איזו סגולה נתן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, לזוגות שרצו לזכות ולהיפקד בזרע קודש בר קיימא?

סיפורי מופת רבים מיוחסים למרן שר התורה זצ"ל, הגאון ר' שמריהו יוסף חיים קנייבסקי. 

ידוע כי הרב היה ממעט לצאת מביתו. עם זאת, הרב יצא מביתו, דבר נדיר ביותר, כדי לפקוד את קבר השונמית שנמצא בכפר הערבי 'סולם', הסמוך לעפולה. 

בחפירות ארכיאולוגיות שנעשו בסביבות הכפר 'סולם' נמצאו שרידים מתקופת הנביאים, והוא מזוהה עם המקום 'שונם' המופיע במקרא. 

אז מדוע ביקר הגר"ח קנייבסקי בקבר השונמית, אשר על פי התנ"ך - קיבלה את בנה במתנה, לאחר שאלישע הנביא החייה אותו? התמיהה גדולה היות והפעם האחרונה שביקר בקבר השונמית הייתה לפני 25 (!) שנה. התשובה היא: במשך שנתיים ימים התפלל הגר"ח עבור 21 זוגות שנישאו ולא זכו לפרי בטן. הוא עלה לפקוד את קבר השונמית מקץ שנתיים של תפילה - היות ובאותו חודש התבשר כי הזוג האחרון שעליו התפלל, אף הוא נפקד בזרע קודש בר קיימא. הגר"ח נהג לעשות שם תיקונים ותפילות עבור זוגות חשוכי ילדים על מנת שייפקדו.

למעשה מדובר בסגולה שעברה אליו מאביו בעל ה'קהילות יעקב' - הגרי"י קנייבסקי זצ"ל. היות ובשונם נעשה נס פקידת עקרה ותחיית מתים - הגר"ח קנייבסקי נהג לשלוח לשם את הזוגות בעצמם לעתים קרובות, תוך שהוא מוסיף את המילה 'שונם'. 

מדי שנה ביום י"ב בתמוז, נהג הגאון רבי שמעון גלאי הי"ו בשליחותו של הגר"ח קנייבסקי זצ"ל - לעלות ל'שונם' כדי להתפלל על חשוכי בנים. 
 

סיפור האישה השונמית כמתואר בספר  מלכים (ב פרק ד):

"וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם, וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה, וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכָל לָחֶם, וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ יָסֻר שָׁמָּה לֶאֱכָל-לָחֶם. וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא עֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד.  נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה, וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה, וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ יָסוּר שָׁמָּה.  וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא שָׁמָּה, וַיָּסַר אֶל הָעֲלִיָּה וַיִּשְׁכַּב שָׁמָּה.  וַיֹּאמֶר אֶל גֵּיחֲזִי נַעֲרוֹ קְרָא לַשּׁוּנַמִּית הַזֹּאת, וַיִּקְרָא לָהּ וַתַּעֲמֹד לְפָנָיו.  וַיֹּאמֶר לוֹ אֱמָר נָא אֵלֶיהָ הִנֵּה חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת, מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ, הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל-הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא, וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת.  וַיֹּאמֶר וּמֶה לַעֲשׂוֹת לָהּ, וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי אֲבָל בֵּן אֵין-לָהּ וְאִישָׁהּ זָקֵן. וַיֹּאמֶר קְרָא לָהּ, וַיִּקְרָא לָהּ, וַתַּעֲמֹד בַּפָּתַח.  וַיֹּאמֶר לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן, וַתֹּאמֶר אַל אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים, אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ.  וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן, לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע. וַיִּגְדַּל הַיָּלֶד, וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵּצֵא אֶל אָבִיו אֶל הַקֹּצְרִים. וַיֹּאמֶר אֶל אָבִיו רֹאשִׁי רֹאשִׁי, וַיֹּאמֶר אֶל הַנַּעַר שָׂאֵהוּ אֶל אִמּוֹ. וַיִּשָּׂאֵהוּ וַיְבִיאֵהוּ אֶל אִמּוֹ וַיֵּשֶׁב עַל בִּרְכֶּיהָ עַד הַצָּהֳרַיִם וַיָּמֹת. וַתַּעַל וַתַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטַּת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַתִּסְגֹּר בַּעֲדוֹ וַתֵּצֵא. וַתִּקְרָא אֶל אִישָׁהּ וַתֹּאמֶר, שִׁלְחָה נָא לִי אֶחָד מִן הַנְּעָרִים וְאַחַת הָאֲתֹנוֹת וְאָרוּצָה עַד אִישׁ הָאֱלֹהִים וְאָשׁוּבָה. וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ אַתּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם, לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת, וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם. וַתַּחֲבֹשׁ הָאָתוֹן, וַתֹּאמֶר אֶל נַעֲרָהּ נְהַג וָלֵךְ אַל תַּעֲצָר לִי לִרְכֹּב כִּי אִם-אָמַרְתִּי לָךְ. וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הַר הַכַּרְמֶל, וַיְהִי כִּרְאוֹת אִישׁ הָאֱלֹהִים אֹתָהּ מִנֶּגֶד, וַיֹּאמֶר אֶל גֵּיחֲזִי נַעֲרוֹ הִנֵּה הַשּׁוּנַמִּית הַלָּז. עַתָּה רוּץ נָא לִקְרָאתָהּ וֶאֱמָר לָהּ הֲשָׁלוֹם לָךְ הֲשָׁלוֹם לְאִישֵׁךְ הֲשָׁלוֹם לַיָּלֶד, וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם. וַתָּבֹא אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הָהָר וַתַּחֲזֵק בְּרַגְלָיו וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים הַרְפֵּה לָהּ כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ וַה' הֶעְלִים מִמֶּנִּי וְלֹא הִגִּיד לִי. וַתֹּאמֶר הֲשָׁאַלְתִּי בֵן מֵאֵת אֲדֹנִי הֲלֹא אָמַרְתִּי לֹא תַשְׁלֶה אֹתִי.  וַיֹּאמֶר לְגֵיחֲזִי חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ וָלֵךְ, כִּי תִמְצָא אִישׁ לֹא תְבָרְכֶנּוּ וְכִי יְבָרֶכְךָ אִישׁ לֹא תַעֲנֶנּוּ, וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנָּעַר. וַתֹּאמֶר אֵם הַנַּעַר חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ. וְגֵחֲזִי עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּשְׁעֶנֶת עַל פְּנֵי הַנַּעַר וְאֵין קוֹל וְאֵין קָשֶׁב, וַיָּשָׁב לִקְרָאתוֹ וַיַּגֶּד לוֹ לֵאמֹר לֹא הֵקִיץ הַנָּעַר. וַיָּבֹא אֱלִישָׁע הַבָּיְתָה וְהִנֵּה הַנַּעַר מֵת מֻשְׁכָּב עַל מִטָּתוֹ. וַיָּבֹא וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה'.  וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְכַפָּיו עַל כַּפָּו וַיִּגְהַר עָלָיו וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד. וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וַיַּעַל וַיִּגְהַר עָלָיו וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו. וַיִּקְרָא אֶל גֵּיחֲזִי וַיֹּאמֶר קְרָא אֶל הַשֻּׁנַמִּית הַזֹּאת וַיִּקְרָאֶהָ וַתָּבֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר שְׂאִי בְנֵךְ. וַתָּבֹא וַתִּפֹּל עַל רַגְלָיו וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתִּשָּׂא אֶת בְּנָהּ וַתֵּצֵא".