ישיבת מיר הוקמה בעיר מיר שבבלארוס על ידי הרב שמואל טיקטינסקי בשנת 1815. הישיבה מנתה בתחילת דרכה מספר קטן של בחורים, ועד שנת 1899 מנתה כ-120 תלמידים. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם גדלה הישיבה והפכה לשם דבר בעולם התורה. עד מלחמת העולם השנייה כבר מנתה הישיבה כ-400 תלמידים, והיא כונתה "ישיבת ראשי הישיבות", כיוון שצמחו ממנה ראשי ישיבות רבים.

בתקופת מלחמת העולם השנייה, לאחר טלטולים רבים, זכו רבים מהתלמידים באשרות כניסה ליפן. את האשרות, שהצילו אותם מציפורני הנאצים, חילק הקונסול היפני בליטא. מאוחר יותר קיבל הקונסול את התואר "חסיד אומות העולם" עקב הצלת מאות מתלמידי הישיבה ורבניהם. לאחר כ-9 חודשים ביפן הוגלו התלמידים לשנגחאי, שם זכו להכנסת אורחים מצד הקהילות היהודיות במקום.

אחרי המלחמה היגרו התלמידים לארה"ב, אך רובם זכו להמשיך לארץ ישראל יחד עם הרבנים החשובים. בשנת 1944 הוקמה הישיבה מחדש בשכונת בית ישראל, על ידי הרב אליעזר יהודה פינקל.

כיום, ברוך השם, מונה הישיבה קרוב ל-10,000 תלמידים מרחבי העולם, והשיעורים נמסרים בה ב-5 שפות: עברית, יידיש, צרפתית, אנגלית ורוסית.