פרשת כי תבוא

יום ראש השנה כיום של תודה

באיזו גישה יש לבוא לבורא עולם? 'לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים'. המשפט הזה יסודי מאד בגישה לפני בורא עולם בבקשת סליחה. הבה נתבונן על איזו צדקה אנו מדברים ומהי בושת הפנים

(צילום: shutterstock)(צילום: shutterstock)
אא

במוצאי שבת זה יתחילו בני עדות אשכנז באמירת סליחות, כאשר בני עדות המזרח כבר משכימים מתחילת חודש אלול. אלו וגם אלו יזכירו בתחילת הסליחות את הפסוק 'לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים'. המשפט הזה יסודי מאד בגישה לפני בורא עולם בבקשת סליחה. הבה נתבונן על איזו צדקה אנו מדברים ומהי בושת הפנים.

אחד היסודות העיקריים של התשובה – החרטה, יכולה להעמיק לרמות גבוהות במיוחד מתוך התבוננות בחסדי ה' על האדם ורגש הבושה מכפיות הטובה - אותה מבטאת התנהגותנו.

כשאדם מתארח אצל מישהו כטובה והוא ישכח להודות למיטיבו, הוא ירגיש כל כך לא נעים שלא ימצא את מקומו, אם חלילה הוא גם הזיק בשולחן המארחים או בביתם אפילו שלא בכוונה – יהיה מתוסכל ונבוך מאי נעימות ובושה, ואם הוא יפגע בהם בזדון יחשב בלתי אנושי... וזו ההרגשה האמיתית שצריך החוטא להרגיש כי 'לך ה' הצדקה' ולא מגיע לנו כלום, אנחנו מקבלים חיים ומזון ולפעמים אפילו בשפע וברווחה, ולא רק שלא מודים בהודאה של ממש (אלא 'חוטפים' ברכות כשיגרת לשון) ולא מלאים בהכרת טובה, אלא שלעיתים לא רחוקות אנחנו פשוט מזיקים בבית המארח – מקלקלים את עולמו היפה במעשינו וגם פוגעים בכבודו, הרי ממש 'לנו בושת הפנים'...

למה באמת אנו לא חיים בהרגשה מתמדת של הכרת טובה לקדוש ברוך הוא? האם כה קשה הדבר? האם נשגב מאיתנו להתבונן בחסד המקיף אותנו בכל עת, בתנאי החיים הנוחים והאפשרויות הרוחניות המזומנות – שלא זכו להם דורות גדולים וטובים מאיתנו עשרת מונים ולהכיר גם בחסד הפרטי של כל אחד מאיתנו? אתמהה!

מעניין שדוקא אנשים שסובלים, חוו תאונה או אירוע בריאותי חמור ומצבם לא משמח כלל, הם לעיתים קרובות מלאים תודה על כך שעלול היה להיות הרבה יותר גרוע, ואנשים בריאים ומסודרים לא חווים את ההרגשה הנפלאה של ההודאה.

כמובן השיגרה מקהה את הרגשותינו, וגם הרגשת ה'מוחזקות' במה שיש לנו כאילו זה כבר שלנו ורק שלא יקחו לנו...' בעוד שאדם שחווה ארוע כבר מרגיש היטב שהדברים לא מובנים מאליהם ושום דבר אינו בטוח.

מסך על העינים והאזנים ואוטם על הלב

והנה עוד נקודה מתוך פרשת השבוע העוסקת בסוגיה זו. כך כותב רש"י בפרשתנו בפירושו הפשטני על הפסוק 'ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה' (דברים כ"ט ג') – ולא נתן ה' לכם לב לדעת – להכיר את חסדי הקב"ה ולידבק בו'.

הנה בפסוק זה אנו לומדים את התשובה מדוע אין אנו מכירים חסדי ה' ודבקים בו על ידי כך.

'ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה' רש"י מפרש שהפסוק מתייחס להכרת חסדי הקב"ה. ואם כן למדנו שלשם כך צריך לב!

ולא זו בלבד, צריך נתינת לב מאת ה'! זקוקים אנו לפתיחת עינים ואזנים... - באופן טבעי הן סתומות!

צריך פתיחת פתח במסך המסתיר את ראיית חסדיו... הטבע, השיגרה ומרוץ החיים, מסתירים מאיתנו את חסדי ה', ויוצרים אוטם לב מהרגשתם.

הטבע מעלים אותם מעינינו תחת שמות של חוקים שהבורא ברא, השיגרה מקהה את לבנו מהתפעל מאותה מכונה מופלאה הנקראת 'אדם' המתוחכמת יותר מכל מחשב על - ומתפקדת בכוחות עצמה כביכול, בשילוב מערכות מדוייק הכולל טריליוני פרטים, ומרוץ החיים פשוט מונע מאיתנו לחשוב... וגם אוטם את אזננו מלהקשיב ולשמוע את קול ה' המהדהד בבריאה...

יתכן שהקב"ה שם את המסך הזה כי בלעדיו היינו כולנו דבקים בו מתוך הכרת חסדיו, אולי גם אנחנו מעוניים ומחזקים את התסרת האמת הזו. ברמה מסויימת - ללא נתינת לב אנו נוטים במכוון להעלים עין, לראות את הכל כמובן מאליו או להתבונן ב'חצי הכוס הריקה'... כדי לא להיות מחוייבים ו'אסירים'.

תפקידנו להתבונן בצורה יזומה, להתאמץ לפתוח עינים ואזנים ולהסיר את ערלת הלב.

זה לא רק יסייע לנו בעבודת התשובה על ידי הבושה, זה גם יזכה אותנו בקירבת ה' נפלאה – אנחנו נגיע בקלי לדרגה הגבוהה של דבקות – הלא כך כתב רש"י 'להכיר חסדי ה' ולידבק בו'.

 

יום ראש השנה כיום של תודה

מקובל שבסיום שנה, או תקופה נותנים מתנה למורה, לעובד, או לכל מי שאנו חפצים להכיר ולהוקיר. משנה תוקף להרגשה זו אם וכאשר סיום שנה הוא גם זמן סיכום. כשאנו עומדים בראש השנה בראשית הנושקת לאחרית השנה, עלינו להביט בסיכום הטובות שקבלנו, ולהביע את תודתנו. במיוחד שאנו באים לבקש גם על העתיד אך טבעי ומתבקש שקודם נודה ונכיר טובה על העבר.

בנוסף לכך מצינו בחז"ל שהאדם נברא כדי שיכיר בטובתן של הגשמים ויודה ויתפלל עליהם. נמצא בראש השנה יום בריאת האדם בו האדם נידון אם להברא מחדש, ודאי השיקול המרכזי האם הוא מקיים את מה שעבורו נברא, דהיינו לפי מידת היותו מכיר בטובתו של הבורא!

זהו לכאורה אחד ההסברים לדברי הגמ' 'כל שנה שהיא רשה בתחילתה מתעשרת בסופה' ככל שהאדם מכיר שכל הטוב שיש לו הוא מאת ה' והינו עומד כרש לקבל הכל מחדש כן יתעשר בסופו, כיון שעל כך הוא נידון האם הוא אוי להיות כלי לקבלת ההשפעה? האם הוא אדם שיכיר בטובתן של גשמים? האם יכיר ויודה על טובות הבורא?

שבת שלום וכל טוב לכולם

תגיות:פרשת כי תבואבורא עולם

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה