על שפת היאור: הדלתא של הנילוס

בפרשתנו מוזכר פעמים רבות היאור – הנהר לו סגדו המצרים, אליו ציווה פרעה להשליך את הבנים הזכרים הנולדים ליהודים, ושממנו נמשה משה רבנו בעודו תינוק, על ידי בתיה בת פרעה.

היאור הוא שמו העברי של הנהר המוכר בעולם בשם "נילוס". הנילוס אינו נהר ככל הנהרות – הוא הנהר הארוך ביותר באפריקה, והשני באורכו בעולם (אחרי האמזונס). נפלאות הבורא גלומות בו בכל היבט שהוא.

לנילוס שני יובלים: האחד הוא הנילוס הלבן, שיוצא מימת ויקטוריה וממשיך דרך אוגנדה ועד לעיר חרטום שבסודן, והשני הוא הנילוס הכחול, שיוצא מאגם טאנה, שהוא האגם הגדול ביותר באתיופיה. שני היובלים מתאחדים בחרטום, וזורמים צפונה כנהר אחד, אשר חוצה את סודן ואת מצרים. הנהר הגדול מתפצל שוב לשני ערוצים – רוזטה ודמייטה – מצפון לקהיר, עיר הבירה של מצרים, ושני הערוצים הללו נשפכים אל הים התיכון. בין שני הערוצים הללו נוצרת צורת משולש, הידועה בכינויה: הדלתא של הנילוס (השם דלתא לקוח מהאות היוונית דלתא, שצורתה כמשולש. לפי הגר"א מווילנה, בפירושו לספר יהושע, הכינוי העברי של שפך נהר מתרחב הוא "לשון").

לאורך כל הדורות היה הנילוס מעין עורק חיים במדינות שבהן עבר, ובמיוחד במצרים. עד היום, ניתן לראות שכ-90% מאוכלוסיית מצרים מיושבת באזור עמק הנילוס. הדלתא, באופן מיוחד, היא אזור פורה עד מאוד, בזכות ריבוי המים שבה – דבר שהוא נדיר מאוד במצרים. מעניין לגלות, שאזור הדלתא הוא המקום שבו שכנה ארץ גושן, בה חיו בני ישראל לאחר שירדו יעקב ובניו למצרים.

המצרים השתמשו במי הנילוס למטרות רבות: השקיה ושתייה, שיט לארצות אחרות, וכן הלאה.

בנוסף, על גדות הנילוס צמחו – וצומחים עד היום, עשרות סוגי צמחים אשר שמשו את המצרים לאורך כל הדורות – קנים, דוחן, דורה והמפורסם שבכולם – גומא הפפירוס. הפפירוס שימש את המצרים לבניית סירות, בתוכן שטו על פני הנהר, ובנוסף גם להכנת נייר ששימש לכתיבה – ועד היום, המילה הלועזית לנייר היא "פייפר" (paper) – ומקורה בפפירוס.