סיפור קצר עם מוסר השכל לשולחן שבת: מתן ביקורת

בעל אחד היה מוטרד מכך ששמיעתה של אשתו איננה עוד כפי שהייתה, וחשב שאולי היא זקוקה למכשיר שמיעה. הוא לא היה בטוח כיצד להעביר לה את המסר העדין, אז הוא התקשר לרופא המשפחה על מנת להיוועץ בו. הרופא אמר לו שיש בדיקה לא פורמלית ופשוטה שהוא בעצמו יכול לבצע, שתיתן לרופא יכולת לשפוט טוב יותר את אובדן השמיעה שלה.

"הנה מה שתעשה", אמר הרופא. "עמוד במרחק של כ-15 מטר ממנה, ובקול שיחה רגיל אמור לה משהו, וראה אם היא שומעת. אם היא לא מגיבה - התקרב לכדי 10 מטר, אחר כך 5 מטר וכך הלאה, עד שאתה מקבל תגובה".

באותו הערב, אשתו במטבח שוקדת על ארוחת הערב בעוד הוא ישוב בחדר העבודה. הוא נזכר ברופא ואומר לעצמו, "אני בערך 15 מטר ממנה, ננסה לעשות את מה שביקש הרופא".

בקול רגיל הוא שואל את אשתו, "מה אוכלים הערב?". אין תגובה.

הבעל מתקרב לכיוון המטבח, נעמד במרחק של כ-10 מטר מרעייתו ושואל שוב, "מה אוכלים הערב?". שוב, אין תגובה.

הוא עבר לחדר האוכל, כ-5 מטר מאשתו, ושאל שוב, "מה אוכלים בארוחת הערב?". אין קול ואין עונה.

אז הוא נכנס למטבח, נעמד ליד הדלת וממרחק של פחות משלשה מטר: "מה לארוחת הערב?". עדיין אין רחש מצד אשתו.

הוא ניגש ממש מאחוריה ואומר בקול רם: "מה לארוחת הערב?".

"יעקב, בפעם החמישית – עוֹף צלוי!"...

 (מקור לא ידוע).

ובנימה אישית,

חברים, לפני שמעבירים ביקורת על אחרים, כדאי לוודא כי לבנו נקי, על מנת שנראה נכון וברור יותר את המתרחש מסביבנו.

יש לזכור תמיד כי ביקורת נכונה - בונה. בלתי נכונה - מענה. משום כך, יש לשקול היטב כל מילה בעת הבעת דברי ביקורת. מה לומר, ובעיקר מה לא לומר, ואיך לומר. פניה של אוהב, משפיע ונותן, שכעת מנחה ומכוון אך ורק להצלחת האחר ולטובתו, פועלת בנפש האחר, משפיעה עליו ובונה אותו.

הרב זמיר כהן - כיצד מעבירים ביקורת בצורה נכונה?​