אמונה
"גדול עלי": איך אפשר להסיק מסקנות בנושאים גדולים?
מי שחושב בטעות שהמציאות סותרת את ההיגיון, בעצם מאמין שאין קשר בין סיבה לתוצאה, ובין קיום לבין אי-קיום. אילו היה זה נכון, לא היה ניתן עוד להשתמש בשכל כדי להסיק אף מסקנה על המציאות
- דניאל בלס
- פורסם י"ב טבת התשפ"ה

תופעה נפוצה בימינו, היא שאנשים רבים בחברה המערבית לא מוכנים להגיע למסקנות מחייבות בנושאים גדולים וחשובים כמו מציאות הבורא ותכלית החיים, מתוך חוסר אמון בשכלם. חוסר האמון הזה מקורו בפילוסופים מן המאה ה-18, אשר הטילו ספק ביכולות השכל האנושי, עד שדעה זו השתרשה בחברה המערבית. התוצאה: אנשים לא בטוחים עוד בשום דבר, ומוכנים להכיל כל תרבות מזיקה ומחשבה קיצונית בשם ה"פלורליזם" (ריבוי דעות).
מי שיחשוב על כך לעומק, יגלה כי מחלת הספקנות של ימינו מובילה בהכרח אל מצב של אי שפיות. מדוע? כי השכל, ביסודו, מבטא את היכולת הבסיסית ביותר שלנו להבדיל בין קיום לבין אי-קיום, בין דבר אחד לבין דבר אחר. לכן ההיגיון קובע, לדוגמה, ש-2 גדול יותר מ-1, שהשלם גדול מחלקיו, שכל תוצאה דורשת סיבה, ועוד. מאחורי כל כללי ההיגיון ניצבת היכולת הבסיסית ביותר לזהות את קיומם של דברים, להבדיל בין יש לאין.
מי שחושב בטעות שהמציאות סותרת את ההיגיון, בעצם מאמין שאין קשר בין סיבה לתוצאה, ובין קיום לבין אי-קיום. אילו היה זה נכון, לא היה ניתן עוד להשתמש בשכל כדי להסיק אף מסקנה על המציאות: אפילו לא את העובדה הפשוטה שקיים עולם, ושאנו עצמנו קיימים פה עכשיו כדי לחשוב על זה! אחרי הכול, אנו עצמנו חיים וקיימים מכוח הבורא שיצר אותנו, אז אם לא היה היגיון מאחורי יצירתנו, שום דבר אחר לא היה יכול להיות הגיוני במציאותנו...
הבה נתאר לעצמנו עלים על עץ. מובן שהעלים לא מתקיימים מכוח עצמם, אלא מכוח חיבורם אל העץ שהצמיח אותם, ומוביל אליהם מים מן השורשים עד לנימים הדקים ביותר. אם העלים היו מסוגלים לחשוב מחשבות כבני אדם, היתה זו טעות עבורם להניח שהם "רחוקים" מן העץ, בזמן שהם חיים על גביו ומתקיימים באמצעותו באופן ישיר ותמידי בכל רגע ורגע. על זו הדרך, תהיה זו טעות גם עבורנו להניח שקיימת סתירה בינינו לבין שורש חיותנו. ההיפך הוא הנכון: השכל שלנו נובע מכוח הבורא שיצר אותנו, אשר מאפשר לנו להכיר בקיומו ורצונו מאיתנו דרך עיני-השכל שנתן לנו. בדומה לעלים על עץ, טבעי שנמצא סנכרון והתאמה בינינו לבין הבורא שברא אותנו בצלמו.
כמו שאנו משתמשים בעיניים שהבורא נתן לנו כדי לראות, כך גם עלינו להשתמש בשכל שנתן לנו כדי לדעת על רצונו. אמר שלמה המלך, החכם באדם: "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך. החכם - עיניו בראשו, והכסיל - בחושך הולך..." (קהלת ב', י"ד). בשכלנו נראה את אור הבורא יתברך בעולמו ובתורתו הקדושה, בעוד שהספקן בחושך הולך.