שונות. לכן קובעת ההלכה במסכת שבת דף יט כי "אין מפליגין בספינה שלושה ימים קודם שבת". כאשר האדם נכנס לספינה קרוב לשבת, נחשב הדבר שהוא מכוון את הפלגתו לשבת. כאשר הוא נכנס יותר מחצי שבוע קודם, שוב אין הדבר תלוי בו. רבן שמעון בן גמליאל הסביר, כי הכוונה לנסיעה ארוכה, אבל מצור לצידון מותר להפליג אפילו בערב שבת. צור וצידון הן כמו חיפה ועכו, ניצבות משני צדיו של אותו מפרץ, והנסיעה ביניהן עשויה לקחת שעה או שעתיים.

הגמרא מספרת כי גדולי התנאים נסעו לשליחות ברומא. הם הפליגו מהעיר פרנדסין (שמה היום ברינדזי) לכיוון ארץ ישראל, והנה הגיעה השבת. רבי יהושע בן חנניה ורבי עקיבא לא זזו ממקומם בספינה, שכן ההלכה היא שמי שיוצא מחוץ לתחום בשבת, אסור לו לזוז מד' אמותיו. ואילו רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה הלכו בכל הספינה, כי סברו שהספינה מוקפת, ולכן כולה נחשבת כד' אמות, וכך ההלכה, שהנוסע בספינה, אפילו שיוצא מחוץ לתחום בשבת, מותר לו להסתובב בתוך הספינה, כי היא כמו בית.

בפעם אחרת הגיעה הספינה אל הנמל עם דמדומי חמה. הנוסעים ירדו אל הנמל, אבל החכמים לא רצו לרדת, שהרי אפילו אם הספינה כולה כד' אמות, הרי הנמל הוא יציאה מתוך ד' אמות, שאסורה למי שיצא מחוץ לתחום שבת. אבל רבן גמליאל הרגיע אותם. היתה לו משקפת מיוחדת, והוא בחן איתה את מצב השמש ברגע שנכנסו אל הנמל, והסיק כי השקיעה עדיין לא התרחשה. ברגע השקיעה היו כבר החכמים בתוך הנמל, ולכן שביתתם היא בעיר, ויכולים להתהלך בכל העיר בזמן השבת. כאשר גמרו החכמים לדון בדבר, רצו לעלות על הכבש שמתח אחראי הספינה מן הספינה אל הרציף, אלא שאז עלתה שאלה חדשה: כיוון שהקמת כבש כזה היא פעולת בנין, האם מותר ליהנות מבניין שנעשה עבורם בשבת על ידי גוי? גם כאן הרגיעם רבן גמליאל. הוא שם לב תוך כדי הדברים שהכבש הונח בשביל נוסעים אחרים קודם לכן, ובמקרה כזה מותר ליהנות ממעשה הנכרי שעשה בשביל אחרים, ולא בשביל היהודים.

במקרים אחרים מתוארים החכמים ש"נתקעו" בספינה בחג הסוכות, ורבן גמליאל, שהיה נשיא ועשיר, הבטיח אלף זוז למי שישיג לו אתרוג על הספינה. ואכן, אחרי חיפוש נמצא עבורו אתרוג. עוד נכתב להלכה, שהיורד בספינה חודש קודם הפסח – חייב לבדוק בדיקת חמץ לפני יציאתו, שמא לא יחזור עד הפסח.

אך מה עושים כאשר רב החובל עצמו הוא יהודי? כיצד ינהג בשבת? ישנן הלכות מיוחדות לספינה. ישנו חילוק אם הספינה קשורה, שאז היא רשות בפני עצמה, לבין אם אינה קשורה, ואז היא נחשבת רשות אחת עם הים שבו היא נמצאת. הקשר האסור בשבת הוא "קשר ספנים", שיטה ידועה של ספנים לקשור ספינות אל המזח.  מנהג ישראל היה לקשור את הספינות בשבת, וכבר בכתבי יד מן התקופה הפרסית מופיעה אזהרה לקשור את הספינות לפני שבת.

פרשה מעניינת מראשית המאה ה־5 לספה“נ מעידה על דביקותם של יורדי הים היהודיים במסורת. סינסיוס, פילוסוף ומשורר ממוצא יהודי, שהתנצר ונעשה לבישוף של עכו, נזדמן לו לנסוע בספינתו של היהודי אמאראנטיס לקירינה שבצפון אפריקה. חציים של המלחים בספינה היו יהודים, ומספר הנוסעים כחמישים, רובם מפשוטי העם – גברים ונשים. הדרך עברה בנוח, תוך עליצות רבה, עד שביום ששי לפנות ערב קמה סערה, ומששקעה השמש, השמיט אמאראנטיס את משוט ההגה מידיו בטענת שמירת שבת.

בקשותיהם של הנוסעים, וסיניסיוס בראשם, העלו חרס, ולדברי הבישוף עמד בעל הספינה "כמכבי אמיתי שומר דתו", ולא נענה. לשווא הטיח סיניסיוס דברי עלבונות והאשמות, שאכן מבקשים היהודים להאביד את היוונים כדרכם תמיד. גם כששלף חייל את חרבו, הוסיף אמארנטיס וקרא בספר המקרא שלו. ברם, בחצות הלילה חזר אל משוט ההגה, והכריז כי עם גבור הסכנה מותר לו להפעילו. זהו, אפוא, הכלל הידוע כי פיקוח נפש דוחה שבת.

שאלה מעשית נוספת שהיתה מצויה ביותר, היא ספיגת הנזק בהשלכת סחורה לים. סוגיה שלמה בגמרא עוסקת בזה, וישנה גם אריכות בדברי הפוסקים. במקרה של סערה אין ברירה אלא להשליך חפצים הימה, אך אם בלהט הרגע הושלכה חבילה שלי, מדוע שאני אספוג את הנזק? הרי בכך הצלתי את כל יושבי הספינה. ההלכה קובעת דרכים איך לחלק את הנזק, ובמקרה שבעל החבילה העמיס יותר מן המותר, הוא סופג את הנזק. סיפור מעניין מובא בפוסקים על חמור שהתחיל "להשתגע" באמצע ההפלגה. הוא קיפץ וילל, נשך וצרח, עד שלא נותרה לנוסעים שום ברירה, ואחד מהם השליכו הימה... נחלקו מרן בית יוסף והרמ"א האם על כל הנוסעים לחלוק בנזק זה. לפי הבית יוסף, בעל החמור אשם, שכן חמורו הוא זה שהשתגע. לפי הרמ"א, הנזק נחלק בין כולם, שכן ככל שמותר לו להעלות חמור לספינה, הדבר אפשרי שהחמור יחטוף מחלת ים, ואין זו אשמתו. העיקר שלנוסעים שלום.

הצטרפו לעולם הילדים וקבלו את ספרו של הרב זמיר כהן "המדריך המלא לחינוך ילדים" וספר ילדים נוסף מתנה >>
תגיות:שבתספינההלכה

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

פירותיך מתוקים לט"ו בשבט

29₪לרכישה

מוצרים נוספים

ערכת מדע - האנימטור

לגו המקדש

סכו"ם זהב שחור מט 24 חלקים

ספר דניאל עם פירוש "נזר חזיונות" - הרב זמיר כהן

גביע קריסטל מהודר בבא סאלי

קנקן לתה מזכוכית עם מסננת

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה